איפה איפה איפה התוגה?

כאילו לא הספיקו לנו עשרות תוכניות הריאליטי, התווספה השנה אחת שמתמקדת בעיקר בסלבס. הקונספט: את מי אתם מוכנים למכור בשביל להופיע בפריים טיים מול למעלה מחצי מיליון צופים? לריטה הספיקו כמה דמעות, חצאי משפטים על רמי ומשי וסיפור על איבר מין גברי בריכת שחייה, אייל גולן נאלץ לטנף את אילנית לוי ולפרגן לה במטאפורות מעולם הבשר. והנה, הטרנד נמשך עם אורנה דץ בסרט של גיל ריבה, שתיעד אותה מאז שציינה 30 יום לגירושיה ממשה דץ במשך חצי שנה. בחישוב מהיר של בתי אב, דצה יכולה לצאת נשכרת עם אלבום פלטינה מחומש, כמות שגם שיבוט שמשלב בין שלמה ארצי ויהודה פוליקר לא ממש יצליח לגרוף. מה שנדרש מדצה בתמורה זה לא חלילה לחשוף את דדיה מול המצלמות ולקיים יחסי מין עם כבשים, אלא בסך הכל לדבר - בכמה שיותר פתיחות ובכמה שיותר הבעות שמלמדות על כאב - על האח שהתאבד והדץ שהתגמד. במונחים טלוויזיוניים קוראים לזה 'לדבר על הכל'.

הסרט על דצה הוא אחד מאותם סרטים יחצניים שבדרך כלל יותר מזיקים מאשר מועילים, מכיוון שהם נטולי עומק, מוכתבים מראש בדיל זה או אחר ומטשטשים פרטים רבים מדי של האמת. בזמן שמנהליה של ריטה דאגו ביחד עם קשת לפורמט שיוציא אותה סטארית, הגיע הסרט המבדר בכיכובו של אייל גולן, שעשה לו ולאשתו נזק עצום. ועכשיו הסרט של דצה. היא יודעת שהיא חייבת לחזור על המילה "האמת" כמה פעמים, כדי להצליח בעצם לא לומר כלום אבל להביע תחושת כאב. הסרט שאמור לשפוך אור צהוב על השנה הטראגית של דצה, מתגלה כמתוכנן היטב, כולל צפייה משותפת עם יוצר הסרט שבסופה – כמה לקקני ופתטי – היא מודה מעומק הלב לריבה (ועוד יותר פתטי – זה נכנס לסרט). אבל הנוסחה עובדת על הצופים פעם אחר פעם: כמה מילים בומבסטיות, כמה דמעות, כמה פעמים להזכיר את המילה אלבום, והכי חשוב שזה יהיה בהשגחת הדץ.