זהות עובדה
"עובדה" פתחה עונה עם קופאית שהגיעה לחצר המלך של גיניאה המשוונית רק כדי להזכיר שיש לה פיצול אישיות ומשבר זהות חריף וצבעוני. פיני אסקל במצוקי עובדה
עכשיו תתעניינו בירדנה עובדיה, קופאית דימונאית ששולטת בגאנה ביד רמה. סליחה, גיניאה. ולא סתם גיניאה, אלא זו המשוונית. ובזו המשוונית צפו עכשיו באילנה דיין נלחמת בציפורניה מול אזרחי המדינה הדיקטטורית שמתחרפנים כשהאור האדום שבמצלמה נדלק. וכדאי לכם לצפות בסיפור המדהים של מי שהמליצה לתושבי הדרום על מבצעים בקופה הרושמת והיום היא מינימום פריקוול ל"לובנגולו מלך זולו" של נחום גוטמן. ואם תשימו לב, בין כל המניירות המרגוליות (בגרסת מריאנו) תוכלו להבחין בכך שיש גם משהו מפוקפק שקשור לבית החולים שיבא. עכשיו תערבבו. ושיהיה לכם טעים, כן?
מתישהו בין ישראייר לתחקירוברטו נוצרו סדקים במערכת המשומנת של "עובדה". אחרים יגידו שזה מה שעבר עליה מאז שהגיעה מטלעד לקשת. את העבודה הם עושים על הצד הטוב ביותר, אבל כבר בכתבה אפשר להבחין שאילנה דיין נקרעת בין הצורך לעשות את המלאכה שהיא מורגלת בה לאורך השנים ובין המחויבות הרייטינגית שלה לקשת. הוי אומר, הסתבכות קלה ככל שתהיה עם הביורוקרטיה של תושבי גיניאה, תגרור סצינה שלמה – חוץ, יום, כפר בגיניאה; האספסוף סוגר על אילנה וחבריה. בקיצור, מה שקורה במחסום צה"לי פעמיים ביום , בטח לא משהו לספר עליו הביתה, אלא אם אתם רוצים להקצין בשביל לחפות על היעדר תחושת השליחות.
"עובדה" נמצאת עכשיו במשבר זהות. בין מהדורות שישי השונות ל"כלבוטק" ו"שומר מסך", אותן אפשר לאפיין לא רע, אילנה דיין והבייבי שלה חיות עם פיצול אישיות. מפתיחת העונה כולם הרוויחו. קצת פריפריה, קצת שחיתות, קצת "עד לגיניאה המשוונית הגענו!" (ושאלוהים ייקח אותי אם איתי אנגל, שאכל איזה קאבול או שניים, מוצא אותה על המפה), קצת מכל דבר ויש לכם אחלה תוכנית, אחלה מחיאות כפיים בראול ולנברג, אחלה ביקורות, אחלה רייטינג.
ל"עובדה" כבר מזמן אין תחושת שליחות עיתונאית, אלא שיקולים גימיקיים. היא לעולם לא תילחם בגדולים, אלא תתעסק בפרסטיז', אריזה וכל מה שקשת עושים הכי טוב בארץ. זה לא אומר שהם לא עושים כתבות צבע טובות (ע"ע בן שני על הזווית הישראלית העסקית של הבחירות בארה"ב), אבל צבעי הקשת קצת פוגמים בצבעים של פעם, השחור או הלבן, האמת או השקר, בעיקר העובדות, בעיקר העובדה.