מפלגת הגימלאים

גם כשדממו התותחים נדמה היה שהציבור מתעניין יותר בחגיגת הפדופיליה והפיצות למיקרוגל שגרמו למנכ"ל מעדנות להזמין את כל הפאב עליו. למעשה, עד שאיווט האיום לא יצא מחליפת האביגדור, אלי ישי לא נכנס בהומואים ואברהם רביץ לא החזיר את נשמתו לבורא, כמעט שכחנו שזה ממש קרוב, שבועיים מהיום, כלומר משהו כמו שתיים-שלוש תוכניות של "ארץ נהדרת" עד הלקט הבא. אל תאמינו להם, זה גדול עליהם – כל תעמולה היתה עובדת על מדורת השבט של הקולות הצפים. הלופ של המשפט הסתום שאמר נתניהו, "עצירת הנפילה, סיבוב ונסיקה" בניסיון עלוב לפתור בסיסמה את המשבר הכלכלי – לא רק שהוא מזכיר את הפינות המיושנות של ארז טל, הוא גם מסביר את כל מה שעובר על "ארץ נהדרת" בכל פעם שהיא נדרשת לטפל בשלם הגדול מסך כל חלקיו.

בררר

חם

הקריצה לעבר ביבי מודל 96', זה שכולם ניסו להתגלח על האמריקאיות שלו במובן השלילי, דווקא היתה מצוינת. במערכון שהועבר לייב באולפן, אימץ לעצמו נתניהו – בחיקוי מוצלח של מריאנו – גוון עור כהה, כמו היה אובמה, וניסה להבהיר איך יתחבב על נשיא ארצות הברית הטרי באמצעות צבע משותף, שפה משותפת וטעם מוזיקלי משותף. בהברקה פשוטה למדי "ארץ נהדרת" הגיעה הכי קרוב לסאטירה שיש – חומר אקטואלי המבוסס על תכונות אמיתיות מוגזמות או כאלה שהמתחרים רואים בהן אמיתיות. נאום "יש לי חלום ובו אישה שחורה ואישה לבנה... המממ, אני לא בטוח שמותר לי להמשיך" היה חותמת מוצלחת. אבל זה מעט מדי. אסי כהן בחיקוי מושלם לאביגדור ליברמן - כוכב תשדירי הבחירות על פי רוב המפלגות והמגזרים - הצליח להציל את הרגעים המביכים של טל פרידמן (החל במרינה סולודקין וכלה במערכון הפיטורים בבתי החולים).

פושר

המפגש בין לימור לבנת והפילוסים היה רעיון מוצלח, אבל הביצוע כושל ולו רק בגלל שימת הדגש על הצד הלא נכון של המאזניים. הבילד-אפ של סיפור המסגרת נועד אך ורק כדי לשרת את מורשת הפילוסים ולהניח עוד לבנה בחומתה של המשפחה הכה ישראלית. כבר יש לבנת בכף היד, אז מה, לא לעשות ממנה שק אגרוף? כנראה שלא, אם הרבה יותר דחוף לשייף את הדמות של שימי. החינוך, בדיוק כמו יתר התיקים בממשלה הבאה, יכול לחכות.