נשק סטלני
העונה השנייה של "מסודרים" שומרת על המאגניבות שהניעה אותה וממשיכה להיות החומר הכי טוב לצופים חסרי חיים – וברור שזו מחמאה. פיני אסקל עוגיית חשיש
לא, זה לא הרבה לעשות טלוויזיה טובה. צריך רעיון מוצלח, כמה כותבים מוכשרים, במאי שמבין עניין ופלטפורמה טובה, והנה, יש לכם 26 אחוזי צפייה – שבמונחים של טלוויזיה יכולים להתחיל לגרד את חשבון הבנק של ג'ימאליה, 217 מיליון דולר בפיק של עולם ההייטק.
"מסודרים" לגמרי עשתה את זה. כבר בעונה הראשונה חלחל עולם ה"יש לך משהו עצוב בעיניים", ה-בעיקר-כל-כך-נכון, וזה ממשיך עם תחושת הסטלנות הכללית שאופפת את פתיחת העונה החדשה, למרות שרק ברלד סטלן פר אקסלנס. כן, "מסודרים" היא סדרה מודעת שמיועדת לסטלנים ולמאגניבים – ונכון להיום, למרות שאבד הכלח על שני התיאורים הללו, מדובר במחמאה. אין היום משהו אחר בפריים טיים של המסך שיכול לאגד סביב באנג או ריזלה חבורת יוצאי צבא, מפוטרי הייטק אופטימיים, או סתם חסרי חיים באופן כללי.
הטייפקאסט של אסי כהן, ערן זרחוביץ', מאור כהן ואסף הראל, הוא טייפקאסט מובהק, מובהק מדי. אבל למרבה הפלא, דווקא כאן באה לידי ביטוי "מסודרים" במלוא עוצמתה – וואלה, בכלל לא בא לך לפוצץ את הטלוויזיה. בדרמות זה מרתיח, כאן זה חינני. כל ההוויה הנעבכית של גיא, החנונית של ארז, המסוממת של ברלד והערסית-עם-טוויסט של תומר, מצליחה לשחרר את המקל שתקוע עמוק בתחת של רוב יוצרי הטלוויזיה בארץ, ובעולם של טראש בקיצון הימני ורצינות מעופשת בקיצון השמאלי היא מצליחה להשפריץ המון פאן וקלילות שחסרים על המסך לכל מי שחי בעולם האמיתי.
"מסודרים", שלישי, 21:45, ערוץ 2