דאבל D
דון דרייפר, דקסטר, גברים, תינוקות, ביתור גופות בבית והטרדת חתיכות במשרד. "מד מן" ו"דקסטר" חזרו לעונות חדשות וגרמו לפיני אסקל להתנהג כמו גבר טיפוסי

>>> כי הוא משוגע
- "אני טס המון, אבל מעולם לא ראיתי דיילת כל כך להוטה".
- "אה, באמת?".
התשובה של דון דרייפר היא אחת הסיבות שהופכת אותו לכזה אליל, אחד שכל אישה רוצה וכל גבר היה מת להיות כמוהו, כמו שאומרת הקלישאה. אבל דווקא בפרק שבו נאמר המשפט "המקום הזה נשלט על ידי נשים" ופני מבינה שעמוק בפנים היא יודעת להתנהג קצת כמו גבר כדי לקבל את התשובות שהיא רוצה לקבל, אפשר להבין למה סדרה לא באמת סקסית, זורמת או מבריקה כמו "מד מן" הפכה לדבר הכי גדול מאז "הסופרנוס" בטלוויזיה האמריקנית.
"מד מן" היא הסדרה הראשונה שהצליחה להבין גברים. פעם טעו לחשוב שחבורה של גברים אמיתיים היא כזו שלא מסוגלת לדבר על רגשות. ובכן, יש כאן סקופ: זה לא שאנחנו לא מדברים על רגשות, אלא להפך, אנחנו כן מדברים עליהם, אבל כמו שגברים מדברים עליהם, כלומר עקום. בין אם אתה הבוס שנאלץ לפטר בשל קיצוצים, בין אם אתה מתמודד עם תחרות על התפקיד שלך ובין אם אתה מגלה שחברך הטוב והנשוי הוא בעצם גיי, אתה מדבר על זה כמו גבר, כלומר מדבר על כל דבר אחר מלבד הפירור הכל כך טעון, אבל מודע לזה שכולה טיאטאת אותו מתחת לשטיח.
כי מה לעשות שאתה רק גבר, וככזה, אפילו אתה מצליח להבין שבסופו של דבר העולם שאתה בקושי שורד הוא עולם של גברים. או יותר מדויק: עולם של גברים שחייבים את האישה שלהם הכי קרוב שאפשר, יותר קרוב אפילו מבקבוק סטולי. אחרת זה יגמר הכי רע בעולם.
"מד מן" – עונה שלישית, שבת, 22:00, HOT3
>>> אבהות או נמות
אחרי שלוש עונות טובות אך לא אחידות ברמתן – הראשונה והשלישית מעולות, השנייה קצת פחות – דקסטר חזר לעונה רביעית שהיתה צריכה להביא בונוס, משהו מעבר לשיחות נפש הזויות עם האב החורג והמת הארי. איזה קונפליקט מעניין יותר מאשר מול התובע המחוזי, האח החורג והמופרע או סרג'נט דוקס. איזה רומן מעורר חושים יותר מאשר בריטית שדופה עם שפתיים ברווזיות או בלונדינית מנג'סת שרוצה להתגבר על החיים בצל גבר שיכור מכה.
אז הנה, הפיתרון של התסריטאים להפוגת השיממון שיכול היה לתקוף את העונה הרביעית הגיע, אבל לא רק בדמות תינוק שמסבך את כל העסק ומעיר את המצפון ואת אביו האומלל באמצע הלילה, אלא דווקא בכל מה שקורה מחוץ ליחסים הברורים בין הרוצח ליורש. כך נוצר מצב שהבונוס בתחילת העונה מגיע באתנחתות קומיות, שנוחתות בקצב די מסחרר יחסית למה שקרה עד היום בסדרה, ומעניקות ל"דקסטר" את האווריריות הראויה ואת היכולת להיות מודעת לעצמה.
זה בא לידי ביטוי בקריצות קטנות, בפאנצ'ים נחמדים, בכל מיני שורות המשרתות אך ורק את הרצון לשעשע בלי קשר לקו העלילה. הרגע הגדול של השינוי הגיע בעקיצה הפנימית על הפתיח המצוין שקיבל טוויסט חמוד ברוח האבהות הטרייה – ועדיין שומר על קילר אינסטינקט משובח. גאוני.
"דקסטר" – עונה רביעית, חמישי, 22:30, yes stars Action