אגואיסטים

הבחירה של הפקת "כוכב נולד" להתחיל את עונתה השמינית עם נבחרת ענקית, שכללה מבצעים בינוניים למדי כבר החלה להלאות את כל מי שעוד נותרה בו סבלנות והמשיך לצפות. השבוע, אחרי עוד ערב דואטים מיותר (שמטרתו הייתה בעיקר להיפטר מעוד שני מתמודדים) זכינו סוף סוף למספר נורמלי של משתתפים שהגיעו חדורי מוטיבציה לספיישל רמי קליינשטיין שסימן את תחילתה האמיתית של העונה, של התחרות ושל העניין המחודש של הצופים.

ערב הדואטים המתיש הזכיר שוב כמה בעייתי הפורמט המקומי שלא מבין שמדובר בתוכנית שמנסה לייצר כוכבים, אמני הקלטות, סוליסטים. מרבית הביצועים, גם מהמתמודדים החזקים ביותר, נשמעו עייפים, חובבניים כמעט, ולרגע הייתה תחושה שכולם פשוט רוצים לשבור את הכלים ולצרוח "עזבו אותנו באמא שלכם, באנו לכאן כדי לקבל חוזה הקלטות לא כדי ללמוד את רזי הסייד קיק". נקודות האור היחידות בערב היו הדואט המקסים והנוגה של עידן עמדי ואדר גולד ל"אהבת נעוריי" והביצוע עוצר הנשימה ל"בדד" שהנפיקו שניים מהפייבורטים הענקיים של העונה - אבי בן אבו ודיאנה גולבי. הראשונים הביאו תום ורכות, השניים, רגש חשוף ולב מדמם.

אם שאר הביצועים לא היו כה זניחים, אולי לא היינו שמים לב לעדי אשכנזי, שהגיעה לקדם את תוכניתה שחוזרת למסך, יושבת בפאנל השופטים, ולראשונה בקריירה שלה לא מצליחה להצחיק. כל המהלך של הבאתה לאולפן והאזכורים הבלתי פוסקים של צביקה הדר לביטוי "מה זה השטויות האלו" (אותו ציוות עם כל משפט שאמר) הסריחו מפרומושן מעיק והשיממון היחסי שהיה על הבמה לא הועיל.

בסוף הערב הודחו ליאור עקיבא והיבה בטחיש האנמיים והדי ממוצעים, ונדמה היה שעזיבתם לא זעזעה יותר מדי את היסודות ושסוף סוף התחרות יכולה להתחיל.

ורצינו לבכות

מי שצפה אמש בספיישל רמי קליינשטיין, נזכר פתאום באיזו מכונת להיטים מבריקה מדובר - עובדה שמעט נשכחה, אולי בגלל שבשנה האחרונה הפך קליינשטיין לאייטם רכילותי לוהט למדי. רבים משיריו אמנם מזוהים עם האקסית, ריטה, אבל הצמצום ההכרחי של הנבחרת והעבודה עם קטלוג היצירות המרהיב שלו הזרימו דם חדש במתמודדים שהפכו את השירים לשלהם, העלו את הרמה הרבה מעבר למצופה וסוף סוף נתנו לנו משהו להתרגש ממנו.

הביצוע המצטיין: דיאנה גולבי "לבכות"

כמעט מסוכן לדבר על גולבי מבלי לומר "טפו טפו טפו, מלח מים". מדובר במשהו שלא נראה עדיין במחוזות "כוכב נולד". מבצעת כה צעירה שמצליחה לשלב בתוכה את כל האלמנטים שיוצרים כוכבת אמיתית ובשלה. לא כזו שמייצרים בקסם אולפנים, לא כזו שנמשכת בחוטים שיוצאים מגבה על ידי מנהלים וסוכנים. אינטליגנטית, רגישה, מדויקת, פגיעה. הסופרלטיבים המפליגים להם היא זוכה הם מעבר לראויים ונותר רק לקוות שהבכי היחיד שנראה ממנה יהיה כשתזכה בגמר. כי אחרי שנתיים של זוכים תמוהים למדי, מגיעה לישראל קריסטל באוורסוקס משלה.

הטוענים לכתר: אבי בן אבו, אוהד שרגאי ואדר גולד

השלישייה הזו, ביחד עם גולבי, היא הקלף המנצח של העונה הזו. ארבעה מבצעים מעולים וכל כך שונים זה מזה, שיהיה זה תענוג מסקרן לראות את מי יעדיף הקהל. גולד, אמיצה כהרגלה, החליטה לצאת קצת מאזור הנוחות שלה, וערב אחרי שהרגה אותנו ברכות עם שלום חנוך, היא ביצעה את "קר שם בחוץ" והביאה את קול הפעמונים שלה למקום מחוספס, רוקיסטי ועצבני יותר.

בן אבו הוא הנסיך של התחרות. אמן ייחודי שמשלב תכונות יוצאות דופן של ארצישראליות, גוון ים תיכוני, ואולד סקול רוק. הבחירה ב"עד שתעזוב", הבלדה קורעת הלב שכתבה ריטה הייתה מפתיעה כיוון שמדובר בשיר שכה מזוהה עמה ככותבת וכמבצעת. אבל כמו תמיד, עם כנות בלתי מתפשרת ותמהיל מושלם של ענווה וכוח בן אבו הפך את השיר לשלו.

נדמה שמי שבאמת עומד בראש הערימה לצדה של דיאנה גולבי, הוא אוהד שרגאי. פרפורמר בכל רמ"ח איבריו, מבצע חכם ועמוק שמבין ניואנסים שעוברים אחרים מעל הראש וזמר בעל קול שכל מפיק ברודווי חולם עליו. הביצוע ל"רגע פרטי" היה כה אישי ומלא כוונה, עד שלרגע נשכח מאיתנו מי שר אותו במקור.

חיים להם מיום ליום

הפתעה הערב: יובל לב טוב  "בוא"

מי היה מאמין שדווקא לב טוב, האיש והפיצוצייה, יהיה זה שיכניס רוח חדשה לשיר הכל כך טחון הזה? אחרי שצלח הדחות מרובות בלי להניד עפעף, זקן המשתתפים, שנוכחותו בתחרות נראתה בהתחלה כאפליה מתקנת או קוריוז, פורץ קדימה לפתע ונותן גז. הוא הביא לשיר צבעים חמים ומלטפים וגרם לרבים שכבר מאסו בו לגלות אותו מחדש. אל תספרו אותו החוצה עדיין. מסתבר לגיל ולניסיון יכולים להיות כאן יתרונות.

במגמת שיפור: יובי מרון ועידן עמדי

המשתפרים התמידיים של התחרות בשבועות האחרונים הם צמד היפיופים של הנבחרת שאמנם נטולי סיכוי התברגות בגמר, אבל עוברים דרך מוזיקלית יפה לנגד עינינו. מרון לקח את "כל מה שתרצי"  למקום רגיש אבל לא סכריני, של רוק ישראלי של פעם, שעוד היינו תמימים ובאמת האמנו שהוא יעשה כל מה שתרצה. עמדי מצדו התחבר לאיש הצבא שבתוכו, אבל לא למאצ'ו הקשוח, אלא לחייל שרוצה הביתה והגיש ביצוע כן ומחוספס ל"רוחות מלחמה".

קר שם בחוץ

במגמת ירידה: נועה דויטש ונאור אלבז

אלבז הלך על הרומנטיקה ב"קרוב אל ליבך" אבל התקשה לרגש בשיר שרחוק כל כך מהז'אנר שלו בעוד דויטש, הסופר קולית בדרך כלל בחרה בשיר "הרבה פנים" שאולי התאים לה מבחינה טקסטואלית, אבל לא התיישב כלל עם קולה המחוספס והבריטוני או עם הלבה הפנימית שמבעבעת בתוכה דרך קבע. מעבר לעובדה שהיא התבלבלה על הבמה, היא נראתה עצורה מתמיד - וזה לא לוק שמתלבש עליה טוב.

מזדכים על ציוד: אור גלעדי ורוני גינוסר

אז נכון, החליטו למרוח את ההצבעה בעוד 48 ולסחוט עוד קצת סימוסים ורייטינג במוצ"ש. אבל אחרי אתמול כמעט ברור כשמש מי צריך ללכת הביתה. אור גלעדי והשטיק של "עניין של זמן" היו צפויים ומעצבנים ואם הוא רוצה לגלות את העולם בבקשה שלא יעשה את זה על חשבון הזמן שלנו. וגינוסר עם הביצוע הכאילו-נוגע שלה ל"אני חיה לי מיום ליום" לא הגיעה לקרסוליי המקור האלוהי ובעיקר גררה את השיר לתהומות הבאסה ולא הותירה שמץ של אופטימיות. ואנחנו אוהבים אופטימיות.