בשם האב • על "השטויות שאבא שלי אומר"
הקומדיה שנבראה בצל רשת הטוויטר החדשנית, היא בעצם סדרה משפחתית שמרנית - עם בדיחות דלוחות שעבדו עלינו בימים שהיינו יותר תמימים. אמיר צומר חזר בזמן
הורים, אי אפשר איתם. פשוט אי אפשר. אותם בני אדם שהחליטו לקחת צ'אנס עם נס הבריאה והביאו אותנו לעולם, אלה שגידלו אותנו באהבה (פחות או יותר) - הם גם האנשים שטרחו לציין בפנינו פעם אחר פעם ש"רק הם מבינים", שהם "יודעים הכי טוב" וש"הניסיון עושה את ההבדל והם תמיד צודקים". להתבגר ולהתגבר? בית הקברות של הטלוויזיה מלא בסדרות שנבנו על הקשר שבין הורים לילדים, אלה שיודעים מול אלה שלומדים.
על ההנחה הזו, המתח שבין הורים ליוצאי פרי חלציהם הצעירים, בנוייה גם הקומדיה "השטויות שאבא שלי אומר" (או בלעז: "$#*! My Dad Says"), שעלתה לפני כשנה בארצות הברית ואמש (ראשון) גם בערוץ קומדי סנטרל של הוט. וויליאם שאטנר המוערך ("מלחמת הכוכבים", "בוסטון ליגל") נכנס לדמות האב, רופא צבאי בעברו ופוץ חסר סבלנות כיום. בנו הפוחז (ג'ונתן סאדווסקי) בן העשרים ומשהו, פוגש את אבא אחרי שנתיים שלא התראו - רק כי הוא מנסה לחלוב ממנו מעט מזומנים אחרי שנזרק מעבודתו במגזין - אבל מוצא את עצמו חי בבית של אביו בסוף הפרק הראשון.
אז מה חדש? הגימיק של "השטויות..." הוא העובדה שהיא מתפארת בתואר היצירה הטלוויזיונית הראשונה שמבוססת על הרשת החברתית טוויטר. מה שהחל כחשבון אמיתי של כותב הסדרה בגוף הציוצים העולמי, כזה שתיעד שורות מחץ שסיפק אביו בימים שאחרי שהבן עבר לגור אצלו, הפך ללהיט בקרב העוקבים ברשת ובהמשך לספר שעובד לסדרת הטלוויזיה. הבעיה - אף אחד לא באמת בדק אם מה שמצחיק כשהוא כתוב על הנייר, עובד גם על המסך. התוצאה - בדיחות מזן ה"משפחת-קוסבי-רק-לא-מתפקדת", שאולי קורעות את האמריקנים השמרנים (שנהרו במיליונים לראות את הפרק הראשון), אבל בעולם שבו הכל מוקצן ומהיר יותר, כבר לא ממש עוברות.
חיים משותפים?! (צחוק מוקלט)
מלבד שמה של הסדרה (בכל זאת "שיט" וזה בגרסא האנגלית), אין בה שום דבר חתרני, והיא לא כוללת אפילו בדיחה אחת שתעורר את רפלקס הגיחוך של צופה שכבר ראה תוכנית או שתיים. למעשה, ספרו לנו אם חייכתם במהלך צפייה בפרק הראשון, ונספר לכם שככל הנראה נתקעתם איפשהו בזמן, אי שם בין "שושלת" ל"חברים". כצפוי, האב הוא שמרן קפוץ שלא מוכן להתפשר, הבן הוא בחור שלמרבה הצער לא מסוגל לסיים משפט רציף בכוחות עצמו, אבל בעצם רק רוצה קצת תשומת לב ושאביו יתגאה בו. יחד הם זורקים גאגים (מטוויטר!) כמו "היית צריך לראות את הקשוא בגינה שלי" - "אה, ראיתי כשפתחת לי את הדלת בפיג'מה". מצחיק? אולי לפני כמה עשורים, יחד עם שאר שפע בדיחות ההומואים/ לסביות/ צבא/ ואיך לא - משפחה.
האבא מתעניין יותר בסלק ועגבניות הגינה שלו מאשר בשלומו של בן חלציו, שצריך לפצוע את עצמו כדי להשיג את מבוקשו. האח (אבל מאמא אחרת, תודה לאל) ואשתו הבלונדה מפלסטיק, מגיעים כדי לתת פאנצ' מיותר בכל פרק. כמו בכל קומדיה משפחתית אנו מבינים כמה קשה לשניים לנהל חיים משותפים תחת קורת גג אחת - כך שהסדרה מספקת תובנות על חיי משפחה באמריקה, ועל כמה גדולים פערי הדורות בין הקשישים החביבים שמעדיפים להכנס למיטה בשעה 21:00, לצעירים השובבים שמשתמשים בהמצאות חדשניות כמו אינטרנט עד לשעות הקטנות של הלילה.
נורא מדכא להיות האמריקני המשועמם שבאמת מצליח להשתעשע מהבדיחות הדלוחות, שעבדו עלינו כשהיינו יותר תמימים ושמרנים, אבל היום נשמעות כמו ד"ש מסיטקומים שנכתבו לפני לפחות 30 שנים. מחיאות כפיים מבויימות? נגינת פסנתר במעברים בין הסצנות? כנראה שחלה טעות במאה. בעולם שבו חגיגות המילניום עברו כבר לפני יותר מעשור, כל סדרה שכוללת צחוק מוקלט לא ראויה לשידור טלוויזיוני אלא בערוץ מקומי נידח באייווה. או נברסקה. או משהו. צחוק מוקלט, כתוביות סיום.
"השטויות שאבא שלי אומר", ראשון-חמישי ב-22:35, HOT קומדי סנטרל
