עוד כוכבת נולדה • מה חשבנו על "סמאש"?
הדרמה המוזיקלית החדשה על מאחורי הקלעים של ברודווי מלאת קלישאות צפויות, ובכל זאת מרגשת את הצופה מספיק כדי לגרום לו לרצות לשמוע עוד. אמיר צומר כוכב עולה
כמו בהרבה שירים, נפצח בקלישאה: לא משנה אם את אוהב מחזות זמר או שונא את הסיפורים שנקטעים מפעם לפעם לטובת קטע מוזיקלי - קשה להישאר אדיש אליהם. יש משהו בהפקה (לרוב כזו שנוצצת למרחקים), בקולות הגדולים (והטונים הגבוהים) ובעלילה הדרמטית (אם לא שמאלצית), שמקשים על הצופה שלא להגיב. זה כוחו של המיוזיקל, בין אם תסיימו את הערב עם עיניים נוצצות או עם תחושת בחילה, והדרמה המוזיקלית החדשה על מאחורי הקלעים של עולם הבמה - "סמאש" ("Smash") - לא שונה במובן הזה.
הדרמה המוזיקלית הטלוויזיונית החדשה שפיתח ומפיק סטיבן ספילברג עם מי שעשו מחזות זמר כמו "היירספריי" ו"שיקגו", עלתה ב-NBC לפני קצת יותר משבועיים והחל מאמש (חמישי) משודרת גם בהוט. "סמאש" אולי לא תשכנע אתכם שמדובר בלהיט כבר בדקות הראשונות של פרק הפתיחה, אבל אם אתם נוטים לצד חובב המזמורים והריקודים, היא תכניס אתכם לאט ובטוח לעולם שמאחורי מסך הקטיפה, בסיפור על תחרות עם פוטנציאל ממכר. ככה זה, אחרי שתי עונות וחצי של "Glee" התיכוניסטית (שכבר מתחילה לחזור על עצמה) כבר לא מספיקים כמה שירים בכל פרק כדי לרגש אותנו. אנחנו רוצים לראות את הדם והזיעה.
שפע של קלישאות
הסיפור הוא כזה: צמד כותבים מצליח (כולל דברה מסינג הנוירוטית מ"וויל וגרייס") עובד על מיוזיקל חדש בברודווי, שמבוסס על סיפורה של האייקון ההוליוודי הזוהר (והמאוד אופנתי בימים אלה), מרילין מונרו. הרעיון שחוק, אבל אחרי כמה תגובות נלהבות - הדרך ל"מרילין: המחזמר" קצרה, כולל הוויתורים האישיים שנדרשים כדי להפיק אותו. כשמפיקה כוחנית (אנג'ליקה יוסטון המכובדת), שבמקרה נמצאת במאבק גירושין מכוער שהורס לה את המוניטין מגלה על המחזמר היא קופצת על המציאה, ומגייסת במאי מוכשר (ג'ק דוונפורט שהופיע ב"שודדי הקריביים"), שהוא גם אגואיסט בלתי נסבל.
אה, ויש את יריבות הבנות על התפקיד הראשי, בין קארן קרטרייט (פליטת "אמריקן איידול" הסופר-מוכשרת קת'רין מקפי), צעירונת חסרת ניסיון מעיירה נידחת שמשתמשת בחבר שלה כמעודדת, ובין אייבי לין, בלונדה בודדה שכבר עסוקה כרקדנית אבל תעשה הכל כדי לקבל את אור הזרקורים לעצמה. כמובן שיש גם קאברים (כמו זה המרגש של מקפי ל"Beautiful" של כריסטינה אגילרה) לצד שירים מקוריים שהם כאילו מהמחזמר החדש, אזכורים ללהיטים בימתיים מהשנים האחרונות וניים-דרופינג של כל מישהו שהוא משהו בעולם הבמה הניו-יורקי ויירגש בעיקר את חובבי הז'אנר. כן, הרבה עלילה, הרבה לעכל והרבה פוטנציאל לציפורניים שלופות.
שפע הדמויות כבר שם מהפרק הראשון, כולן מחוזקות בסטריאוטיפים שאי אפשר לפספס: המפיקה הכוחנית שיודעת בדיוק מה היא רוצה אבל לא פועלת מאהבת המקצוע אלא כדי להראות לכולם למי יש את הביצים הכי גדולות בברודווי. הבמאי הלוהט שעושה עבודה משובחת כשהוא מפיח חיים ברעיונות שכתובים על דפי התסריט (קטע הבייסבול הנפלא), אבל בעצם רוצה להשכיב שחקניות צעירות. צמד הכותבים שמצליח לנפק שירים באופן בלתי נסבל וגם העוזר האישי המבולבל שחולם להשתחל למאחורי הקלעים של השואו-ביזנס ומוכן לסבול את הבוסים מלאי החשיבות העצמית.
כולן יחד מתערבבות לסיפור שאיכשהו לא מאפשר לכם להרגיש שהנה, חלפו 40 דקות, לא שזה מחפה על העובדה שהעלילה של "סמאש" כוללת גם כמה קלישאות לא עדינות בכלל - שמרגישות לפעמים כאילו שנלקחו מפרק היסודות בקורס לכתיבת תסריט. ההורים מהעיירה הנידחת שלא מאמינים שמשחק בעיר הגדולה הוא עבודה אמיתית, במאי סליזי שקורא למועמדת לתפקיד לאודישן ליילי בתקווה לשמוע כמה אוקטבות גבוהות בחדר המיטות או הקרב הגלוי בין שתי הנשים הצעירות - כל אחת מהן בטוחה שהיא זו שראוייה לכבוש את הבמה. מסינג עוד עשויה לעצבן בדמות היוצרת המתייסרת שנקרעת בין משפחה לקריירה, ויוסטון בנתיים לא תורמת לצוות השחקנים עם יכולות משחק מהפנטות מדיי.
אבל ככה זה עם הפקות במה, גם אם זה נראה לך מוכר, זה מרגש בכל פעם מחדש - כך שכל הקלישאות נסלחות כשהן באות בין לבין הנאמברים המלהיבים של השירים, מקוריים או לא, פלוס הקולות הגדולים עם הריקודים המהפנטים והרקע האורבני של ניו יורק - ניו יורק. הפרק לוקח אותנו עד לרגע השיא, בו שתי השחקניות הראשיות בפוטנציה שרות את הנאמבר "Let Me Be Your Star". הן צווחות על כמה שחשוב להן לשחק את התפקיד הראשי, אנחנו נותרים עם רצון לשמוע עוד. בין אם אתם בקטע של מחזות זמר או זה של טלוויזיה מהנה, נסו את ההצגה החדשה על המסך שרק מחכה להפוך לשלאגר. לא סתם קראו לה להיט.
"סמאש", חמישי ב-22:30, 3HOT