ליב דה קידס אלון: מעקב בית ספר למוסיקה 01

אחרי שתי תוכניות אודישנים בהן הכרנו את הילדים וצפינו בהתגוששויות המביכות של המורים, הגיע אמש שלב ההופעות החיות בעונה החדשה של בית ספר למוסיקה. כמו בעונה שעברה, גם העונה מנסים בבית ספר למוסיקה למסֶך את התוכנית בכמות של עלי תאנה שלא הייתה מביישת ארוחת בוקר בצימר באמירים: מבחירת שירים עבריים עתיקים ונשכחים, דרך מבוא קצר לפני כל שיר שמספר על דרך יצירתו ועל יוצריו, ועד שימוש בועדת שופטים שמייצגת גוונים שונים במוסיקה הישראלית (לאה שבת לצד מייקל הרפז, מירי אלוני לצד אליוט, שרון מולדבי לצד יהודה סעדו וכו').

ובכל זאת, למרות שהתוכנית במהותה עושה שימוש ציני בילדים לצורכי רייטינג (שהרי מדובר בגוף כלכלי שרוצה להרוויח כסף), עדיפים בעיניי מאמצי ההסוואה וההשקעה של אנשי בית ספר למוסיקה בנסיון ליצור תוכנית פחות תחרותית (בלי הדחות ובלי סמסים) בעלת תכנים מורכבים יותר, מאשר הרמת ידיים מראש והתפלשות בסחי הריאלטי המוכר כל כך במקומותינו.

חוץ מכל אלה הייתה גם תוכנית אתמול והיא הייתה בסך הכל לא רעה בכלל אם מתעלמים מכל הבעיות שמובנות בפורמט עצמו. הפרק נפתח בהופעה של דור אפרים שהתחבב עליי מאד באודישן שלו - ילד חמוד עם מעט מאוד שטיקים שנראה הרבה פחות מוכוון מטרה ביחס לילדים האחרים. חבל שאתמול הוא היה לחוץ מאד והדבר ניכר עליו כל כך עד שחשתי את עצמי נע באי נוחות בכסא וממלמל "מסכן הילד".

מיד אחריו הגיעו ההפכים שלו - התאומים יעקב ויוסף בן שבת, שמתעקשים לא לפסוח על אף שטיק. הם לובשים את אותם בגדים, מחזיקים ידיים ברגעי השיא של השיר ומסתכלים אחד לשני בעיניים במבט מלא כוונה ריקה כאילו לקחו הרגע קורס בנושא אצל מירי מסיקה. התאומים, שכשלעצמם הם ודאי ילדים חמודים וטובי לב, מייצגים בעיניי את הסכריניות הבלתי נסבלת שזוקפת את ראשה לא פעם בתוכנית וחבל.

מתי, לא חראם על הילדים?

התלמידים האינטלגנטים והמוכשרים ביותר בתוכנית נמצאים ברובם אצל מתי כספי, שזה כמובן הופך את הנבחרת שלו למעט מתנשאת ומורמת מעם. אם לא הספיקו נתוני הפתיחה האלה, כספי עוד החליט לבחור להם שירים א-מלודיים בעליל כמו "השמלה הסגולה" ו"מערבה מכאן". בסך הכל הם עמדו באתגר בגבורה, אבל עדיין, אולי מתי ישחרר קצת? חראם על הילדים.

גם בעניין הטקסטים לא ממש ריחמו על הילדים. יושבת לה הילדה המתוקה גאיה ממן על הפסנתר משל הייתה אפרת גוש בהתקף התכווצות, ואמורה לספר לנו על השטייטל היהודי כשהיא שרה את "עץ הכוכבים". ובכן, תחושה של שטייטל לא הייתה שם. ואיך יכולה הייתה להיות כשמדובר בילדה בת תשע וחצי? לא ברור.

מי שדווקא התחשב בתלמידים שלו יותר מכולם היה משה פרץ, שבחר להם קלאסיקות ישראליות מלודיות ונעימות. בר ראובן קיבל את "יש לי ציפור קטנה בלב" ועשה לו עיבוד חמוד משלו כשהוא ממשיך להפתיע בדיסוננס שבין המראה הערסי שלו לבין השירה העדינה שלו ואילו אגם בוחבוט, שקיבלה את "מישהו הולך תמיד איתי" של עופרה חזה, הצליחה לעשות את הדבר הקשה ביותר בתוכניות הריאליטי של השירה: לשיר פשוט ויפה וכתוצאה מכך גם לרגש. לא בכדי היא זכתה בביצוע הטוב ביותר של הערב.

בוחן פתע:

האם דנה עדיני היא שודדת עתיקות שגנבה את המשקפיים המקוריות של זאב ז'בוטינסקי? ומה לכל הרוחות קרה לשיער של סי היימן?