מעגל המבוכה: הקאמבק המיותר של דן שילון

כשדן שילון הכריז שלא יארח כוכבי ריאליטי בתוכנית שלו, נראה שהוא קצת התבלבל. הוא התבלבל בין תוכניות המציאות כבעיה מוסרית לבין תוכניות המציאות כטלוויזיה מבדרת. כשאתה יוצר תוכנית לפריים טיים ב-2013, בין אם מדובר בדרמה ובין אם מדובר בטוק שואו, עליך לזכור את האבולוציה של הטלוויזיה. פעם אנשים התרגלו לראות בשעות האלו את "מוקד" והסתפקו בתנועות הידיים הנרגשות של הפרשן הנמרץ בומה שביט, אחר כך הם נהנו מהצעקות בפופוליטיקה, אחר כך שיחקו קצת בצעצוע החדש של דן שילון, ששילב באופן פוסט מודרני בין ראש הממשלה לטרנסג'נדר, אילץ פוליטיקאי לנגן והניח תרבוש על הראש של בייגה שוחט.

רק שמאז עלה סף הריגושים הטלוויזיוני, בעיקר בגלל הריאליטי: ראינו אנשים אלמונים נסגרים בווילה או על אי בודד במשך שבועות, יוצאים מדעתם, צורחים זה על זה, דוקרים זה את זה בגב, שופכים את הנשמה כדי לקחת את המיליון. אחר כך, ראינו גם סלבס - מרואיינים פוטנציאליים של שילון - עושים בדיוק אותו הדבר. אין לנו סבלנות לרגעים מתים, לשתיקות מביכות, להתנצלויות בנוסח "אחרי הפרסומות אני אדקור קצת את דן חלוץ". אנחנו רוצים לראות דם. אנחנו רוצים לראות חתונה אדומה.

דן שילון לא הצליח לספק דם בתוכנית הבכורה בקאמבק הקצר שלו, שיימשך שמונה שבועות, כי התפוצצות המדיה של השנים האחרונות הפכה גם את המרואיינים שלו למודעים וזהירים יותר. הם מופגזים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, על ידי כתבים נודניקים של אינסוף עיתונים, ערוצי טלוויזיה ואתרי אינטרנט, ועטו עליהם חומת הגנה של יחצ"נים, דוברים ויועצי תקשורת. אם שילון חשב שיוציא ציטוט מעניין מדן חלוץ על מלחמה שהסתיימה לפני שבע שנים או מאיווט ליברמן על מערכת בחירות שהסתיימה לפני שישה חודשים, הוא לא יודע באיזו מציאות תקשורתית הוא חי.

גם כוחו של העיתונאי אינו גדול כשהיה: באייטיז לא היסס דן שילון להעיף מהקו בתוכנית רדיו את השר אברהם שריר, כשזה טען שהעיתונאים הם "חצי נביאים"; כשליברמן השמיע האשמה דומה כלפי שילון כשזה חזה שבבחירות הבאות נתניהו וליברמן לא ירוצו ביחד והראשון לא יתמודד על ראשות הממשלה, המראיין נמנם. מישהו כתב בטוויטר בלעג: "זה כמו שבת תרבות", אבל בשבת תרבות דווקא סוחטים מהמרואיינים לפעמים ציטוטים שמגיעים לראש החדשות. במעגל של שילון, גם אם מישהו ירצה לומר משהו משמעותי, סביר להניח שהמנחה כבר יפנה לשאול את טיטי על ילדותה העשוקה, את עידן רייכל על סוד ההצלחה או את נועה תשבי על הוליווד. השאלות הנוקבות של שילון נותרות באוויר, והתמונה שחקוקה בראשו של הצופה היא הלגיטימציה הלא מכוונת שהעניק המנחה לדמויות פוליטיות וציבוריות שנויות במחלוקת כשהושיב אותם לצד בדרנית וזמר.

התוצאה העצובה היא שאין יותר מדי מה לומר על "המעגל". היא לא מרגיזה כמו ריאליטי, לא היסטרית כמו קומדיה ישראלית, לא מתאמצת כמו דרמה מקומית. היא עוררה בעיקר מבוכה - בשביל המרואיינים האומללים שנקלעו לזירת האירוע ובשביל המראיין, שהיה ערני בערך כמו הצופים שלו. תעירו אותנו כשיכניסו את דן, איווט, עידן וטיטי לחודש לאיזו וילה. גם אז, שילון יצליח להוציא אותם מאיזון רק אם ינסה להכניס את החלבה לתקציב.