"מבטלים את דאגלס" נוגעת בסוגיות מורכבות דרך הומור בריטי משובח
הדרמה הקומית החדשה של סטיבן פואט ("שרלוק", "דוקטור הו") מעלה לדיון את אחד הנושאים הבוערים בתרבות המודרנית - ביטול (canceling) של גברים שסרחו • על הדרך, היא מוכיחה שיש עולם שלם של סדרות איכותיות מחוץ לנטפליקס | ביקורת טלוויזיה
החיים והמוות ביד הטוויטר - את זה נאלץ לגלות דאגלס בלואס (יו בונוויל, "אחוזת דאוטון"), מגיש חדשות ותיק, מיד לאחר שהוא יורד משידור מהדורת החדשות שמגיש מדי יום. מסתבר שבמהלך חתונה שהוזמן אליה ערב קודם, זרק דגלאס בדיחה סקסיסטית לאוויר, ואלמוני - שהתמזל מזלו לשמוע אותה - צייץ את הנאמר בטוויטר. המצב הופך למסובך יותר, כאשר המגישה שלצידו של דגלאס, מדליין (קארין גיליאן, "דוקטור הו", "שומרי הגלקסיה") מצייצת מחדש את הציוץ עם הבדיחה.
"מבטלים את דאגלס" היא דרמה קומית של היוצר סטיבן פואט ("שרלוק", "דוקטור הו") שנראית במבט ראשון כסאטירה על מאבק ה-METOO והפרוגרס ככלל, אלא שמהר מאוד מתבהר כי הביקורת היא על עולם התקשורת ואנשיה, שהם אולי "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", אבל בטח לא של המוסר והכבוד בין בני אדם, בייחוד אם הבן אדם הוא אישה.
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- התעלול השיווקי התגלה כפייק - חברת ההפקה הסירה את הטריילר
- טיילור סוויפט התייחסה לראשונה לביטול הופעותיה: "התמלאתי בפחד"
- הריאיון של הפוליטיקאית הבכירה נקטע בשידור חי: "שחררו את פלסטין!"
בארבעה פרקים בלבד, עם סצנות ארוכות, סבוכות ולרגעים מעצבנות, מצליח היוצר להראות את הצד האפל של תעשיית התקשורת, שבה האנשים הכי נערצים מתגלים כאחרוני העבריינים. בדרך, "לבטל את דאגלס" נופלת לכמה קלישאות ואירועים מעט בדיוניים, כמו החרדה העמוקה של מפיק הערוץ בן מיילס ("חטיפה") מציוץ בודד של אלמוני, כאשר הוא כאיש תקשורת ממולח אמור להבין שציוץ סתמי אחד בתוך הים של טוויטר הוא שטות (אגב, הבדיחה של דאגלס כלל לא נחשפת עד לפרק השלישי, אבל ההתעסקות סביבה מגדילה את הציפייה שאכן מדובר במשהו יוצא דופן).
קלישאה נוספת היא עצם דמותה של מדלין - שמצד אחד מאוד מודעת וחריפה, אבל מצד שני תמימה ומתעקשת להישאר בסיטואציות שברור לאן הן מובילות, רק בשם הערצת ילדות שלה לדמות טלוויזיונית. על כל זה מתגבר התסריט של מופאט באמצעות הומור מושחז וסצנות שמתנהלות בקצב מטורף, ומכניסות את הצופה לסטרס ביחד עם דגלאס והצוות שלו.
הסדרה מעמידה בפרונט את אחת הסוגיות המורכבות בתרבות המודרנית - עניין הביטול (canceling) של גברים שסרחו, הוקעה חברתית מוחלטת גם אם מדובר באדם רב הישגים. מבלי לתת תשובה חד משמעית, "מבטלים את דאגלס" מובילה את הצופה בדרך פתלתלה לעבר המסר של היוצר שלה מופאט. בדרך לשם הוא לא עושה הנחות לאף דמות: רובן מייצרות אי-נוחות ולרגעים אפילו גועל. כמעט בלתי-אפשרי לחבב אף לא אחת מהדמויות, וזה מה שהופך את הסדרה הזו לטובה.
"מבטלים את דאגלס" היא סדרה אינטליגנטית שלא מתיימרת לחנך את הצופה שלה או לספק תשובות לכל השאלות. יש לה מסר ואג'נדה, אבל היא מביאה אותה בצורה בריטית. ואפרופו - שום דבר לא משתווה לטלוויזיה הבריטית. כל סדרה מוכיחה שמדובר בתו תקן של איכות (לא שאנחנו זקוקים להוכחות כל כך), ועדיין הצופה הישראלי הממוצע מזדהה יותר עם תוכן אמריקאי ואליו הוא גם שואף.
התוצאה של חיבור לתוכן נמוך רק כי הוא קליל ונראה הוליוודי, הפכה את חנן סביון וגיא עמיר לבמאי מופת בישראל - עם טקסטים שלא משתמעים לשתי פנים, חלילה לא יגרמו לצופה לחשוב ולנתח, והכול עם הומור שיצחיק את הסבתא ואת הנכד שיבואו לראות סרט בעשרה שקלים. אני תוהה אם זו לא הזדמנות לחנך את הצופה הישראלי לטלוויזיה טובה? יש כזו בשפע, היא פשוט מצריכה ריכוז,ופניות מחשבתית, שלרוב הצופים הישראלים אין. לא פניות פיזית ובטח שלא פניות רגשית, וחבל.
אז למי מכם שכן זמין לצפות בתוכן שהוא לא נטפליקסי, "מבטלים את דאגלס" זמינה לצפייה בבינג' ב-yes VOD, הוט VOD, נקסט טיוי.