חדשה, חתרנית ובעיקר שונה בנוף: "מי זאת?" היא בדיוק מה שאנחנו צריכים

הרבה דברים רעים קרו בישראל בשנים האחרונות, אבל משהו אחד מדהים קורה ממש לנגד עיננו - כניסתן למיינסטרים של נשים מצחיקות, שנונות וחסרות בושה, שלא זקוקות לחסדי גברים שיתנו להן פורמט או יצרפו אותן למשבצת פנויה כדי לצאת ידי חובה.

תוכנית המערכונים החדשה "מי זאת?", שעלתה אמש (שלישי) בכאן 11, בהובלתן של מגי אזרזר, אושרית סרוסי, ג'וי ריגר ונעמה אמית, היא פיק האבולוציה של סטנדאפ נשי. הן מדברות על הכול: זוגיות, סקס, שליטה, צביעות נשית ופלוצים, וכל זה בצורה לא מתנצלת ובעיקר לא מעודנת.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• הריאיון של הפוליטיקאית הבכירה נקטע בשידור חי: "שחררו את פלסטין!"
• כחודשיים אחרי שנפל מהבמה - השחקן שחזר: "חשבתי שזה הסוף"
• הגרסה המחודשת של "ספר הג'ונגל" עשתה לנו דוב על הלב

"מי זאת?" היא תוכנית מערכונים שמזכירה קצת את התוכניות החלוציות מהניינטיז. כשמבינים מי ביים, ערך והפיק אותה זה לא מפתיע, כי מדובר בארז בן הרוש - האיש שעמד מאחורי אינספור נכסי צאן ברזל בקומדיה הישראלית המודרנית, ביניהם: "הקומדי סטור", "שוטטות", "אחד העם 1", "אחד העם 101" ועוד.

במובן מסוים, "מי זאת?" היא ה"קומדי סטור" הנשי. כל פרק שלה מורכב ממערכונים קצרים בנושאים מגוונים שמובאים בצורה מוקצנת ומוטרפת (בכל זאת, מגי אזרזר היא אחת הדמויות), אבל במקביל היא נושאת על גבה את הטייטל "תוכנית סאטירה נשית". הבעיה היא שלא בטוח שהטייטל הזה מתאים לה. "מי זאת?" אומנם שוזרת במערכונים שלה ביקורת בנושאים חברתיים, אבל הנונסנס הוא חזק יותר והוא זה שבסוף הופך את המערכונים הללו למצחיקים.

כך לדוגמה, אחד המערכונים עוסק ברקע של תורם זרע. שתי חברות נפגשות, ואז הראשונה (עמית) מספרת לשנייה (אזרזר) כי בכוונתה להביא לעולם ילד בעזרת תרומת זרע. אז, מתחיל דיון שלם בשאלה האם לקחת תרומה מגבר מזרחי או אשכנזי, במה שנהיה לוויכוח על סטיגמות עדות - שהוא בעיקר מצחיק וחסר עקבות. אבל סאטירי? לא בטוח.

כאמור, הקונספט של תוכנית סאטירה הוא להעביר מסר, לתת לצופה בעיטה בדיוק איפה שכואב לו. זה לא קורה בתוכנית הזו, אבל חוסר הבושה והמופרעות המוקצנת שלה עושות את העבודה.

אחד המערכונים המרכזיים בהשתתפותן של ג'וי ריגר ומגי אזרזר עוסק בקואוצ'ינג שבחורה לסבית מעבירה לחברותיה לקהילה בנושא "כל אחת יכולה להפיל סטרייטית". מדובר בבדיחה מוכרת בקהילה המבוססת על פחד לסבופובי שקיים אצל סטרייטיות. זה למשל מערכון שבעבר יכול היה להיות משודר רק בערוצי הפריים טיים הפרועים. "עגיל בזין" היה הסרט הראשון ששודר בפתיחת שידורי ערוץ 2. היום בלתי אפשרי לדמיין את זה - כי דווקא ערוצי הפריים הפכו למסורתיים, ואת השיגעון אנחנו זוכים לקבל בערוץ הציבורי.

שיא המערכון מגיע בקטע קצר של מאחורי הקלעים, שזה גם אחד הקונספטים של התוכנית שמאפשרת הצצה לצילומי כל מערכון - שנגמר בנשיקה צרפתית סוערת של אזרזר וריגר. זה מובא בצורה כל כך אגרסבית, שיש בכך כמעט אמירה מחתרתית לישראל ישראלי הממוצע שיושב מול הטלוויזיה והתרגל לראות מציאות מיופת בשמלות פייטים.

אושרית סרוסי מגיעה לתוכנית אחרי ההצלחה הפנומנלית של "זאת וזאתי" (רשת 13) ואחרי פרידה מהצמודה שלה גיתית פישר, ומוכיחה שהדמות שלה עובדת בכל קונסטלציה. המפגש בין השיגעון שלה לשל אזרזר יוצר פצצת אטום. לא ברור איך עד עכשיו לא קרה מפגש בין שתיהן, כי מדובר בתאומות זהות.