אוי אמסטרדם, אוי הדיאטה

אמסטרדם, כמו המקום ששמשון ויובב שכנעו את פינוקיו ללכת אליו, היא עיר ההנאות והחטאים. על השאכטות כבר סיפרו לכם כולם, עכשיו תורם של נשנושים וטעמי העיר. אפשר, כך מסתבר, לאכול מזון רחוב בזול וליהנות מהרינג אותנטי ומזין, הצ'יפס משמין, הפנקייק מפנק והגבינריות היפות עד כאב. הכינו את הממחטות (לספיגת הריר, כמובן).

סיפור עם דגיג בסופו

כשהסושי הגיע למערב ההולנדים בוודאי לא הנידו עפעף. להם יש מאז ומתמיד את הגרסה שלהם - הרינג-נא - Hollandse Nieuwe - מזון הרחוב הוותיק ביותר בממלכת האוראנג'.
ההרינג הירקרק אחראי במידה רבה להתעשרותה של הולנד ב"תור הזהב", מאמצע המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-17. מאות בשנים הזין והשביע את האומה ההולנדית בערכו התזונתי הגבוה ומדי שנה הוא משפיע על מצב הרוח המקומי, הכלכלה והתיירות.
באמסטרדם הוא נמכר בשווקים ובדוכנים ברחבי העיר שמתמחים בו. המקומיים אוכלים אותו בשלמותו וללא תוספות.

הסיפור, כמו כל סיפור טוב, מתחיל באביב, אז היו יוצאים ציי הדייגים ההולנדיים לחפש להקות הרינג בצפון האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני, אז ההרינג כבר הבשיל ומגיע לגודל ואחוזי שומן אופטימאליים (16%), שהופכים אותו ערב לחיך במיוחד וקל לדייג. על המזח היו מחכים אנשי העיר ונשות הדייגים עטופות במטפחות הולנדיות, לשובם של הדייגים בהתרגשות מהולה בדאגה, כאשר ספקולציות על השלל ממלאות את מוחם. האם הוא יהיה גדול מספיק? וההרינג של השנה - האם יהיה שמן גדול ועסיסי, או דוגמנית-על צורכת קוק?
בהגיע הדייגים לחוף ניתן האות לתחילת פסטיבל ההרינג השנתי: החבית הראשונה היתה מושמת למכירה פומבית ומחיריה, מרקיעי-השחקים, קבעו את בורסת ההרינג השנתית.

בעבר הטרום טכנולוגי, ללא אמצעי שימור, היו הדייגים נאלצים לנקות את הדג על הסיפון ולהמליחו בטרם יחזרו למכורתם. הכל השתנה בסביבות 1350, כאשר בחור יוזמתי אחד גילה שדי בלנקות על הסיפון את החלקים הפנימיים מבלי להסיר את הטחול. התברר שלמרות שהדג מת, הטחול ממשיך לייצר אנזימים ששומרים עליו מבלי שיירקב, ואף מרככים את בשרו. הסוחרים בחופים היו משלימים את הניקוי, מסירים את הטחול והראש ומגישים מיד להנאה מושלמת. כיום, לצערם של חובבי הרומנטיקה, כבר לא עושים ניקוי חלקי זה על הספינה, אלא מקפיאים.

ביאטריקס בולסת

כיום, מסורת המזח והחגיגות הן נחלת העבר. ההרינג מגיע ונאכל בתאווה, אך ללא פסטיבל. מקום יחיד ומיוחד בהולנד עוד שומר על המסורת זו: עיירת הדייגים הקטנה Vlaardigen מערבית לרוטרדם. הקדחת לדגיג הטעים מתחילה אצל ההולנדים באמצע מאי ונמשכת עד סוף יולי. ביוני הדג מגיע לשיא גודלו העונתי, או אז מציגים חבית מה"קווינז-הרינג" למלכה ההולנדית, ביאטריקס.

גם אם אינכם ביאטריקס, אין ספק שתתקלו בדוכן הרינג בכל יום טיול בעיר הקטנה, שכן הם פזורים בכל מרכז אמסטרדם. במפגש הרחובות Singel and raadhuisestraat נמצא דוכן טוב בשם "Kromhout", ומומלץ לשלב את הדוכנים בשוק האוכל, "אלברט קויפמרקט", בטיול החובה שלכם באזור.

מסוף יולי ההרינג כבר לא Nieuwe ונקרא Maajesharing קרי, הרינג ותיק. הוא מוגש כל השנה, משומר קלות, ונאכל עם בצל קצוץ ומלפפון מוחמץ. אף הוא טעים מאד, אך יש הטוענים שטעמו בבחינת זיכרון עמום ל- Nieuwe. על כן, בעונה, ציינו בדוכנים שאתם רוצים את ה- "Neeeuw",- כך תבטאו, אבל בנימוס.
אם ברצונכם לקבל כבוד הולנדי, הראו להם שאתם מביני עניין, ובקשו את ההרינג שלכם בשלמותו (כאמור, מנוקה וחסר ראש) וללא תוספות. החזיקו את הדגיג מהזנב בין אגודל ואצבע, ושלשלו את הדגיג לגרון ולעולם שכולו טוב: זה נמס בפה וישנה את חייכם מקצה לקצה. אחרי טעימה אחת תבינו על מה כל הרעש. למהדרין, מומלץ מיד אחר כך להוריד שוט של ג'ין הולנדי מקורי.
מחיר:3.5 אירו לדגיג.

פנקייק הולנדי - מאנצ'יז לכל עת

המקומיים נוהגים לאכול פנקייקים לארוחת צהריים או ערב, לעולם לא בבוקר. מקובל להזמין כמה פנקייקים ולהתחלק בחבורה, וכך נשאר מקום לטעום כמה מהמתוקים. אל תתביישו להתחלק מול המקומיים: ההולנדים אוהבים את החברותא המכונה כאן ("גזליג" Gezellieg).
הפנקוק (Pannekoek) דק מהפנקייק האמריקאי, עבה מהקרפ הצרפתי וגדול משניהם. ניתן לצרוך אותו ברוב בתי הקפה, אבל הכי כדאי במקומות המיועדים לכך, בהם הריח המשכר של פנקייקים טריים הנאפים על פס נע יהפוך כל תייר שומר גזרה לפורק כל עול, וכל סטלן שתהה אם הוא במאנצ'יז, לאחד המשוכנעים.

בכל הקשור למילויים הכל פתוח, ממתוק עד מלוח. המתכונים הבסיסיים למלוחים הם: האם וגבינה, אננס-האם, עם בייקון, סלמון, עוף, ועוד קומבינציות מרובות מצרכים.
המתכונים הבסיסיים למתוקים הם: תפוח-קינמון-סוכר, אבקת סוכר-סירופ וכן, סוכר. יש אף מספר מתכוני שחיתות שהובאו לכדי שלימות, כגון: מיקס אגוזים-קוקוס-ליקר אמרטו-קצפת.
מחיר: 5-12 אירו לפנקייק. הכי מפורסם ואהוב: Pancake Bakery –Prinsengracht 191, ו-Maneer Pannekoek מאחוריי כיכרDam .

היי הצ'יפס היי הצ'יפס

מי לא מכיר את הסטייה ההולנדית לצ'יפס? דוכנים שמוכרים רק צ'יפס ומייצרים מיני רטבים בשבילו, ואל תגידו קטשופ בקול רם. אמרו מיונז, והרבה. לשונאי המיונז ההזויים, נסו את רוטב חמאת הבוטנים, יחד עם בצל קצוץ. יש גם רטבים על בסיס חרדל, רטבים של קארי, רטבי צ'ילי, ורטבי מיונז מתובלים.

ההולנדים דוגלים בשיטת הטיגון הכפול, המביאה לתוצאה קריספית במיוחד. לפעמים נדמה שזה קצת יבש אבל זה לא ממש משנה. מדובר במאכל לספיגת אלכוהול אחרי כמה כוסות בירה, בדומה לצמר גפן מתוק בקרקס.
מחיר: 2-3 אירו כולל רוטב. הצ'יפס מגיע בשני גדלים ובתוך שקיק בצורת חרוט, עם הרוטב למעלה.
המקום עם הרטבים השווים ביותר: Vlaams Friteshuis ברחוב Voetbboogstraat 33.

חגורת שחיתות

חגורת השחיתות האולטימטיבית נמצאת באזור קטנטן אך מובחר מבחינה קולינארית: צעדו לכם לגבינריה "טרומפ" שבקצה רחוב Utrechtsestraat, בהצטלבות עם תעלת Prinsengracht. (טראם 4 עוצר בדיוק על הגשר). בצמוד לגבינרייה נמצאת תאומתה הבשרית "יולנדה", שתפצה את כל הקרניבורים במעדני הבשר ונקניקים להרגעת החושים. אם לא די בכך, על הגשר ממוקם דוכן הרינג. להשלמת החוויה רכשו בקבוק יין באחת המעדניות ופאי מתוק בפטיסרי שממולן. משם צעדו הישר אל הספסלים שעל התעלה לארוחת בוקר ציורית ומפנקת.