המחיר של האייפון החדש - לא רק כסף

הבשורה האחרונה בתחום הסלולר הגיעה מכיוונה של אפל שהשיקה החודש שלושה אייפונים חדשים. צרכני הסמארטפונים והגאדג'טים הנלהבים כבר מחכים בציפייה דרוכה לרגע שבו המכשירים יגיעו לחנויות כדי להתחיל להסתער על הדגמים החדשים. המחיר הגבוה לא מרתיע את ה"מכורים" שימהרו לאפסן במגירה את המכשיר ה"ישן" שלהם בחברת עוד כמה "ישנים" אחרים, שקרוב לוודאי נקנו רק לאחרונה, ויעברו למכשיר הנוצץ התורן. באופן מפתיע, רוב הצרכנים כלל לא מודעים שלצד המחיר הכספי הגבוה של אותם סמארטפונים, ישנו מחיר סביבתי גבוה בהרבה. כדי להמחיש את מימדי הנזק, לייצור מכשיר טלפון אחד יש השפעה סביבתית זהה לרכב חדש הנוסע כ-1,000 ק"מ. עכשיו דמיינו את גודל הנזק והכפילו בכ-2.72 מיליארד טלפונים ניידים הנמצאים כרגע בשימוש.

במדינת ישראל נקבע לפני כשש שנים חוק לטיפול בפסולת אלקטרונית, במסגרתו המגזר העיסקי והמוסדות הממשלתיים בפרט אמורים לספק לציבור הרחב פתרונות איסוף ומיחזור סביבתיים. למרבה הצער, לא כל הרשויות המקומיות והעסקים הקמעונאים במדינת ישראל מקפידים להתקשר עם תאגיד מיחזור פסולת אלקטרונית, מה שמוביל לכך שישראלים רבים עדיין משליכים מכשירים אלקטרוניים לפח האשפה או למקום אקראי ברחוב. במקרים כאלה אותה פסולת אלקטרונית נשרפת באופן פיראטי או מוטמנת באדמה באופן לא חוקי ומזהם, וההשלכות הסביבתיות והבריאותיות הן חסרות תקדים ובעלות השפעה גם על תהליך ההתחממות הגלובאלית.

מדובר במאות אלפי טונות של מתכות כבדות, כספית, עופרת, אבץ וליתיום שנמצאות במכשירים אלקטרוניים אשר נפלטות לסביבה וגורמות לזיהום המים שאנחנו שותים והאוויר שאנחנו נושמים. בגלל שהנזק שנגרם הוא לא מאירוע בודד של זיהום או אסון סביבתי, אלא נזק לאורך זמן כתוצאה של חלקיקים מזהמים שמצטברים בגופינו ובסביבתנו הקרובה, נוח לנו יותר לעצום עיניים ולהתעלם. מלבד ההשלכות הבריאותיות הקשות, ישנן גם השלכות כלכליות. לפי ההערכות, הנזק הכלכלי שנגרם למשק מפסולת אלקטרונית שאינה מופנית למיחזור נאמד במאות מיליוני שקלים בשנה, זאת כאשר לוקחים בחשבון את הנזק הבריאותי (התחלואה וימי האשפוז, הטיפול והסיוע הרפואי), את העלויות של סילוק הפסולת והטמנתה, ואת אובדן המשאבים ממוצרים שלא מוחזרו.

 

חשוב להדגיש שלא מדובר בגזירת גורל. לראייה, במדינות המערב ובארה"ב בפרט הפנימו בשנים האחרונות את ממדי הנזק הבריאותי והסביבתי הנגרם בהטמנה ובסילוק בלתי מוסדר, הן דרך צמצום תרבות הצריכה הפרועה ("הפחתה") והן דרך צמצום הנזקים הסביבתיים הישירים והעקיפים באמצעות מיחזור וסילוק באמצעות שריפה ("השבה") באופן נקי, מפוקח, סביבתי וטכנולוגי. הניסיון העולמי ב- 25 השנים האחרונות מלמד שפתרון בעיית הפסולת חייב לתת מענה מקיף - החל מאחריות של הגורם המכניס את המוצר לשוק הצריכה (היצרן או היבואן), דרך גורמי השיווק (החנות או המוכר המקוון), הרשויות המקומיות ובעיקר צרכן הקצה העתיד לייצר מאותו מוצר חדש פסולת, אפילו שנים לאחר הרכישה הראשונית. בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי משמעותי בעולם, וגם במדינות שהתנגדו למהלכים אקטיביים מסוג זה כמו הודו וארה"ב, יישמו חקיקה סביבתית דומה במודל "אחריות יצרן מורחבת" המטילה על היצרן אחריות כלכלית החל מהייצור או הרכישה ועד השלכת המוצר ומיחזורו. שינויים כאלו מופיעים לאחרונה בתחומים נוספים כמו נייר, שמן, פלסטיק חקלאי, אספלט, פסולת בניין, רכבים – והכל בפתרונות חקיקה מעגלית, אותם מוציאים לפועל תאגידי מיחזור הפועלים מטעם ועל ידי המדינה המחוקקת.

 

גם בישראל נעשים מאמצים להגדיל את היקף המיחזור של פסולת אלקטרונית מסוכנת. כך למשל, חלה על התעשייה המקומית האחריות והחובה שלא רק לאסוף אותה בערוצים שונים ומגוונים על פי חוק, אלא גם למחזר אותה בכל עלות שתידרש, ואם לא די בכך גם תחת ביקורת ואכיפה אזרחית בתביעות ייצוגיות ונזיקיות, ביקורת ציבורית תקשורתית ופיקוח ממשלתי הניכר בשנים האחרונות כאגרסיבי ובעל השפעה רבה. כדי ליצור שינוי לאומי בבעיית הפסולת, אין מנוס מהרחבת הכלכלה המעגלית וחוקי אחריות יצרן גם לזרמי פסולת אחרים, אבל חייבים במקביל לרתום את המשק, ולא פחות חשוב, את הציבור לפתרון הבעיה. אם הצרכן הישראלי ישנה את הרגלי הצריכה שלו, יפחית, ואולי יוותר על הגאדג'ט הסקסי התורן או ידאג להביאו למיחזור יחד עם הסוללות הישנות, נתקדם בצעדי ענק לעבר עתיד טוב יותר בישראל.