אור, חיים, עידן ודני יושבים ומדברים על אורית. אור: "ביום שאנשים יבינו את זה שאורית טנג'י לא מבינה שהיא "באח הגדול", אז ידעו להתנהג איתה אחרת. לא מבינים שהיא לא מבינה". הוא מוסיף שהיא לא מקשיבה ושהיא לוקחת כל דבר אישית, ומספר שהוא כל יום מבקש ממנה להיות רגועה יותר אבל זה לא עוזר.
הדר משתפת את אמילי על החוויה בהקלטת הפודקאסט של "האח" עם דני. היא מספרת שהוא ניצל את רוב הזמן כדי לרדת עליה. הוא אמר לה שהיא באה לפה עם תוכנית ואג'נדה, שהיא צבועה, שאין לה תוכן ושהיא לא מעניינת. לכל זה היא השתדלה לענות ב-"הכל טוב, אתה לא חייב להחבר אליי", היא מספרת ומוסיפה שיצאה משמם "מרוקנת".
"הבנאדם בן 41, וואלה לא ילד. אם היה עושה לי את זה ילד בן 22 אז הייתי מבין...איך הבנאדם הזה כל הזמן מתעלה על עצמו בשגעונות האלה? להגיד לך את האמת אני לא יודע איך להתמודד עם הדבר הזה". דני מוסיף שהוא הבין שהוא צריך להתעלם ממנו.
הבית מתחלק שוב לאחר דיון סוער בעקבות חלוקת הקנסות, ודנה מבקשת שירגעו: "בואו נצא, גם גברים וגם נשים, ונרגע קצת".
אור, חיים ודני יושבים לדבר על מישהו שקיבל הרבה קנסות ועל כך שהוא בא עם דרישה לקנות משהו יקר בתקציב והעיר למישהו אחר על הקנסות שלו. אור: "אתה עם 9 קנסות יכול להעיר הערה?"
יהב וקורלי מדברים על פרידה, וקורלי מסבירה ליהב שפרידה נפגעה ממנו. יהב עונה לה שזה עניין של גישה, ואומר: "היא נפגעה ממשהו שלא באתי לפגוע".
פרידה מספרת לקורלי שיהב פגע בה, ואומרת שבלילה הם עשו 13 עבירות אז היא התחילה להקריא את החוקים ויהב קם והלך באמצע. והיא אמרה לו שזה פגע בה והוא אמר לה שהיא זאת שבוחרת להיפגע. פרידה: "שב חמש דקות, תתאפק רגע. איך זה נראה שאתה קם לי באמצע? בסופו של דבר אתה במשחק חברתי וחי פה עם אנשים". קורלי עונה לה שהיא מרגישה שיהב מאבד את עצמו.
אמילי יוצאת לחצר, מתיישבת ליד עידן ובוכה: "לא בשבילי המקום הזה". עידן: "למה לא בשבילך? תראי איזה כיף לנו. היית פוגשת אותי אם לא פה?".
אמילי: "אתם לא מאמינים מה צעקו עכשיו, ושכל הבית ישמע את האמת - אמילי חברה של אור. אז אני לא מוסטת, ואני לא נגררת, ויש לי דעות". דנה: "אמילי רק שתדעי שהרוב יודעים את זה", אמילי: "מי שצריך לדעת את זה לא יודע את זה וחבל".
מיד אחר כך הדיירים יושבים בחצר ומדברים על הצעקות, אורית חושבת שאמילי התכוונה שהיא מסיתה את אור: "מה היא צורחת? מישהו אמר לך מילה עליה? לא רוצים לדבר איתה. מה הבעיה שלה?". דנה מנסה לשכנע את אור ללכת לדבר איתה ואור לא רוצה כי הוא מחכה שהיא תרגע. פרידה: "היא אמרה שהיא תמשיך לאבד פה חברים, היא אוהבת אותך אור", אור: "גם אני אוהב אותה, אני אדבר איתה ברגע המתאים ובטח לא בגישה כזאת כי אני יודע מה זה יוצא ממני, אז אני מעדף לשמור על עצמי".
אורית ותום מצהירים "אנחנו בנופש". תום:"באתי לנפוש, שכחתי מזה. עכשיו אני נזכר". אורית: "אני בהתחלה באתי וראיתי רק ניקיון. התחלתי לשחרר את זה, זהו אני בחופש". נועם: "בהתחלה באנו לחוויה, אבל גיליתי שיש פה באמת נופש, שקט. אתה לא עושה כלום כל היום", אורית מסכמת: "שקט אין פה".
בן ואור מדברים על זה שהם מתייעצים עם אימא שלהם על בנות שהם יוצאים איתן. אור משתף על הכישלון שהוא מרגיש על פירוק חיי הנישואים שלו: "אחד הכישלונות שלי בחיי הנישואים זה שלא באמת נלחמתי. בדיעבד לא הייתי מפרק את הבית שלי לעולם".
הדר משתפת את ברק בהחלטה שלה ושל תום להיפרד: "בשורה התחתונה, אנחנו לוקחים רגע. אני צריכה אוויר, הוא צריך אוויר". ברק: "איך זה הגיע? כי מתערבים לכם בדברים?", הדר: "גם, וגם הוא לא מתנהג כמו עצמו, קשה לו וזה מקשה עליי. גם אני עוברת פה הרבה דברים, ובא לי להתמודד עם הדברים שלי. לא באתי לפה להיות חלק מצוות. לא חשבתי שזה כזה קשה להיות פה שניים".
אורית ודנה מדברות על תום והדר, דנה אומרת שהדר סיפרה לה שהם נפרדו, אורית בשוק כי ראתה אותם בבוקר מתחבקים, ואומרת: "עכשיו היא נדבקה לבן. חושבת שהוא קונה את ההצגה שלה".
הדיירים מתעוררים לצלילי השיר "ימים יפים" של מועדון הקצב של אביהו פנחסוב.
אורית מתעוררת מוקדם כהרגלה ויוצאת לשבת בחצר. היא מדברת על הגעגועים הביתה ומעבירה מסר לשמעון: "אני מאמינה שמשעמם לך בלעדי", ולמיכאל: "אין מי שיגיד לי אמא אני אוהב אותך. אף אחד פה לא אומר, הם משקרים, אבל אתה האהבה שלך טהורה אלי".
ברק ועידן דיברו ביניהם ועידן מספר לאמילי על השיחה. הוא אומר שברק ביקש להכיר אותו יותר ושאל אותו שאלות על חלומות ועל החיים, אבל עידן יצא בתחושה של הלם תרבות: "ילד בן 24 שלא יודע להקשיב". הוא מדבר על ברק אבל לא מעט פעמים מכליל את נועם ואומר שהם מנותקים ויש להם קושי להקשיב. אמילי מסבירה לו שיש להם בעיה של ריכוז.
קורלי מדברת עם יהב על כמה שהיא פגועה ממערכות היחסים הקודמות שלה שגרמו לה להיסגר.
יהב בתגובה: "אם נשך אותך כלב , אני תוכי לא כלב" יהב מנסה להסביר לה שאין מה לצפות לפגיעה לפני שיש רקע אליה.