כל מה שלא ידעתם על מולי שולמן
שחקן, במאי וגם מתרגם. הכירו את אחד מצמד המנחים של התכנית
מולי שולמן נולד ב-1974. מולי הוא שחקן, במאי ומתרגם. הוא מתגורר בתל אביב עם אשתו השחקנית אפרת ארנון ושתי בנותיהם.
מולי גדל ברמת גן ולמד במשך תשע שנים לנגן בפסנתר. בכיתה י"א לקח חלק בחוג לתאטרון במסגרת לימודי התיכון שלימים הפך להיות תאטרון הנוער של רמת גן. בחצי השנה הראשונה לשירותו הצבאי שירת בלהקת הנח"ל ולאחר מכן, שירת בתאטרון צה"ל. לאחר שירותו הצבאי, שולמן למד משחק בבית הספר למשחק ניסן נתיבבתל אביב. במסגרת הסטודיו שיחק בהצגות רבות כמו "אורזי המזוודות", ו"כלב צמר", בה הכיר את אשתו אפרת.
לאחר סיום לימודיו, שיחק שולמן בהצגות תאטרון נוספות כגון "הזכייה הגדולה", "יונו והטווס", "גרעינים" ועוד.
[brightcove_iframe video_id='ze_hamatzav_s01_promo08' autoplay='0' kid='' duration='0'']
החל ממאי 2013 שולמן משחק במחזה "הכל בגן", פרי עטו שלג'יילס קופר, בבימויה של איה קפלן, בתיאטרון באר-שבע.
שולמן ביים את המחזה "מר קולפרט", מאת דויד גיסלמן, שרץ בתיאטרון תמונעמאז 2010. הוא תרגם את המחזה ביחד עםעינת ברנובסקי. ההצגה הייתה מועמדת לשישהפרסי קיפוד הזהב, כולל להצגת השנה ולבמאי השנה וזכתה בשני פרסים, לשחקני המשנהלירון ברנסוענבל לורי.
מולי הפציע וכבש את מסך הטלוויזיה בדרמה הקומית של רשת "בלתי הפיך", שם שיחק בתפקיד הראשי לצד השחקנית והקומיקאית עדי אשכנזי.
מולי מגלם בסדרה, שלא מזמן הסתיימה עונתה השנייה, את אודי קליין, סופר שמאחוריו ספר מצליחה וספר נוסף פחות מצליח, נשוי לרונה (אשכנזי) ואב טרי לאסתר הקטנה. הסדר עוסקת במה שקורה לזוג נשוי כאשר תינוקת קטנה נכנסת לחייו ומשנה אותם לבלי הכר. הסצינותלא כתובות, והיא מתייחדת בכך שהדיאלוגיםשבה מבוססים עלאלתור.
מולי שיחק בסדרות טלויזיה נוספות כמו חשופים, יום האם, מעצר בית, סרוגים, המובלים, המדריך למתחילים ופרשת השבוע.
בשנת 2013 הובילקמפייןבטלוויזיה לויזה כ.א.ל לצד יעל שרוני. כמו כו, השתתף בפרסומותטלוויזיה לבנק לאומי,איקאה,מכבי,רנו,דיוטי פריועוד.
בשנת 2015 כיכב מולי שולמן בתכנית הבידור והאלתורים "הכל הולך" ששודרה אף היא ברשת, לצד יוסי מרשק, טל פרידמן, קרן מור אליאנה תדהר, שחר חסון, עוז זהבי ודביר בנדק.
בשנת 2016 מולי שולמן יתחיל להנחות לצד ירון ברובינסקי את תכנית הבידור החדשה של רשת"זה המצב".
לחצו כאן כדי להכיר מקרוב (אולי קרוב מדי) את כל חברי הנבחרת שלנו