הישרדות - העולם האמיתי

דמיאן וורלבסקי הוא כתב בכיר בסניף הארגנטינאי של רויטרס בבואנוס איירס. בשבע שנותיו ברויטרס כיסה וורלבסקי פסגות של מנהיגים, משברים פוליטיים והפרות זכויות אדם בברזיל, אורוגוואי, בוליביה וקובה. בסיפור הבא, מספר וורלבסקי על מרדף לו היה עד: לווייתנים קטלנים (killer whales) צדים גורים של אריות ים, אפילו במחיר של היתקעות על החוף.

טכניקות ציד מתוחכמות

שומר הפארקים סימן לי בתקיפות לשכב על הקרקע ולהיות בשקט. גורי אריות ים חתרו באיטיות בזרם: הם למדו לשחות, וכמו בכל שנה, בחרו לעשות זאת בחוף של פונטה נורטה במזרח פטגוניה. צפינו בים, וחיכינו ללווייתן שיבוא. ידענו שהוא יבוא. זה היה הביקור הראשון שלי במקום, ומטרתי: לראות את התופעה הייחודית כל כך ללווייתנים באזור זה – ציד של גורי אריות ים. הלווייתנים הענקיים, הקטלניים ביותר בעולם המים, מגיעים לפונטה נורטה בכל מרץ ונשארים שם במשך 45 יום לציד.

ניסיתי לעקוב באדיקות אחר ההוראות של שומר הפארק בעודנו מתקדמים באיטיות לאורך רצועת החוף הצרה כדי לצפות במל, לווייתן ענק, מתכונן לציד. היינו שישה – צלם רויטרס, שומר הפארקים, שלושה צלמי טבע ואני – וכולנו חיכינו לצפות לראשונה באחת מתופעות הטבע הגרנדיוזיות ביותר – לווייתני ענק שוחים ברצועה עמוקה של ים כדי להגיע במהירות לחוף; הם מסתכנים במוות אם ייתקעו בחול.

הצמאון לדם פוחת

שכבנו שם מרותקים, כ-30 מטר מהחוף, כשמל הגיח – ושחה היישר לאחד מגורי האריות. במהירות עצומה, כשהוא מסתיר את גופו העצום מאחורי גל גדול, התרומם מל מעל המים ותפס את הגור הקטן במלתעותיו. שום קול לא נשמע, רק רחש הגלים ושבירתם כשמל טלטל את הגור מצד לצד, ולאחר המעשה פיתל את גופו העצום על החוף, מתכונן לבוא הגל שייקח אותו חזרה למים העמוקים.

על החוף ראינו גורים אחרים צצים אט אט, ללא פגע, מההתקפה. הם היו קרובים כל כך שיכולנו לראות את עיניהם. ההוראות שקיבלנו היו נוקשות: להיות בשקט מוחלט כדי לא להפריע לציד. הגעתי לכאן מרחוק וחיכיתי במשך שעות כדי לראות את ההתקפה, ובראשי עודדתי את מל להמשיך; רציתי סיפור טוב. אבל הגורים הקטנים היו חמודים כל כך, שהתלהבותי לדם פחתה משמעותית. הביקור שלנו הוא מלאכת מחשבת – רק מבקרים ספורים – חוקרים, צלמי טבע ועיתונאים – מורשים להגיע כל שנה בתקופת הסתיו לאזור. הם משלמים כסף רב, ומלווים במומחים ששולטים בכל תנועותיהם.

14 התקפות ב-48 שעות

לאחר ההתקפה הראשונה של מל, ובעוד ציפורי הטרף חוגגות על שאריותיו של הגור הראשון, ראינו את מל מתכונן לגיחה נוספת. במהלך השעות הבאות, רק אריות ים בוגרים חצו את התעלה בה הלווייתנים צדים. מל לא הטריד אותם, וחיכה בסבלנות לחזרתם של הגורים למים. וכך זה המשיך: במהלך היומיים בהם שהינו בחוף, מל התקיף 14 פעמים נוספות, ותפס את טרפו כמעט בכל פעם. לווייתן אחר, קטן יותר, ניסה אף הוא, אך נכשל.