חיות זה אנחנו

חמים על הכביש, מתים על החגים אבל שונאים את החמות, מקטרים על הפקקים אבל יודעים את שמות הילדים של נהג המונית הספוראדי: האופי הישראלי הכאוטי בא לידי ביטוי בכל תחום בחיים וכמעט בכל רגע נתון, ולא מפתיע גם בגן החיות. מהחמוד ועד לשערורייתי: קבלו את החיות שלפי גני החיות בארץ, אנחנו הכי אוהבים.

מקום רביעי – מי אמר חמוד ולא קיבל

הוא אומנם נבחר כאחרון חביב, אבל הוא בהחלט חביב ביותר: הפנדה האדומה. חיית לילה, שאין ספק שתוכלו למצוא אחד דומה לו בברים, בשעת לילה מאוחרת, כשהמלצריות כבר מתות לעוף הביתה והוא מתעקש להישאר לעוד כוסית. בגן החיות התנ"כי שוכן לו סיימון, שהגיע מסינגפור. "הפנדה האדומה," מסביר הזואולוג נעם ורנר, "הוא מעין בן דוד של הפנדה בצבעי השחור לבן שאנחנו מכירים. הוא בעיקר מזכיר רקון, בגלל הזנב שיש לו. הוא בעל פרווה אדמדמה, בטבע הוא נוהג לחיות לבדו ואוכל הרבה במבוקים ופירות. לא מזמן הוא קיבל מזגן, כדי שיתאים לאקלים שהוא רגיל אליו ובדרך כלל בשעת בין הערביים, הוא יוצא החוצה".

המקום השלישי - משתלטים על העדר

למקום השלישי הגיעו הנמרים והלביאות. "פלי הנמר הגיע מסלובקיה היישר אל הספארי ונקרא כך על שם איש עסקים ששמו פלי, שכל כך אוהב נמרים עד שהחליט לשנות בתעודת הזהות שלו את שמו ל'פלי הנמר'," כך לפי שגית הורביץ, דוברת הספארי. בגן החיות התנכ"י תמצאו את לבניה ואנדי, שהגיעו ממזרח ברלין. "הלביאות עדיין לא הצטרפו לשאר הלהקה," מספר ורנר, "הן צריכות לעבור תהליך חיבור, כמו כל חיה חדשה שמגיע, על מנת שישתלבו בשלום. כרגע הן יוצרות קשר עין עם שאר הלהקה שבראשם עומדים ליידר האריה ואילינה הלביאה. מכיוון שיש היררכיה ברורה, אנחנו נחכה שהלביאות יבססו בניהן את המעמד תחת פיקוח שלנו."

בגן החיות הלימודי בחיפה תמצאו את סימבה הנמר, שנולד בדנמרק ועשה עלייה ארצה בגיל חצי שנה. "כשסימבה התבגר," מספרת ד"ר אתי הררט, מנהלת גן החיות הלימודי בחיפה, "הוא התחיל להשתלט על הלהקה, אז הוא עבר אלינו. גם גידי וגוב הגיעו אלינו מהספארי אחרי שלא הסתדרו בלהקה".

מקום שני - מי הכי דומה לי?

מקום שני ברשימת המבוקשים הוא הגורילה. אולי בזכות דראווין אבל הרבה בזכות ההתנהגות האנושית, שמעוררת אצלנו הרבה הזדהות. לוקאס, שגר בספארי, הוא בעל המראה מסוקס, זרועות שריריות וגב כסוף. "ללוקאס יש אופי אבהי ומגונן", מסבירה מספרת שגית הורביץ. "הוא מטפל בגורים שלו במסירות, משחק עימם ודואג להם. כשהוא מתיישב, המבט החודרני שלו מהפנט ולכן הרבה מבקרים נשארים עומדים מולו". באותה משפחה מורכבת זוכה לאהדת הקהל גם מושון, האורנג-אוטנג. "למושון יש פרווה קשורה וג'ינג'ית והוא נראה כמו אחד שלא סופר אף אחד," מספרת הורביץ. "בספארי אנחנו קוראים לו מושון שיפוצים, כי כל מה שבנינו לכבודו הוא פירק. חוץ מזה, הוא מעדיף את המטפלות שלו על המטפלים".

מי שעוד נמנה על הרשימה של המשפחה המורחבת והמאוד מקובלת הזו הם הלמורים - הגרסה החייתית לפמיניזם. "אצל הלמורים הנשים שולטות וזה כיף לראות," מספרת ד"ר הררט מגן החיות בחיפה. "הלמורים אוהבים לקפוץ ולעשות שמח לכל מי שצופה בהם, וזו הסיבה שאנשים רבים 'נתקעים' מולם".

מקום ראשון - כמה טוב, כמה יוסי

הפילים, ככל שמכירים אותם יותר, מתגלים כמאצ'ואים אמיתיים, כאלה שלא כדאי "להתעסק איתם" – ואולי אהבת הישראלי לחיה העצומה הזו נובעת מהרצון הישראלי כל כך "לא לצאת פראייר". בגן החיות התנ"כי שוכן לו הפילפילון גבי, בן שנתיים וחצי בלבד, שחי עם ארבע פילות ועם טדי, הזכר שבחבורה. "טדי נמצא בחצר שלו ומדי פעם הפילות מצטרפות אליו", מספר ורנר. "גבי לא מצטרף אל טדי, כי הוא יודע שטדי הוא 'הבוס' והוא יכול לדחוף אותו. גבי, מעצם היותו פיל צעיר, רוצה כל הזמן שישחקו איתו. אבל זה קצת בעיה למטפלים לשחק עם מישהו ששוקל טון." ללא ספק, מי שזכה השנה, אם לא בשישים שנות קיומה של המדינה, בהכי הרבה יחסי ציבור הוא יוסי הפיל. "אין אדם שמגיע לספארי ולא בא לראות את יוסי", מספרת הורביץ. הוא מפורסם ברמות של מגה סלב". למי שלא זוכר, יוסי התפרסם בנסיבות מצערות, כשהרג השנה את הפילה עטרי. "ליד החצר שלו אנשים עומדים ויודעים עליו הכול: מה הוא אוכל, את יום ההולדת שלו, וכמובן את סיפור עטרי. אין ילד שנכנס לספארי ולא יודע שהוא צריך לבקר את יוסי הפיל".