כלואים ונהנים?
מומחים לגני חיות לומדים התנהגויות של חיות בשבי, ומגיעים לכמה מסקנות מעניינות על התמודדותן
מדענים לומדים עוד בדבר תחושת החיות בגן החיות, וכיצד צעצוע או אביזר אימון קטן יכולים לעזור לקטוע פסיעה אין-סופית והתנהגויות רפיטטיביות אחרות, שלרוב מפורשות כסימנים של לחץ.
במסגרת כנס של מומחים מגני חיות ואוניברסיטאות בגן החיות ברוקפילד שבשיקגו, הסבירו אלה כמה מההתנהגויות של החיות. למשל, חתולים גדולים מסוימים מעדיפים ענפים גבוהים מהם יוכלו להשקיף על המבקרים; דובי הקוטב רוצים לחפור מלאי אוכל חבוי; סנונית הרפתות יכול להשתמש בתוספת לזנבו בכדי למצוא חן בעיני בנות זוג פוטנציאליות.
סימפטומים של לחץ
מבקרים הרואים צ'יטה פוסע מצד לצד או דוב קוטב השוחה במעגלים, עלולים להניח שהתנהגותם נובעת מלחץ כיוון היותם כלואים. אך לדברי המומחים, יתכן שמדובר אך בהוצאת אנרגיה עודפת או בדרך להרגעה עצמית, אמרו המומחים בכנס למראיינים.
"אנו, בני האדם, שוחים בהקפות, ויש אנשים שמוצאים נחמה בפסיעה במעגלים. כל עוד הדבר לא פוגע בחיות ולא גורם להן כאב, ייתכן שזה אינו סימן לכך שרווחתן לקויה", אמרה נאדג'ה ווילבנווסקי מהאגודה הזואולוגית של שיקגו.
ווילבנווסקי מודדת את הורמוני הלחץ בקרב החיות בגני החיות, ובמסגרת עבודתה מדריכה את העובדים במאמצים להפחתת הלחץ כשהחיות מועברות ממקום למקום, נמצאות בקרבה גדולה לבני אדם או נחשפות לרעש. "מינים מסוימים פשוט משגשגים בגני החיות," אמר דייויד שפרדסון מגן החיות של אורגון בפורטלנד. "הם מקבלים אוכל מצוין מדי יום ביומו ומקבלים טיפול וטרינרי מצויין. עבור זנים האלו, החיים בגן החיות טובים יותר מהחיים בטבע".
עם זאת, ישנם זנים דוגמת פילים, חתולים גדולים ודובים, שאינם מצליחים להתמודד בצורה טובה כל כך.
במחקר שנערך בדובי הקוטב בגני חיות בארצות הברית, מצא שפרדסון כי 50 מתוך 54 דובים הראו סימפטומים התנהגותיים של לחץ, אך לא הראו רמות גבוהות של קורטיקו-סטרואידים, ההורמונים המצביעים על לחץ. שפרדסון מצא כי כמחצית מבעלי החיים הפחיתו את התנהגותם הרפפטטיבית בהינתן להם אימון מסוים או חפצי משחק שסייעו להם לחקות את התנהגותם בטבע. לדוגמא, כשלדובי הקוטב ניתנה חבית פלסטיק, הם נטו לרסק אותה ממש כפי שהיו עושים אם היו נקלעים למאורת כלבי ים בקוטב.
לא מרגישים שייכים
מומחים מתדיינים בסוגיה נוספת: האם מקומם של זנים מסוימים, כגון סוגים מסוייים של נמרים, הוא כלל בגני החיות, מכיוון שהם מעדיפים להישאר כליל מחוץ לטווח ראייה.
"באופן מהותי, עלינו לפעול באופן שונה מן התגובה האנושית האוטומטית, שגורסת כי חיות בגני החיות זקוקות לחברה, לסביבת מחייה מרווחת וכי הן מתעניינות בעולם בצורה ויזואלית בלבד", אומרת ויקי מלפי מקרן וויטלי לשימור חיות הבר, המפעילה את גן החיות פייגנטון בבריטניה.
וויטלי טוענת כי את משכנן של החיות הרגישות יותר לריח יש לחטא לעתים רחוקות יותר בכדי לא למחות את סימוני הריח שלהן. לחיות אחרות, הרגישות לצלילים, אפשר להציע פינה חשוכה ושקטה להסתתר בה.
ווילבנווסקי, מהאגודה הזואולוגית של שיקגו, מציעה כי גני החיות יעשו חסד עם החיות אם יתקינו ציוד התעמלות עבורן על מנת לשרוף אנרגיה.
וויין פייסל, נשיא "האגודה האנושית" בארה"ב, אמר כי יתכן ומדידת רמות ההורמונים לא חושפת את המצב כמות שהוא, וכמו כן הצפייה באין-סוף התנהגויות שחוזרות על עצמן. "אין לאף אחד עניין בתצוגה של קליפה בעל חיים ריקה", אמר. "גני החיות נמצאים כאן בכדי להישאר, ולפיכך עליהם לעשות מאמצים בכדי להעשיר את חייהם של בעלי החיים, ולשאול מספר שאלות אחרות לגבי התאמתם של זנים מסוימים לחיים בשבי".