קור אימים

תרחישי סוף העולם יש במאות. הפופולריים שבהם הם מלחמה גרעינית, וירוס מהונדס שפורץ את אבטחת המעבדות, והלהיט הגדול של העונה – התחממות גלובלית. אם סוף העולם יבוא, אנו חשים, סביר להניח שאנחנו נהיה אחראים לו.

וחייבים להודות, זו תפיסה יהירה במיוחד. אנו אדונים לגורלנו, גם אם מדובר בסוף העולם. לא תמיד היו אלה פני הדברים. קץ העולם נתפס פעם כפעולה אלוהית, שלא הותירה לבני האדם מרחב תמרון גדול במיוחד. יכולת להתפלל, ואז אולי נשמתך היה ניצלת. לא עסקה טובה כל כך, אבל תפסת את מה שיכולת להשיג. עם צמיחת המדעים, עם צמיחת הפוטנציאל האנושי, התחלנו לחשוב על עצמנו כיצורים בעלי השפעה ממשית. יש בכך משהו מנחם. גם אם אנחנו הולכים להביא אסון טבע אדיר ממדים על ראשינו, לפחות נעשה זאת לבד. לפחות אנחנו יכולים, אם נשתדל, למנוע אותו.

קר ונעים

ב-23 באפריל התפרסם ב"אוסטרליאן" מאמר בשם "מצטער לקלקל את הכיף, אבל עידן הקרח בא". המאמר עוכר השלווה נכתב עי ידי פיל צ'פמן, גיאו-פיזיקאי והאסטרונאוט האוסטרלי הראשון. התזה? ההתחממות הגלובלית היא לא סיבה לדאגה; עדיף לפחד מההתקררות.

עידני קרח, טוען צ'פמן, מגיעים במחזור קבוע של אחת ל-10,000 שנה. עידן הקרח האחרון אירע לפני קצת יותר מ-11,000 שנה. כלומר, הוא מאחר. כלומר, הוא יכול להגיע כל רגע. באיזו מהירות יכול עידן קרח חדש להופיע? משהו כמו 20 שנה. עוד מעט והוא כאן.

הטמפרטורה העולמית הממוצעת צנחה ב-2007 ב-0.7 מעלות צלזיוס. בבגדד, לראשונה מזה שנות דור, ירד שלג, וסין נהנתה מחורף איום ונורא. ועדיין, קצת קשה לדבר על מגמה כשיש לך נתונים של שנה אחת בלבד. למרבה המזל, זה לא הנתון היחיד. אם אתם רוצים לפחד, לפחד באמת, אומר צ'פמן, פשוט תסתכלו על השמש.

השמש העירומה

לכתמי שמש יש מחזור משלהם. הם מופיעים ונעלמים במחזור של 11 שנה בממוצע. המספר הנמוך ביותר של כתמי שמש הופיע במרץ 2007, כמו שעון, ומיד אחריו אמור היה להתחיל מחזור חדש. זה לא קרה. כתם השמש הראשון הופיע בינואר השנה, ושרד רק יומיים. כתם קטן אחר הופיע לאחר כמה ימים, ונעלם 24 שעות מאוחר יותר.

כדאי שנתפלל לכתמים נוספים בקרוב, אומר צ'פמן, שכן יש קורלציה בין מספר כתמי השמש לבין אקלים כדור הארץ. ככל שיש שם פחות כתמים, כך יותר קר ויבש כאן. הפעם האחרונה שמחזור כתמי השמש התעכב היתה ב-1790, ואירופה נכנסה לתקופת קרח קטנה, שנמשכה כמה דורות. נסיגת נפוליון בשל החורף הרוסי ב-1812 היתה אחת התוצאות של התייבשות הכתמים הזו.

אז מה יהיה אם אנו מתקרבים לעידן קרח קטן נוסף? יהיה בעיקר מאוד לא נעים. קרח הוא המצב הטבעי של הכדור הזה, ובמצב נורמלי ארצות הברית צריכה להיות קבורה תחת 1.5 קילומטר של קרח. מרבית המדינות המתועשות יחדלו מלהתקיים, אחרות יאלצו להתמודד עם הפליטים. שטחי חקלאות נרחבים ייעלמו, ויחד עמם אזורי מחיה שלמים. אחרי זה, רובנו נתפלל להתחממות כלשהי, גלובלית או נקודתית.

בלי פניקה

אולם זו לא כל התמונה. מאמרו של צ'פמן עורר הדים, כצפוי, והתגובות לא אחרו לבוא. אחד המגיבים היה פרופ' דיוויד קרלוי, מבית הספר למדעי כדור הארץ באוניברסיטת מרלבורן. המאמר של צ'פמן נחמד, הוא אומר, וכמה חבל שהוא אינו מדויק.

ראשית, ההתקררות ב-2007 אינה חסרת תקדים. צניחת טמפרטורות דומה אירעה בין 98' ל-99' ובין שנת 773' ל-74'. בנוסף, הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת עלתה ביותר מ-0.3 מינואר 2008 למרץ של אותה השנה. אז בלי פאניקה.

שנית, השפעת כתמי השמש על כדור הארץ אינה חזקה במיוחד, וודאי שאינה חזקה כמו השפעותיהם של גורמים אחרים, בעיקר אל-ניניו ולה-נינה, מחזור ההתחממות וההתקררות של האוקיינוס השקט. לצניחת הטמפרטורות ב-2007, 1998 ו-1973 יש גורם משותף אחד – התחלפות מהירה בין אל ניניו - התחממות האוקיינוס, ללה-נינה, התקררותו. השפעת אל-ניניו על הטמפרטורות הגלובליות היא מסיבית, והופעתה של לה-נינה מקושרת תמיד עם טמפרטורה גלובלית נמוכה מהממוצע. במלים אחרות, לפני שהולכים לעבוד את השמש, כדאי לבדוק קודם את פני כדור הארץ.

גם הנתונים של צ'פמן לגבי השמש אינם מדויקים, במקרה הטוב. על פי נתוני מרכז המידע העולמי לפיזיקה סולרית שבבולדר, מספר כתמי השמש הממוצע ליום במהלך ינואר 2008 הוא 3.4. בפברואר היו 2.1 כתמי שמש בממוצע ליום, ובמרץ 9.3. אין חדש תחת השמש, תודה ששאלתם.

עם זאת, הפגם העיקרי במאמר, טוען קרלוי, הוא הניסיון להבין שינויי אקלים ארוכי טווח מנתונים של שנה אחת. כאשר מדברים על התחממות גלובלית, עושים זאת לאחר שאספו נתונים מטווח של 100 שנה. והתחממות יש, כמו גם הוכחות להשפעה דרסטית של גזי חממה. עידן הקרח הממזר ימשיך להתעכב, ככל הנראה, ואי אפשר לסמוך עליו שיציל אותנו מההתחממות.

החיים ממשיכים

זהו. מדען העלה השערה, מדען אחר קטל אותה. החיים ממשיכים. לכאורה, אין טעם רב בכל הסיפור. ובכל זאת, יש בו משהו מקסים. עידן הקרח, גם אם יאחר, הוא תרחיש אפוקליפטי ראוי. הוא מנותק, שרירותי; הוא נוגע לנו, אך אינו מעשה ידינו. קטסטרופה אדירה ומחזורית, שאולי יום אחד תגיע לבד, בלי הזמנה, בלי סיבה מיוחדת, פשוט כי ככה זה; פשוט כי התרבות האנושית כולה, עם הזיהום שלה והאמנות שלה, המדינות והעמים, היא תוצר של הפוגה, הפסקה קצרת טווח בין החורף הארוך שהוא כדור הארץ.