אתי ללא הפסקה

הערב בשעה 19:30, בטקס שיסגור את אירועי יום האישה בתל אביב, תקבל אתי אלטמן, דוברת "תנו לחיות לחיות" ופעילה למען זכויות בעלי חיים בעיר זה שנים ארוכות, את אות "אשת העיר 2008". אלטמן תקבל את הפרס יחד עם 12 נשים נוספות שהעיר בחרה להוקיר השנה על פעילותן בתחומים שונים, מתקשורת ועד תיאטרון.

הכל התחיל מרפי

הקשר של אלטמן עם בעלי החיים התחיל לפני 37 שנה, כשבעלה רצה להביא כלב הביתה והיא התנגדה כי חשבה אז, כמו שרבים חושבים היום, שכלב הוא "לכלוך בבית והתעסקות מיותרת". כשבאפי הגיע הביתה, היא אומרת, הכל השתנה: אלטמן גילתה אהבה מסוג אחר, "אהבה ללא אינטרסים" כפי שהיא מגדירה אותה. אך מה שהניע את אלטמן לפעולה לא היה הגור הדשן בביתה, אלא צפיה בתכנית "כלבוטק", שם ראתה איך יורים בכלבים "והרגשתי איך יורים בי." פועלה התחיל אז, והיא חברה לבני שלזינגר, אותו היא מכנה 'האבא של 'תנו לחיות לחיות'. אלטמן, בת לניצולת שואה, מספרת על הקושי שלה לתת אמון בבני אדם לעומת הקשר עם בעלי החיים שריפא אותה: "אנחנו חייבים להיות רחמנים בני רחמנים כלפי בעלי החיים, כי הם הכי חלשים. אין להם אפשרות לדבר, אין להם כמעט זכויות וכשהם זועקים לעזרה, הרבה פעמים אין להם מושיע. מי שמרחם ועוזר להם, מסוגל לרחם גם על בני אדם ולעזור להם. מי שמתעלל בבעלי חיים מסוגל, לעיתים קרובות, להתעלל גם בבני אדם".

לחימה בכל החזיתות

קצרה היריעה מלתאר את פועלה של אלטמן למען בעלי החיים. בין מאבקיה העיקריים: ניהול המאבק למען גורי הכלבים מאוזבקיסטן שהובאו לארץ בשנת 2005 כשמצבם קשה, לאחר שתשעה מהם מתו ומדינת ישראל רצתה להחזירם. באותה שנה, בחזית אחרת, יצאה אלטמן למאבק בחברת "קסטרו", שהשיקה אז קולקציית חורף שכללה פרוות שועלים וארנבות. אלטמן יצאה נגד המדיניות של עיריית ראשון לציון להגביל את האכלת חתולי הרחוב ובמלחמת לבנון, יצאה עם רכבי הצלה לחלץ בעלי חיים שננטשו בצפון.

בשנתיים האחרונות כללו מאבקיה של אלטמן תביעה נגד חברת "כצט" בעקבות מותם של 57 כלבים שאכלו ממזון הכלבים "נוטרה נגט", ארגון הפגנות נגד "חוות מזור", הובלת המאבק המתוקשר נגד מכון ויצמן על הניסויים בקופים המתנהלים שם, ובהתמודדות האכזרית לדעתה של משרד החקלאות עם שפעת העופות. מאז הוקמה "תנו לחיות לחיות", נמצאו בתים מאמצים ללמעלה מ-30 אלף כלבים וחתולים וסופק סיוע וטרינרי לעשרות אלפי סוסים, חמורים, תנינים, דולפינים ושאר בעלי החיים שנזקקו לעזרה.

"קשה לדמיין את החברה הישראלית בלעדיה"

עמיתים מארגונים ועמותות למען בעלי חיים ממהרים לברך ולשבח. אורי יפה, יו"ר "נח" מבקש לקחת "דוגמא מפעילותה של אתי אלטמן, שצריכה לשמש סמן לדרישה הציבורית להגן על בעלי-החיים." גאיה גולדברג, דוברת "אנונימוס", נותנת אף היא לאלטמן קרדיט נרחב: "כבר למעלה משני עשורים שהיא מקדישה את כל חייה ומרצה לחינוך לחמלה כלפי בעלי-חיים ולכיבוד זכויותיהם. בזכות פעילותה במסגרת "תנו לחיות לחיות", המודעות לפגיעה בבעלי-חיים וההתנגדות לפגיעה זו, חלחלה לכל שכבות האוכלוסייה. קשה לתאר את התהליך שעוברת החברה הישראלית ביחסה לבעלי-חיים ללא עבודתה היומיומית והנחושה של אלטמן. היא הניחה את היסודות להיפתחות החברתית, שבסופה אנו מקווים שבעלי-החיים יוכרו כיצורים רגישים ועצמאיים, ולא כסחורות, מטרד, בשר או מכשירי מחקר".