מרגישים את הקרקע נשמטת
המדע כבר יודע לפענח ממה נובעות רעידות אדמה אבל מעולם לא הצליח עד כה למצוא דרך יעילה לנבא אותן. מנגד, לאנשים רבים בתרבויות שונות יש אמונה עמוקה כי בעלי החיים מסוגלים בחושיהם המחודדים להרגיש מתי רעידת אדמה מתקרבת. לרוב מדובר בהשערות פרועות בדיעבד שקשה למצוא להן ביסוס עובדתי אבל ישנן כמה עדויות מרתקות בנושא. יורמים יודעים
"נוצה" שואלת: "האם בני אדם הם החיות היחידות שלא מרגישות רעידות אדמה מגיעות?"
שתי הנחות חבויות בשאלתך, נוצה יקרה. האחת מייחסת לבעלי החיים יכולת חיזוי רעידות אדמה והשנייה שוללת יכולת זו מאיתנו, נזר הבריאה. יש מי שחושב שגם אנחנו מקבלים רמזים לרעשים קרובים.
מוטוג'י איקיה (Motoji Ikeya), מאמין אדוק ביכולת החיזוי המוקדם של רעידות אדמה, מונה גם את ה"הומוסאפיינס" בתוך שורה ארוכה מאוד של יצורים החשים באסון המתקרב. איקיה ליקט עדויות מסין ומיפן בהן מדווחים אנשים על עייפות, כאבי ראש וסחרחורות לפני רעידת אדמה. קשה שלא לפקפק בעדויות של אנשים אשר לאחר האירוע מנסים למצוא רמזים מקדימים באירועי היום הקודם. מול הדיווחים על עייפות ותשישות לפני הרעידה מתעקשים ניצולים אחרים לדווח דווקא על חוסר מנוחה ועצבנות בלתי מוסברת. הסימפטומים הללו כלליים ונפוצים מכדי להסתמך עליהם כסימן לקטסטרופה מתקרבת וקשה לחשוב על יום כלשהו בו לא נמצא אנשים שידווחו על עייפות וכאבי ראש או עצבנות.
חברינו לעולם החי בעלי החושים המחודדים
בעלי חיים רבים, בפרט זוחלים ודו-חיים, פיתחו רגישות לרעידות בקרקע העשויות לרמז על תנועה של טורף או טרף ואצל מינים רבים יצירת ויברציות במים או באדמה היא צורת תקשורת. מנגנונים לקליטת הרעידות הללו מאפשרים לבעלי חיים רבים לחוש בגלי הרעידות הראשונים לפני בני האדם.
הסיסמולוגים מבדילים בין כמה אופני תנודות בקרקע שיוצרת הרעידה. הגלים המהירים ביותר נקראים גלי P והם, בדומה לגלי קול, יוצרים תנודות דחיסה של הקרקע בכיוון התקדמות הגל. גלים אלו מזיקים פחות מהגלים המגיעים כמה שניות או דקות אחריהם. הגלים האיטיים הללו המסומנים באות S מזיזים את הקרקע "הצידה" והם האחראים לעיקר הנזק, להתמוטטות מבנים והתנזלות הקרקע. נראה כי חיות רבות מגיבות לגלי P כאל גירוי מעורר פחד ובפרט בבריחה ממחילות העשויות להתמוטט.
בשנת 2001 ניתנה לחוקרת קימברלי סנאר (Kymberley Snarr) הזדמנות נדירה - תיעוד בזמן אמת של קופים בסביבתם הטבעית בעת רעידת אדמה. סנאר עקבה וצילמה להקת "שאגנים" (howler monkey) ביערות הגשם של הונדורס. הקופים החלו להשמיע קולות אזעקה רמים, לקום ולטפס במהירות כ- 30 שניות לפני שהחלו ענפי העצים לנוע וכ- 45 שניות לפני שהחוקרים עצמם הרגישו בזעזוע הקרקע. העדות הראשונה המקשרת בעלי חיים לרעידות אדמה מוזכרת בכתבי ההיסטוריון פלוטארכוס ופער הזמנים בין ההתנהגות המשונה של החיה להגעת גלי ההרס מתאים למה שניתן לצפות ממרווח הזמן בין גלי P לגלי S. כשהחריב רעש אדמה את ספרטה (בערך בשנת 467 לפני הספירה) ניצלו חיי הילדים משום שארנבת הופיעה פתאום על יד אולם ההיאבקות (גימנסיון). הנערים יצאו לרדוף אחריה והבניין התמוטט שניות מעטות אחר כך.
חזאי רעידות האדמה – אגדה או מציאות?
אבל, נוצה, המיתוס מייחס לבעלי חיים יכולת ניבוי של שעות ואפילו ימים לפני האסון, כלומר התראה שתאפשר לנו להיערך לקראתו. לעדויות כאלו על התנהגות מוזרה של בעלי חיים בימים שלפני הרעש היסטוריה ארוכה. בחורף שנת 373 לפנה"ס נחרבה העיר הליס שביוון. הסופר הרומי אליאנוס (Claudius Aelianus) מספר: "חמישה ימים לפני שנעלמה הליס הרבה עכברים, נמיות, נחשים, מרבי רגליים וחיות אחרות עזבו את העיר ... אזרחי הליס נדהמו אך לא יכלו לשער את הסיבה". עדויות מעין אלו של כלבים המתנהגים בשיגעון ומייללים כזאבים, חיות בר המתקרבות למגורי אדם, דבורים הנוטשות את הכוורות וצלופחים הנעלמים ממקווי המים חוזרות ועולות לאחר קטסטרופות. בצונאמי של שנת 2004 דווח על פילים שטיפסו על גבעות וניצלו לפני שהגל שטף את החופים.
בכל זאת, על אף אינספור סיפורים, אגדות ושמועות, הבנתנו את יכולת החיזוי של בעלי חיים לרעידות אדמה לא התקדמה הרבה ב- 2,400 השנים שבין חורבן הליס לצונאמי באוקיינוס ההודי. הפסיכולוגיה האנושית מספקת סיבה טובה לפקפק בהרבה מהעדויות הללו - קשה לנו לתפוס אירוע כה טראומטי כמשהו שהופיע ללא כל אזהרה ובמבט לאחור יראו הניצולים סימנים מבשרי רע גם באירועים שגרתיים. אם נתחקר מספיק בעלי כלבים יהיו מן הסתם לא מעטים שידווחו על "התנהגות משונה" של הכלב ביום שלפני הפסד הנבחרת ליוון. ועדיין, כמה מהעדויות נראות רציניות למדי.
ב- 17 בינואר 1995 החריבה רעידה חזקה את העיר קובה שביפן. חוקרים במעבדה המרוחקת כ- 50 ק"מ ממוקד הרעש עסקו במעקב אחר פעילותם של עכברים ותיעדו במדויק את הזמן שהחיות הקדישו לסיבוב גלגל בכל יום. מהנתונים עולה כי ביומיים שלפני הרעש היו המכרסמים כה חסרי מנוח עד שהקדישו לפעילות מאומצת משך זמן העולה ב- 4 עד 10 סטיות תקן על הממוצע היומי שלהם. כיוון שמדובר במעבדה בה נשמרו תנאי הסביבה והתזונה קבועים הרי הסבירות למקריות בפרץ הפעילות הזה שואפים לאפס.
מה מרגישים בעלי החיים כשרעש אדמה מתקרב?
לכך אין כמובן תשובה מוסמכת אבל אפשרות מעניינת צוברת פופולאריות באותן ארצות בהן רווחת האמונה ביכולת ניבוי הרעידות אצל חיות (סין ויפן). רעידת האדמה היא תוצאת התנועה היחסית של לוחות הסלע הגדולים המרכיבים את קרום כדור הארץ. המרכיב העיקרי בסלע היסוד, בעומקים בהם מתחוללות ההתנגשויות הללו, הוא הגרניט המכיל גבישי קוורץ. הקוורץ הוא חומר פיאזואלקטרי כלומר חומר שהפעלת לחץ עליו תיצור בו מתח חשמלי. תכונה זו היא ההופכת אותו לרכיב של שעונים בהם תנודות מחזוריות בגביש מתורגמות לשינוי מחזורי במתח. כאשר נדחסים לוחות הגרניט במעבה האדמה נוצר מתח חשמלי בגבישי הקוורץ ושחרור לחץ פתאומי יגרום לשינוי מקומי בשדה החשמלי אותו עשויים לחוש בעלי חיים. שדה חשמלי בעוצמה שחושבה כסבירה ללוחות סלע נדחסים אכן גרם בהלה לבעלי חיים שנחשפו אליו. הפעלת לחץ של כמה מאות טונות על סלעי גרניט עד לשבירה בקרבת כלובי מכרסמים הובילה, לעדות החוקרים, לשינויי התנהגות ועליה בהפרשת האדרנלין. פעולה דומה על סלעים לא פיאזואלקטרים כבזלת או שיש לא עשתה רושם על החיות. בהתאם, חיה הנחשבת בפולקלור היפני למבשרת רעידות אדמה היא השפמנון, דג המצוייד באבר חוש הרגיש לזרמים חשמליים. אותות נוספים שבעלי חיים יכולים לחוש הם שינויים בשדה המגנטי - אמצעי לניווט אצל ציפורים ודבורים, או פליטת גזים משכבות קרקע עמוקות.
אבל גם אם מרגישים בעלי חיים באותות מבשרים הרי שכאמצעי חיזוי הם פשוט לא מספקים את הסחורה. בפברואר 1975 רשמו לזכותם הסיסמולוגים את ההצלחה הראשונה והיחידה (עד לכתיבת שורות אלו) בחיזוי מוצלח של רעידת אדמה כשתושביHaicheng שבסין קיבלו התרעה יום לפני שעירם ספגה רעידה בעוצמה 7.3 בסולם ריכטר. אלא שלא בעלי חיים הצילו את התושבים אלא סדרת רעשים מקדימים שהובנו נכון בידי המדענים. מה לעשות, יש הרבה אירועים שעשויים לגרום לשינויים בשדה החשמלי או המגנטי, לא לכל רעידה יתלוו אותם אותות בקרקע ובעלי חיים לא צריכים רעידות אדמה כדי להתנהג באופן מוזר. למרות שפע המחקרים שנועדו לחזות רעידות אדמה אין חיה או מכשיר שייתן לנו אזהרה ועדיין אין לך, "נוצה" יקרה, ברירה אלא לקוות שהקבלן בנה לך בית יציב מספיק על שפת השבר הסורי אפריקני.
תודות:
Dr. Richard Stothers , Dr. Kymberley Snarr
תמונות השער באדיבות: רויטרס, scudsone – פליקר cc-by
» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"
עורך המדור: יובל בגנו
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח אל כותב המדור, יורם שורק, לתיבת הדוא"ל ysorek@gmail.com
לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק
המצורף: http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576
"יורמים" מאחל לכל קוראיו חג אביב שמח
המרכיב העיקרי בסלע היסוד, בעומקים בהם מתחוללות ההתנגשויות הללו, הוא הגרניט המכיל גבישי קוורץ. הקוורץ הוא חומר שהפעלת לחץ עליו תיצור בו מתח חשמלי אותו עשויים לחוש בעלי חיים
הפסיכולוגיה האנושית מספקת סיבה טובה לפקפק בהרבה מהעדויות הללו - קשה לנו לתפוס אירוע כה טראומטי כמשהו שהופיע ללא כל אזהרה ובמבט לאחור יראו הניצולים סימנים מבשרי רע גם באירועים שגרתיים