"מבינה את מחאת השחקנים, אבל יש אנשים שנולדו עם 'בייגלה' וצריכים לתת להם הזדמנות"

בעוד פחות מחודשיים שי מיקה תחליף קידומת ותחגוג 30 קייצים, אבל בניגוד לכל הציפיות - היא לא מתכוונת למלא את האנגר 11 בבלונים ובכוכבי הביצה ולשדר את הכול בסטורי למאות אלפי העוקבים שלה באינסטגרם. "ביום הולדת שלי אני מתכוונת לברוח לחו"ל", היא מבהירה ספק בצחוק ספק ברצינות. "אני מבקשת שאף אחד לא יביא לי בלונים עם הספרות 3 ו-0. אני לא עושה מסיבה גדולה! בטח זו תהיה הכותרת, ואז חודשיים קדימה יהיה אייטם 'שי מיקה חוגגת כמו בחתונה'".

"מבחינתי, התחלתי להגשים את החלום"

הכרנו אותה עוד כשהייתה בת 23, אז נכנסה כדיירת לבית האח הגדול ויצאה כמנצחת הגדולה של העונה השביעית. מאז היא קטפה קמפיינים למותגי אופנה, השיקה תוכנית הרזיה וחיטוב והפכה למשפיענית ברשת עם יותר מ-275K. אחרי שטעמה קצת מעולם המשחק כשגילמה את סינדרלה בהצגת ילדים, כעת היא מוכנה להסתער על המסך בכל הכוח. בתור התחלה היא מגיעה לתפקיד אורח בפרק הבא של שנות ה-90 (חמישי ברשת 13) כסיגלית העיתונאית.

"מבחינתי, התחלתי להגשים את החלום", מספרת שי מיקה, "השתתפתי בכמה דברים בתפקידי אורח, אבל הפעם זה פריים טיים, שנות ה-90, חלום. אני חושבת שאין בן אדם במדינה שלא היה חולם להגיע לתפקיד אורח בסדרה הזו".

תמיד חלמת להיות שחקנית?
"האמת שכן, יותר חלמתי להיות שחקנית מאשר זוכת האח הגדול. עם זאת, אני עדיין לא מרגישה שקיבלתי את ההזדמנות להיות שחקנית, זו דריסת רגל קטנה".

איך היה על הסט?
אם יש משהו שאני לוקחת איתי מהחוויה הזו זה את הסט. היה שם הכי מצחיק בעולם, גם מאחורי הקלעים וגם בסצנות עצמן - את לא מבינה כמה צחוקים. בכל רגע שהייתי שם לא הפסקתי לצחוק. הקטע הוא שצוחקים אבל צריכים להתפקס בשנייה. חשבתי שיהיה לי קשה עם זה, אבל צלחתי את המשימה ולא הרסתי אפילו טייק אחד. אמרתי לעצמי, 'מה, השחקנים נותנים את הכול ובסוף שי מיקה תהרוס טייק שלם?' רציתי רק למות מהמחשבה אז התאפקתי".

נפתח התיאבון לתפקידים נוספים?
"בטח, אני רוצה תפקיד ראשי, אבל אני אגיד לך את האמת. לא הלכתי להרבה אודישנים כי לא הרגשתי ביטחון. היום אני קצת יותר בטוחה לראות את עצמי על המסך וללכת לאודישנים. אני מרגישה שעכשיו, בגיל 29, הגיע הזמן להתחיל את החלום שלי כשחקנית. אני מקווה שאנשים יתנתקו מזה שזכיתי בתוכנית ריאליטי, ויזכרו שלמדתי, התנסתי ועשיתי הצגות חנוכה. אני עובדת קשה".

"כבר אין 15 דקות תהילה. היום הכול ברשת"

במשפט האחרון שלה שי מיקה מרמזת ל"סערת הליהוק" שעולה לדיון לעיתים. בקצרה: שחקנים שלמדו בבתי ספר למשחק מוחים על ליהוק יוצאי ריאליטי לסדרות טלוויזיה. לטענתם, תפקידים שיכלו לקבל בזכות הכישרון שלהם נגזלים מהם עבור כוכבי רשת עם מאות אלפי עוקבים שלא למדו משחק.

מה דעתך על מחאת השחקנים?
"אני לגמרי מבינה אותם. זה מבאס שאתה לומד הרבה שנים באיזה מקום ובסוף לוקחים לך את התפקיד, כך שאני יכולה להבין ולהתבאס יחד איתם. מצד שני, יש אנשים מוכשרים שחלמו להיות שחקנים ולהגשים את הכישרון שלהם אבל החיים גלגלו אותם לאיזושהי נקודה. אני למשל הלכתי לבית האח הגדול וזה היה קרש הקפיצה שלי".

"זה אפילו לא מבחירה, לפעמים צריכים לעשות דברים בחיים שלא כמו כולם. לי לא היו את אותם ארבע שנים להשקיע (בבית ספר למשחק), גם מבחינת הגיל וגם מבחינה כלכלית - אבל הסיבה לא באמת משנה כאן. בארץ, בחו"ל ובכל העולם יש אנשים מוכשרים שיש להם 'בייגלה' מעל הראש, וזה או שיש לך את או שאין לך את זה. צריכים לעבוד קשה".

בסוף את גם צריכה להוכיח את עצמך.
"ברור, אחרת - אם זה לא אמיתי - זה לא מחזיק מים. כבר אין 15 דקות תהילה. היום הכול בעולם הדיגיטלי וברשת, ושם זה אפילו יותר קשה כי העולם שייך לילדים וצריכים לעבוד קשה. לא הכול מסתכם בסטורי ובפוסטים. מי שבאמת רוצה להיות שחקן ולהגשים את עצמו, צריך לעבוד קשה, ללמוד ולהשתפר.

"אני כל הזמן חושבת על גל גדות. היא קיבלה הרבה 'לא' בתחילת דרכה והיום היא וונדר-וומן. אני רוצה שילדים ואנשים שקוראים את זה ידעו שגם אם הם מקבלים 'לא' - זה לא משנה. הם צריכים להחליט עם עצמם מה הם רוצים לעשות ולהמשיך קדימה, כי תמיד ינסו להוריד אותם".

ויש לה הרבה מה להגיד על אמונה עצמית. "אני עובדת מגיל 23, חשבו שאהיה כוכבת ילדים אבל לא קל לי", היא אומרת. "יש לי הצלחה אבל לא קל לי וגם לא היה לי קל בדרך. אני עובדת קשה וממשיכה להאמין. אם אמשיך להאמין ולהתמיד – בסוף אהיה שחקנית. צריכים לקבל באהבה את העובדה שיש אנשים שנולדו שחקנים וצריכים לתת להם הזדמנות, גם אם הם כוכבי רשת או לא משנה מה".

מי עבד איתך על הטקסטים של שנות ה-90?
"האמת שאני עם עצמי. למדתי אצל הרבה אנשים טובים כמו גלית אשכול ועוד כל מיני אנשים מאוד מוכרים בתעשייה שמלמדים משחק, אבל בעיקר לימדתי את עצמי. מבחינת העבודה שלי כשחקנית, אני חושבת שתמיד יש מה להשתפר. התבגרתי והיום אני יותר שלמה עם עצמי, כך שזה גם בא לידי ביטוי במשחק שלי. יש לי יותר סיכוי להיות שחקנית יותר טובה".

"בזמנו אהבו אותי כי הייתה ילדה"

אז מי זו סיגלית?
"סיגלית היא כתבת, מגישה של פעם. היא מדברת בשפה גבוהה ונעימה, זה לא כמו היום שיש הרבה סוגי כתבים. היא בנאלית כזו ואני מאוד התחברתי אליה. באיזשהו עולם אני חושבת שמתאים לי להיות מגישה או משהו, אבל רק אם זה היה פעם. האותנטיות שלי יותר מתאימה לעבר, את מבינה למה אני מתכוונת?"

תסבירי.
"פעם הייתה תמימות, הכול היה כזה, גם הכתבים. בסדרה, למשל, סיגלית מגיעה לחנות של מורדי ואומרת לו שהיא רוצה לכתוב עליו. היום? איזה... את פונה באינסטגרם ולא מקבלת מענה. מה גם, לא יקבלו אותך להיות כתבת אם לא תהיי בכל התוכניות הכי נחשקות שבעולם".

אוקיי, אז מה יותר שווה להיות? שחקנית או עיתונאית?
"אני עדיין לא מוכנה לקרוא לעצמי שחקנית. פעם כתבתי 'שחקנית' בביו שלי באינסטגרם אבל אחר כך הורדתי את זה כי אני לא מרגישה שאני ראויה לטייטל. ולא יודעת אם עיתונאית, אבל אני בטוח אכתוב כמה ספרים מתישהו. זה החלום שלי, אני כותבת כל החיים ואני בטוחה שאכתוב ספר".

עד שיצא הספר, היא לא שוללת כניסה למקום שבו הכול התחיל. "כן, הייתי חוזרת לבית האח הגדול", היא עונה כשאני (ונהג המונית שעשה זאת דקות בודדות לפניי, מסתבר) שואלים. עם זאת, היא מבהירה שתסכים לכך רק באופן חלקי, "שבוע-שבועיים, כמו טיול שנתי, אפילו עם כמה חבר'ה מהעונה שלי. בכיף".

אז לא לבנות עלייך לעונת אולסטארס אם תהיה כזו?
"אני לא יודעת אם הייתי נכנסת עוד הפעם. בזמנו אהבו אותי כי הייתי ילדה ובגלל הסיפור שלי, אבל אני כבר לא ילדה, אז אני אומרת, למה שיאהבו אותו? אלא אם כן הם יתאהבו בשי הבוגרת והחדשה, שאולי לזה יתנו צ'אנס".

למה שזה לא יקרה?
"יש עניין כזה עם מפורסמים, גישה של 'קודם כל אנחנו לא אוהבים, אחרי זה - בואו נראה אתכם'. אני בטוחה שאם הייתי נכנסת אנונימית, כן הייתי מצליחה להתחבר לקהל. לא יודעת אם הייתי מנצחת אבל אני חושבת שהייתי דיירת אהובה. ועדיין, אין לי אומץ לתת שלושה חודשים מהחיים שלי מבלי לדעת לאן אני הולכת. זו הקרבה. היום אני נשואה, עובדת. אז לא היה לי כלום".

טוב, הישרדות זה פחות משלושה חודשים.
"הייתי עושה את זה באהבה, אבל רק אם היה אפשר להכניס אותי עם פאה ולשנות לי את השם. זה חלום, אני חולה על הפורמט. אפילו אם היה 'הישרדות' בלי מצלמות הייתי עושה את זה בשביל החוויה".