התלבושות הצבעוניות, העוגיות המתוקות - והסגולה לחיים מאושרים: המדריך לטקס החינה

השתתפתי בכמה טקסי חינות במהלך חיי (כאורחת, כמובן), וכמעט תמיד - אחרי שכבר עברנו גם את החתונה עצמה - שמעתי את אותו הדבר: "בחינה היה יותר כיף". בין אם זו האווירה המשפחתית, התלבושות הצבעוניות שמחולקות לאורחים - או אפילו שולחן המתוקים שאי אפשר לעמוד בפניו, החינה היא עוד אחד מהאירועים שחוגגים לפני החתונה (לצד מסיבות הרווקים והרווקות, טקסי המקווה והפרשות החלה) שכולם רוצים לקחת בו חלק - גם אם הם, ובכן, באו מאירופה.

אם עדיין לא יצא לכם לחגוג חינה כהלכתה, לא נורא: דאגנו לסדר לכם כרטיס כניסה לחגיגה של שלום ובקי, כפי שתוכלו לראות הערב (חמישי) בפרק החדש של "שנות ה-90". עד אז, ובמיוחד בשבילכם, יצאנו לבדוק מהו בעצם המקור לחינה, מהן הסגולות הטמונות בטקס - ואיך קרה שהאירוע המסורתי הפך לחוצה מגזרים, כזה שכבר לא שייך לעדה מסוימת ונחגג בקרב רבים. (ואם אתן רווקות - דאגנו גם עבורכן עם סגולה שעשויה לסייע לכן במציאת זיווג).

סגולה לחיי אושר ועושר

חינה, נסביר, הוא טקס מסורתי אותו נהגו לחגוג בעיקר יוצאי צפון אפריקה וחלק מבני עדות המזרח. "הטקס עצמו מסמל מעבר מרווקות לחיי זוגיות, וכן סגולה לפריון וחיי אושר ועושר", מסבירה לנו מלי פטיטו פשה, מפיקת טקסי חינות ובעלת חברת "מרקש". "יש הסוברים שמקור המילה הוא צירוף המילים 'למצוא חן', כלומר שהכלה צריכה למצוא חן בעיני החתן המיועד. בפירוש אחר נטען כי 'חנה' הכוונה לשלוש המצוות העיקריות שהאישה היהודיה מצווה עליהן: חלה, נידה והדלקת הנר".

החינה עצמה מופקת מעלים מיובשים של צמח החינה. את החומר האדום מגישים בקערה לצד נרות דולקים, אשר מסמלים את החיים המוארים. הסיבה שמורחים אותה בצורה עגולה על כפות הידיים של החתן והכלה היא, לדבריה של פטיטו פשה, "כרמז לצורה של מטבע, לברכת שפע וכסימן למזל טוב. אחרי שמורחים את החומר, קושרים סרט בכדי לאחד בין בני הזוג". בשלב מסוים, מגישים לשניים ז'אבן - קציפת חלבונים עם סוכר - שגם היא "מסמלת את הטוהר".

ויש, כאמור, את עמדת המתוקים. "מכינים את העוגות, העוגיות והריבות כמה שיותר מתוקות - כדי שלזוג יהיה מתוק. בנוסף לכך, יש שמביאים אישה שמכינה מופלטות לחיים מתוקים". התה עם הנענע שמוגש לאורחים, לא רק מאזן את המתיקות המופרזת, אלא מסמל "חיים טובים".

מבית הוריה של הכלה - לאולם אירועים גרנדיוזי

פטיטו פשה החלה את הקריירה שלה עוד ב-1994. היא מעצבת אופנה, בוגרת שנקר והיא הגיעה לתחום לגמרי במקרה. "לקוחה ביקשה ממני תלבושות לחינה. תחילה לא הסכמתי, אבל בהמשך היא שכנעה אותי. אני לא מרוקאית, אבל הייתי נשואה לאחד אז פניתי לאמא שלו ולשכנות המרוקאיות שלי, והתחלתי לחקור על הנושא". משם, היא רכשה בדים והחלה לתפור סטים לחינות, "ומאז זו היסטוריה. התחילו להגיע אליי כלות שרצו תלבושות לחינה, ולאט לאט פיתחתי את העסק עם אוהלים, בגדים ובדי קטיפה".

במשך השנים ערכה פטיטו פשה טקסי חינות בשידור חי, וכן הפיקה חינות של מפורסמים רבים, בהם: עינב בובליל, מאיה בצלאל וסנדרה רינגלר ושגב משה. בשנות ה-90, היא זו שערכה את טקס החינה של לילך בן סימון, מיס אירופה לשנת 1994.

בזמנו, היא מספרת, היה נהוג לערוך את הטקס בבית הורי הכלה ערב לפני החתונה. כיום, כפי שבטח יצא לכם לראות - מדובר באירוע עם הפקה לא פחות מורכבת מהחתונה עצמה, עם תלבושות מיוחדות לכלל המוזמנים ולהקות מיועדות, כמו למשל "להקת שפתיים" וכן "להקת אוריינטל", שהסולן שלה הוא אחד - אריק משעלי שמו, שאתם ודאי מכירים בתור מרסל אוחנה, הספר הכי מבוקש ב"שנות ה-90".

"החינה התחילה מהמרוקאים - והתפשטה לכל העדות"

מלבד החינה המרוקאית, יש גם את זו התימנית, שלדברי פטיטו פשה היא "שונה לחלוטין מזו המרוקאית. התלבושות בחינות התימניות הן כבדות ומסורתיות, ומי שמנהלות את הטקס הן לרוב הנשים המבוגרות". בחלק מהמקורות שמצאנו, מסופר כי בעבר, מנהגי החינה בקרב העדה התימנית התפרשו על פני שבוע שלם. יש גם את החינה של העדה ההודית, אשר מאופיינת ב"תלבושות ססגוניות ואוהלים מרהיבים עם המון פרחים".

וכפי שכבר אמרנו, טקס החינה הוא כבר מזמן לא משהו ששייך רק ליוצאי צפון אפריקה. "זה התחיל מהמרוקאים ולאט לאט התפשט לכל מיני עדות, גם לאשכנזים - בדיוק כמו המימונה, אותה היו חוגגים בעיקר המרוקאים, והיום נראה כי המימונה הפכה למשהו שרבים חוגגים".

*****

ובדיוק כפי שהבטחנו, נסיים בסגולה לרווקות שבינינו, כי אם כבר חוגגים - אז לפחות שיצא מזה חתן: בפעם הבאה שאתן מוזמנות לחינה, כדאי שתבקשו להחזיק את הנרות. "עוד מאז שהחלתי את דרכי עיצבתי נרות עם טולים ונתתי למלוות הרווקות", מספרת המפיקה המיתולוגית, "הן היו לבושות בבגדים באותם הצבעים של החתן והכלה". אותן רווקות שהחזיקו את הנרות, לדבריה של פטיטו פשה, חזרו אליה כעבור תקופה כמאורסות בעצמן. "את לא יודעת כמה כאלה באו אליי במשך השנים וסיפרו לי שהיו עד לא מזמן המלוות הרווקות", היא מסכמת, "כעת, בכל פעם שיש רווקות שרוצות להינשא אני מיישמת את העניין עם הנרות - ובהמשך הן חוזרות אליי ככלות". בקרוב אצלנו.