שומרים על המשקל

אנשים בעלי עודף משקל יחסית גדול, שעושים את הסוויץ' בראש ומקבלים החלטה לרזות, מצליחים לפעמים לעשות תהליכים מאוד מרשימים ויורדים עשרות ק"ג. הם מצמצמים את כמות הפחמימות בתפריט היומי, אוכלים הרבה ירקות במקום, מוותרים על המסעדות, נמנעים מהחטיפים והמתוקים שהם כל כך אוהבים, מתחילים פעילות גופנית. בקיצור עושים הרבה מאמצים וויתורים. והק"ג יורדים המהירות, וכשיש תוצאות והבגדים מתחילים לנשור, הוויתורים והמאמצים האלה שווים. ברור גם שהסובבים, החברים, המשפחה, כל מי שהם פוגשים בעצם, מתפעלים מהתהליך ואין ספק שהחיזוקים האלה עושים המון להמשך התהליך.

רק שכולם יודעים שהסיפור אינו נגמר, עם השגת המשקל הרצוי. צריך להמשיך ולשמור על התוצאות. וכאן הרבה נכשלים ומעלים בחזרה את כל מה שירדו, לפעמים אפילו עם ריבית. השליטה שהביאה להצלחה בתהליך הדיאטה מתחילה להיסדק: מתחילים להילחם עם הנטייה למתוקים, לפחמימות, לאוכל שכל כך אוהבים. והקושי להסתפק בכמויות קטנות הולך וגובר.

אבל זה לא חייב להיות כך, ישנה דרך אחרת. צריך לשמור על כמה עקרונות יסוד, שצריכים ללוות כל אדם שעובר תהליך של ירידה במשקל. כמובן שהרבה מההצלחה היא בראש, ההחלטה לעשות את התהליך ולהיות שם. שמירה על כמה עקרונות פיזיולוגיים, תיתן הרבה יותר סיכוי לשמירה על ההישגים. ישנם מספר עקרונות חשובים. שניים מהם קשורים לפחמימות.

על הפחמימות

עקרון ראשון הוא לשמור על כמות מספקת של פחמימות (לחם, דגני בוקר, אורז, תפו"א, פסטה וכו') בתפריט היומי. הפחמימות הן הדלק החיוני לגוף, כל תהליך ותהליך שמתבצע מחייב נוכחות פחמימות. כשכמות הפחמימות היומית נמוכה מדי, הגוף חייב לצמצם בקצב הביצוע של חלק מהתהליכים.

כשהגוף מאט תהליכים המשמעות היא ברורה: פחות קלוריות נשרפות. צריך להסתפק בעוד פחות אוכל כדי להמשיך לרזות. והכי גרוע זה שצריך להמשיך להסתפק במעט אוכל יחסית כדי להמשיך לשמור על המשקל. כל משבר או כל יציאה מהשגרה, בהם אוכלים יותר, מביאים לעלייה במשקל.

אפשר למנוע את כל זאת, אם שומרים על כמות פחמימות תקינה, שריפת הקלוריות אמנם תרד בשל הירידה במשקל, אבל עדיין תישאר גבוהה יחסית. כשהגוף ממשיך לשרוף טוב, אפשר להעלות את כמויות האוכל מבלי להשמין חזרה. יש להקפיד על פיזור הפחמימות על פני היום. כל שעתיים-ארבע שעות. כלומר, לחלק אותן לחמש-שבע ארוחות ולא לאכול אותן במרוכז בשתיים-שלוש ארוחות.

חטיפים ומתוקים

העיקרון השני הוא לשמור על גישה נכונה: להוציא מהלקסיקון מילים כמו "חטאים", "משמין", "דיאטטי", "פינוק". להכניס לשגרה את המתוקים, את החטיפים, את מה שאוהבים. איך זה ייתכן? כי צריך להבין שפחמימות הם סוכרים. אלה שתי מילים נרדפות לתיאור אותו חומר, הגלוקוז. יש סוגים של סוכרים מורכבים (אורז, פסטה, לחם וכו') שטעמם אינם מתוק. ויש סוכרים פשוטים (דבש, סוכר, פירות וכו') שטעמם מתוק. מכולם הגוף מקבל את אותו הגלוקוז ולכן אפשר לאכול הכל, במסגרות התקציב הקלורי כמובן.

הבעיה ברוב החטיפים והמתוקים, היא תוספת השומן. אבל יש הרבה סוגים של מתוקים וחטיפים דלי שומן (ריבה או דבש, בייגלעך, עוגיות דובשניות, מרנגים וכו'), איתם אין את בעיית השומנים. אפשר לשלב אותם על ידי ויתור על חלק מהשומנים שנמצאים בדרך כלל בארוחות (תיבול סלטים, אוכל מבושל עם שמן, טחינה, אבוקדו). למרות שהשומנים שלהם לא בריאים, עדיף להכניס אותם לשגרה, כל יום ביומו, מאשר להימנע מהם ואז לשלם בפיצויים בלתי נשלטים.

זכרו, אי אפשר לרכז סוכרים, יש להתכרז בכמויות, למשל להסתפק במקופלת, ולא לאכול חבילת שוקולד שלמה.