אחרי הסערה, קרן המטבע מבהירה: "אין שינוי יסודי בגישה שלנו"

המאמר שאותו פירסמו שלושה כלכלנים בכירים בקרן המטבע בינלאומית בסוף השבוע שעבר, ובו הם מבקרים נדבכים מרכזיים ב"אג'נדה הניאו־ליברלית'", כהגדרתם, עורר הדים נרחבים בעולם בשבוע החולף. אין פלא: כבר בכותרת המשנה של המאמר נקבע כי "במקום לספק צמיחה כמובטח, חלק מהצעדים הניאו־ליברלים הגדילו את אי־השוויון, וככה העמידו את ההתרחבות הכלכלית בסכנה". זה מסר מרעיש כשהוא מגיע מצד בכירים במוסד כמו קרן המטבע, מוסד שקידם בעשורים האחרונים במרץ אג'נדה של ריסון תקציבי, זרימת הון חופשי, הפרטה ופתיחת שווקים לתחרות.
המאמר של כלכלני הקרן, שהבכיר בהם, ג'ונתן אוסטרי, הוא סגן מנהל מחלקת המחקר של הקרן, גרר כותרות כמו "למאמינים האדוקים של הגלובליזציה יש הרהורי כפירה" (טיים), "אתם עדים למותו של הניאו־ליברליזם – מבפנים" (גרדיאן) ו"קרן המטבע מרסקת את הקונצזנזוס שלה עצמה" (ניו סטייטמן). הוא גם הביא לחיצי לעג מכיוון ה"פיננשייל טיימס", שקבע במאמר מערכת כי "קרן המטבע מנסה להיות טרנדית, אבל במקום זאת נראית לא עדכנית כמו גבר בגיל העמידה שחובש כובע מצחיה הפוך".
הקרן – שותפה מלאה לתהליך החשיבה מחדש
המהומה הזו הביאה בסוף השבוע את פרופ' מוריס אובסטפלד (Obstfeld), מנהל מחלקת המחקר של קרן המטבע (ובעצם הבוס של כותבי המאמר), להצהיר כי "המאמר זכה לפרשנות שגויה ביותר", וכי הוא "אינו מייצג שינוי יסודי בגישה של הקרן".
. קרן המטבע, מסביר אובטספלד בראיון איתו שפירסמה הקרן ביום חמישי, היתה שותפה לתהליך החשיבה מחדש שעובר על הכלכלנים וקובעי המדיניות מאז המשבר הפיננסי. אבל התהליך שעובר על הקרן, הוא אומר, הוא "אבולוציה ולא מהפכה". ליבת הגישה של הקרן, מדגיש אובסטפלד, לא השתנתה באופן מהותי, והיא עדיין מבוססת "על שווקים תחרותיים ופתוחים, מסגרת מאקרו־כלכלית איתנה, יציבות פיננסית ומוסדות חזקים. אבל לכך נוספו תובנות חשובות על איך להשיג את התוצאות האלה בצורה בת קיימא".
אחרי ההבהרה הזאת, אובסטפלד ממשיך ובעצם מאמץ את הטענות העיקריות שהעלו כלכלני הקרן במאמר שלהם. הביקורת שלהם מתמקדת בשני נדבכים עיקריים של האג'נדה הניאו־ליברלית, שקרן המטבע קידמה בעבר באופן פעיל. הראשון הוא מדיניות הריסון התקציבי שנועדה להקטין את החוב הלאומי, באמצעות צעדים כמו העלאת מסים או קיצוץ בהוצאות הממשלה (מה שמכונה מדיניות 'צנע'). השני הוא פתיחת הגבולות הפיננסיים של המדינות לזרימה חופשית של הון.
“אף אחד לא רוצה צנע מיותר", אומר אובסטפלד, שמסביר שקיצוצי תקציב מוגזמים יכולים לפגום בצמיחה, בשוויון וגם ביציבות הפיננסית. הוא מדגיש שהקרן אינה בעד או נגד מדיניות הצנע: הכל תלוי בנסיבות (כפי שטענו חוקרי הקרן במאמר). יש מדינות שיש להן מרחב תמרון תקציבי, ויכולות להשתמש בו על מנת ל'רכך את המכה' בזמן משבר, ואילו מדינות אחרות שיש להן חוב גבוה מדי צריכות להדק את החגורה. אובסטפלד גם מנצל את ההזדמנות להצהיר ש"יש גבול לכאב שכלכלות יכולות או צריכות לסבול", ויש מקרים שבהם צריך לפרוס מחדש את החוב או למחוק אותו - למשל ביוון. ההמלצה הזאת, אגב, עומדת כרגע בלב מחלוקת חריפה בין קרן המטבע לגרמניה.
ומה באשר לזרימת ההון? "המשבר הפיננסי העולמי", אומר אובסטפלד, "כמו גם משברים קודמים, הראה שנחשולי זרימת ההון אל תוך מדינות יכולים לערער את היציבות, במיוחד כשהם מתדלקים זינוק באשראי המקומי ואי יציבות פיננסית. כאשר כיוון זרימת ההון מתהפך, והכסף עוזב, הכלכלות האלה נותרות מאוד חשופות". העמדה הנוכחית של קרן המטבע, הוא מזכיר, היא שיש מקרים שבהם יש להתערב בזרימת ההון. כפי שמנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, פרופ נתן זוסמן, הסביר בראיון לכלכליסט בשבוע שעבר, זה מה שבנק ישראל עושה מאז 2008, באמצעות תוכנית רכישת המט"ח.
שינוי מבורך שיכול להוביל לתמורות רבות
כפי שכלכלני הקרן ציינו, וכפי שגם אובספלד עושה, מדיניות הריסון התקציבי וזרימת ההון החופשית היו רק שני רכיבים באג'נדה הכלכלית השלטת בעשורים האחרונים. ועדיין, אלה היו רכיבים מהותיים: הקטנת חלקו של המגזר הציבורי בתוצר ברבות ממדינות העולם, והזינוק המטאורי בפעילות הפיננסית, היו מהתהליכים המכריעים בעיצוב הכלכלה העולמית בעשורים האחרונים. וכפי שהמשבר המתמשך באירופה ממחיש, לשאלות האלה יש חשיבות בימים אלה. מכאן חשיבות ההתפתחות בעמדות קרן המטבע - גם אם זו לא מהפכה. אחרי הכל, גם אבולוציה יכולה להוביל לשינויים מרחיקי לכת.