נוגעים בנגידים

זה היה ערב של שלהי קיץ בעיירת הנופש היוקרתית ג'קסון הול, וויומינג. בכירי הבנקאים והכלכלנים בעולם התכנסו במבואת המלון, לקבלת הפנים שתפתח את הכנס השנתי של הפדרל ריזרב ל־2014. מדובר באחד האירועים החשובים בלוח השנה הכלכלי הגלובלי, שקובעי מדיניות ופרשנים עוקבים באדיקות אחרי המסרים העולים ממנו.
גם אדי ברקן, פעיל חברתי בן 30, היה שם, יחד עם עוד קומץ מפגינים שעל החולצות שלהם נכתבה בהתרסה השאלה: "איזו התאוששות?". על שלט שנשאו התנוססה הקריאה: "סקרנים לגבי הדינמיקה בשוק העבודה? אולי תשאלו עובד". אבל ברקן לא הסתפק בעמידה פאסיבית תחת השלט, וכשיו"רית הפד ג'נט ילן נכנסה למבואה החליט פשוט לגשת אליה. בתמונת המפגש ביניהם, שהתפרסמה לאחר מכן באינספור כלי תקשורת, אפשר לראות את ברקן משוחח עם ילן, האדם המשפיע ביותר על הכלכלה העולמית, ואפילו נוגע קלות בכתפה. אחד הפרשנים תהה לאחר מכן איך קרה שאנשי השירות החשאי לא זינקו לעברו.
"דיברנו במשך 25־30 שניות, ואמרתי לה שאנחנו מאוד אסירי תודה על העבודה שלה, וגם על העובדה שהיא מדברת על דברים כמו אבטלה וקיפאון בשכר", מספר ברקן ל"מוסף כלכליסט". "אבל גם אמרתי לה שאנחנו שם כי היא צריכה לעשות יותר".
ברקן עם סטנלי פישר, סגנה של ילן. "אני לא מבין למה הם כה להוטים להאט את הכלכלה" . צילום: איי פי זה מהלך שחורג מכל הכללים האמריקאיים.
"זו היתה חוצפה ללא ספק, אבל זה היה מועיל".

מהמפגש ההוא נולד קמפיין Fed Up, שלוחץ על הפד לשמור על שערי ריבית נמוכים, ומנסה גם להביא לשינויים מבניים בבנק המרכזי האמריקאי. הקמפיין, שאותו מנהל ברקן, מאגד קואליציה של איגודי עובדים וארגונים חברתיים ובשנתיים האחרונות הוביל לפגישות של ברקן ועמיתיו עם כל בכירי הפדרל ריזרב, נסקר בכתבות נרחבות בתקשורת האמריקאית, הגיע גם אל בית הנבחרים, וכבר הוביל לשינויים. גם אם ברקן ועמיתיו לא בהכרח הביאו לשינוי במדיניות הפד, הם בהחלט השפיעו על הטונים העולים ממנו. אם לפני שנתיים ילן הקדישה לברקן בנימוס חצי דקה, הרי שבחודש שעבר, רגע לפני פתיחת המפגש השנתי, נערכה בג'קסון הול פגישה פומבית בת שעה של עשרה מבכירי הפד, כולל סגנה של ילן, סטנלי פישר, עם יותר ממאה מפעילי הקמפיין.
המפגש הפומבי עם בכירי הפד היה הישג מרשים, אבל הוא עמד בצל הרצון הגלוי שלהם להעלות שוב את הריבית השנה, אולי כבר בשבוע הבא. "אני לא מבין למה הם כל כך להוטים להאט את הכלכלה", אומר ברקן. "אני חושב שחלק מהעניין הוא הצורך הפסיכולוגי לפעול. הם מרגישים כאילו הם עומדים במקום עם שערי ריבית נמוכים במשך שבע־שמונה שנים, ומספיק כבר, הגיע הזמן לעשות משהו. זה גם קשור לכך שהם אנשים עשירים באופן יוצא מהכלל, שלא רואים איך הדברים נראים מנקודת מבטם של האנשים העובדים באמריקה".
כנס מחאה במקביל לכינוס הפד בג'קסון הול ב־2015. "בשמונה הפגישות שוועדת השווקים הפתוחים קיימה ב־2010, אף אחד לא הזכיר את המילים אפרו־אמריקאים פעם אחת" . צילום: Center for Popular Democracy בכירי הפד עשירים?
"יש לנו מערכת מורכבת באופן מדהים, שבה 12 הנשיאים האזוריים של הפד מועסקים למעשה על ידי מוסדות פרטיים, ומרוויחים בין 350 ל־490 אלף דולר בשנה, הרבה יותר מחברי מועצת הנגידים של הפד כמו היו"ר ילן וסגנה פישר. ילן מרוויחה 200 אלף דולר, אבל אין מה לדאוג לה כמובן. כולם מאוד עשירים, והם עומדים בקשר עם אנשים לבנים עשירים אחרים. גם אני, אגב, חי חיים של מעמד בינוני גבוה ולפחות עד שהתחלתי לעבוד בארגון חברתי באתי במגע בעיקר עם אנשים לבנים אחרים. יש לנו מדינה מאוד מופרדת, וזה חלק מהטיעון שלנו לגבי הצורך בגיוון בפד. יש צורך בפרספקטיבות שונות, ובאנשים שיבינו את הצורך במדיניות שונה".
מדיניות פרו־עשירים
אדי (קיצור של אוהד) ברקן, בן 32, הוא בן לזוג אקדמאים ישראלים שהגיעו לארצות הברית ללימודי דוקטורט בתחילת שנות השמונים, וכמו שקורה לעתים קרובות החליטו להישאר. ברקן עצמו למד בכיתה ח' בתיכון חדש, כשאביו הגיע לשנת שבתון בישראל, וסבתא שלו עדיין גרה ברמת גן - והיתה רוצה שיבקר יותר, הוא מספר. הוריו (שנפרדו ונישאו מחדש), הם היסטוריונים: אביו מלמד באוניברסיטת קולומביה, ואמו במכון הטכנולוגי של קליפורניה בפסדינה.
ברקן עצמו הוא בוגר בית הספר למשפטים של ייל, אחת מתוכניות העלית בארצות הברית שממנה יצאו לא מעט נשיאים ושופטים עליונים. באופן מעט לא שגרתי, הוא החליט לרתום את התואר שלו לפעילות חברתית: בין היתר הוא עבד אחרי סיום לימודיו במרכז לזכויות מהגרים, ובארבע השנים האחרונות הוא משמש מנהל פרויקטים במסגרת המרכז לדמוקרטיה עממית (Center for popular democracy). הוא מתגורר בסנטה ברברה, קליפורניה, שם אשתו מרצה לספרות אנגלית. בשנתיים האחרונות הוא אחראי, בין היתר, לקמפיין Fed Up, ששם לו למטרה לגרום לבנק המרכזי "לאמץ מדיניות שהיא פרו־עובדים".
ברקן עם אריק רוזנגרן, נשיא הפד של בוסטון. מאבק על המגוון האנושי בבנק המרכזי . צילום: איי פי בישראל מדיניות מוניטרית היא לא חלק מהאג'נדה של פעילים חברתיים.
"מדיניות מוניטרית היא בין הגורמים החשובים ביותר שמשפיעים על החיים של אנשים רגילים. למרות זאת היא לא זוכה לתשומת הלב האדירה שלה זוכים נושאים כמו דיור, סביבה ואנרגיה או מדיניות חוץ. אני לא אומר שמדיניות מוניטרית יותר חשובה מהנושאים האלה, אבל להבדיל מהם היא לא זוכה לתשומת לב. כתוצאה מכך, לפחות באמריקה, נוהלה במשך 30 שנה, בין 1980 ל־2010, מדיניות מוניטרית שסייעה להון ולא לעובדים. מדיניות שמי שהרוויח ממנה היו האנשים העשירים ביותר בחברה ולא העובדים ומעמד הביניים. היעד של הקמפיין שלנו הוא לשנות את זה".
איך מדיניות הפד סייעה להון ולא לעובדים?
"לבנק המרכזי יש הרבה השפעה על כמה משרות יש במשק וכמה מהר הכלכלה צומחת. ומ־1980 הפדרל ריזרב החליט שהדבר החשוב ביותר הוא למנוע כל אינפלציה. הם היו מוכנים לשמור על שערי ריבית גבוהים כדי לוודא שאין אינפלציה, אפילו אם זה אומר להביא למיתון שיגרום למיליוני אנשים לאבד את עבודתם, ויותיר מיליונים אחרים עם תעסוקה חלקית בלבד או בשכר נמוך.
"פול וולקר, יו"ר הפד בשנות השמונים, ריסק את האינפלציה של שנות השבעים, וזה היה כרוך בהרס תנועת העבודה בארצות הברית ובשיעור אבטלה של 10%. הרבה מהאנשים שמכהנים כיום בבנק המרכזי בארצות הברית ובמקומות אחרים היו בלימודים בשנות השמונים או שהיו אז מרצים צעירים, ועבורם וולקר הוא גיבור.
פול וולקר. "עבור הרבה מהמכהנים בבנק המרכזי הוא נחשב גיבור" . "אין שום ראיה לכך ש־4% אינפלציה מזיקים יותר מ־2%, ועדיין, כיום מדברים על העלאת שער הריבית בספטמבר כדי שהאינפלציה לא תעלה מעל 2%, גם אם זה כרוך בהאטת הכלכלה. יש לפד מחויבות חזקה למנוע כל אינפלציה, והחיים והפרנסה של מיליוני אנשים מושפעים מכך".
ברקן, אגב, אינו היחיד שטוען כך. גם הכלכלן זוכה הנובל ג'וזף שטיגליץ טוען זה שנים כי ההתמקדות של הפד באינפלציה תורמת לאי שוויון בארצות הברית. שטיגליץ גם השתתף בכנס שערך הקמפיין של ברקן במקביל לכינוס הפד בג'קסון הול בשנה שעברה. גם פרופ' לארי סאמרס, שר האוצר בממשל קלינטון והיועץ הכלכלי הראשי של אובמה לשעבר, הביע לפני שבועיים תמיכה בקמפיין, ואכזבה מהרוח הנושבת מהפד.
מדיניות אנטי־שחורים
לא כל העובדים מושפעים באופן שווה ממדיניות הפד, מדגיש ברקן. מי שנפגע במיוחד כשהפד מעלה ריבית מוקדם מהרצוי הם המיעוטים בכלכלה: השחורים וההיספנים. "שיעור האבטלה בקרב שחורים בארצות הברית כפול מבקרב לבנים. הסיבות לכך לא ברורות עד הסוף, אבל אפליה גזעית משחקת תפקיד חשוב. הפער הזה בתעסוקה קיים גם כשמדובר באנשים עם אותה השכלה. אדם שחור עם תואר ראשון מרוויח פחות, ויש לו יותר סיכוי להיות מובטל לעומת לבן עם תואר ראשון. "בהינתן הפער הזה, לכלכלה חזקה יש יותר השפעה על שחורים. ירידה של 1% בשיעור האבטלה הכללי מתבטאת ב־2% ירידה באבטלה אצל שחורים. הם הרי האנשים האחרונים שהמעסיקים שוכרים: הכלכלה צריכה להיות ממש חזקה ואז המעסיקים מתגברים על הגזענות או ההטיות הלא מודעות שלהם.
הם מתחילים לשכור יותר אנשים שחורים והיספנים, ולשלם להם משכורות גבוהות יותר. בסוף שנות התשעים, שבהן שיעור האבטלה עמד במשך שנתיים על ממוצע של 4%, היו אנקדוטות על מעסיקים שעמדו מחוץ לשערי הכלא ושאלו אסירים משוחררים אם הם מחפשים עבודה. ככה נראה משק בתעסוקה מלאה, שבו המעסיקים צריכים עובדים ומוכנים לשלם להם משכורות טובות. הטיעון שלנו הוא שאם רוצים לראות את הפערים הבין גזעיים מתכווצים, צריך להגיע למשק כזה".
ג'וזף שטיגליץ. השתתף בכנס שערך הקמפיין של ברקן בשנה שעברה . צילום: בלומברג מכאן נולד גם החלק השני של דרישות הקמפיין של ברקן: לא רק שינוי במדיניות הפד, אלא גם יותר מגוון אנושי בתוך הבנק המרכזי. "נשיא הפד של מיניאפוליס לשעבר, נריאנה קוצ'רלקוטה, בחן את כל סיכומי הפגישות של ועדת השווקים הפתוחים (המקבלת את החלטות הריבית בפד) ב־2010. באותה שנה שיעור האבטלה בקרב השחורים היה 15%, שזה אסטרונומי. בשמונה הפגישות שהוועדה קיימה באותה שנה, אף אחד לא הזכיר את המילים אפרו־אמריקאים או שחורים פעם אחת".
"קוצ'רלקוטה הכריז על הממצא הזה ביום מרטין לותר קינג בינואר השנה, ואנחנו עשינו מזה ביג דיל. הצלחנו להביא לכך ש־127 חברי קונגרס שלחו מכתב לילן, שבו הביעו דאגה מהמגוון בפדרל ריזרב והסבירו למה מגוון כזה נחוץ לצורך מדיניות שתקדם את האינטרסים של כולם.
"בפברואר, בעדות החצי שנתית של ילן בקונגרס, מילאנו את החדר בפעילים שלנו והיא נשאלה על ידי המחוקקים 16 שאלות שונות על גזע ועל תעסוקה מלאה. בהופעה הבאה שלה בקונגרס, ביוני, ילן התחילה את העדות במספרים שנוגעים לפערים גזעיים בכלכלה: מה שיעור האבטלה בקרב שחורים, בקרב היספנים, מה היה שיעור הגידול בשכר. היא שמעה את המסר חזק וברור".
ברקן מפתיע את ילן בג'קסון הול. "זו היתה חוצפה, ללא ספק, אבל זה היה מועיל" . צילום: איי פי איך היה לשמוע את העדות שלה?
"זה היה ניצחון גדול עבורנו. אנחנו שינינו את נושא השיחה, וגם שינינו את הסטטיסטיקות שהפד מסתכל עליהן. באוגוסט גילינו שהמדיניות הנוכחית בפד היא לקרוא את המספרים האלה בכל פגישות ועדת השווקים הפתוחים. נשיא הפד של מיניאפוליס ניל קשקרי, אמר לנו שאם סגל הפד לא יקרא אותם, הוא יקריא את המספרים בעצמו. הם עדיין עשויים להחליט להעלות בחדות את שערי הריבית. אבל העובדה שהם שינו דרמטית את השיח היא סימן טוב. אלה אנשים סבירים, שאוהבים לבחון את הראיות, והעובדה שעכשיו הם מסתכלים על ראיות אחרות ממלאת אותי בתקווה".
חייבים להזכיר שלריבית נמוכה יש גם השפעות שליליות. למשל, היא דוחפת למעלה את מחירי הדיור.
"הצורך בדיור בר השגה הוא נושא חשוב גם בישראל וגם בארצות הברית. אבל זו תהיה טעות להאט את כל הכלכלה רק כדי להוריד את מחירי הדיור. מה שצריך הוא לבנות הרבה בתים חדשים, ולוודא שרבים מהם בני השגה לפי חוק. וכדי שאנשים יוכלו להשיג דיור, צריך שתהיה להם עבודה".
לא רק גברים לבנים עשירים
בשנתיים שחלפו מאז תחילת הקמפיין שלהם זכו ברקן ועמיתיו לשורת התבטאויות אוהדות מצד בכירי הפד, וגם ליוו חלק מנשיאי הבנקים האזוריים של הפד למפגשים עם עובדים באזורם. "כשאתה מדבר עם אשה שחיה בעוני ולא יכולה להאכיל את הילדים שלה כמו שצריך כי היא לא יכולה למצוא עבודה טובה, אולי זה יאמר לך יותר ממספר על דף נייר", מסביר ברקן.
אבל לא כל התגובות אוהדות. נשיא הפד של סט. לואיס, ג'יימס בולארד, שאירח בשנה שעברה מפגש עם אנשי Fed Up בלשכתו, מתח עליהם לפני חודש ביקורת עוקצנית. זה קרה אחרי שגילה שהקמפיין שלהם ממומן בחלקו הגדול על ידי Good Ventures, הקרן שייסד המיליארדר דסטין מוסקוביץ', שותפו של מארק צוקרברג להקמת פייסבוק. "מוסקוביץ' היה יכול להגיע לפה בעצמו במסוק", הכריז בולארד בראיון בג'קסון הול. "למה הוא שולח את כל האנשים האלה? אם הוא רוצה שערי ריבית נמוכים, למה הוא לא פשוט מגיע ומתווכח בעצמו?".
"ההצהרות של בולארד מאוד פוגעניות", אומר ברקן. "בעצם הוא אומר 'רק גברים לבנים עשירים יכולים לדבר על מדיניות מוניטרית, והאנשים שבאו לג'קסון הול לדבר על הנושאים האלה על חשבון העבודה והמשפחות שלהם לא באמת ייצגו את הדעות של עצמם. הם היו רק פיונים עבור מוסקוביץ', שזה בולשיט. אנחנו בנינו את הקמפיין הזה, ואז חיפשנו מקור מימון. אנחנו הלכנו לבקש כסף מהקרן ולא להפך".
אתה מתחרט שלקחתם מהם כסף?
"תראה, אם רוצים להצליח, קידום מדיניות ציבורית דורש מימון. צריך לשלם לסגל, ואיך אפשר אחרת להביא 120 איש לכנס שנערך באתר הנופש הכי יקר באמריקה? הרעיון שאנשים חומים ושחורים ממעמד העובדים לא יוכלו להשתמש בדולרים שנתרמו כדי לקדם את האינטרסים שלהם הוא מגוחך. אני לא מתחרט שלקחנו את הכסף שלהם. הבעיה הגדולה היא שמעולם לא היה לנו קידום מדיניות ממומן כראוי, מאורגן ועקבי סביב הפדרל ריזרב. עכשיו יש לנו, ובאופן לא מפתיע מתחילים להתקיף אותנו על כך".