אל עריאן ל-TheMarker: "יוון זו בעיה פוליטית - צריך להצילה ולעצור את הדלקת, לפני שתתגלגל לכל אירופה"

"חילוץ יוון הוא בסופו של דבר רק שאלה פוליטית. צריך להציל את יוון ולעצור את הדלקת הזו, כי אם לא נעצור את זה ביוון זה יגיע לפורטוגל, לאיטליה ולספרד ואחרי זה גם לצרפת". כך אמר בראיון ל-TheMarker מוחמד אל עריאן, מנכ"ל פימקו, קרן ההשקעות הגדולה בעולם המנהלת נכסים בשווי טריליון דולר.

אל עריאן משתתף קבוע בוועידות של קרן המטבע והבנק העולמי ונחשב לאחד הדוברים הרהוטים והחדים כאן בשנים האחרונות. אל עריאן סבור שהמקרה של ליהמן ברדרס, בו נתנו לבנק ההשקעות לקרוס ורק אז הבינו את ההשלכות, לא צריך לחזור על עצמו במקרה של יוון.

מנכ"ל פימקו כופר בתפיסה שסיוע ליוון יגרום להגדלת הסיכון המוסרי - נטילת סיכונים חסרי אחריות בידיעה שמישהו כבר ישלם את החשבון - העולה בוויכוח הציבורי שמתנהל באירופה המנסה לפתור את המשבר. "השאלה, אם להעניש את יוון איננה חשובה. מה שחשוב זה לעצור את התפשטות הדלקת הזו - אחרת היא תדביק את כל יבשת אירופה. זוהי רק שאלה פוליטית", אמר.

דוברים רבים בוועידת קרן המטבע מפנים אצבע מאשימה למנהיגים הפוליטיים באירופה ובארה"ב שמתקשים לקבל החלטות קשות וליישמן במהירות. אל עריאן טוען כי הבעיה היא שיש כיום שלושה גושים כלכליים בעולם: אמריקה, אירופה והשווקים המתעוררים וכל אחד מהם "רוקד לצלילי מוסיקה אחרת". מה שנדרש בעיניו הוא שיהיה לגושים האלה מנצח אחד שידאג לתאם ביניהם - קרן המטבע הבינלאומית: "כולם שהקרן תהיה המנצחת על התזמורת הזו" אמר אל עריאן.

אולם, היו"ר החדשה של הקרן, כריסטין לגארד שרק נכנסה לתפקידה לפני חודשיים, לא מתלהבת מהרעיון. בפאנל שערך ה-BBC בוושינגטון, אמרה לאגרד כי היא לא מתכוונת לנצח על התזמורת העולמית: "אנחנו צריכים לתת לפוליטיקאים מפת דרכים לפתרון המשבר. תפקידי לתת להם את הידע, את הרעיונות ואת התשתית, אבל הפוליטיקאים הם אלה שצריכים לקבל את ההחלטות. אני לא רוצה להיות המנצח".

לגארד מונתה לתפקיד יו"ר הקרן בעקבות שערוריית המין בה היה מעורב היו"ר הקודם דומיניק שטראוס קאהן, שנאלץ לפרוש בבושת פנים. לפני כן שימשה לגארד כשרת האוצר בממשלת צרפת. המעבר הטרי שלה מממשלה המובילה יחד עם גרמניה את החיפוש אחר פתרונות לבעיית החובות של יוון ומדינות אחרות ביבשת לקרן המטבע, מקשה עליה לעשות את מה שעשו שאר עמיתיה לפאנל - להאשים את הפוליטיקאים בהססנות וחוסר מנהיגות העלולה לעלות לכלכלה העולמית בנזקי עתק. "האם הפוליטיקאים עושים את מה שנדרש? " נשאלה לגארד והשיבה: "אני מקווה שכן. הרבה נעשה עד כה, אך צריך להיעשות עוד הרבה יותר. הכלכלה באירופה במצב קשה. מה שנותן לנו תקווה זה שיש תחושת דחיפות. המשבר מאוד רציני והצורך במנהיגות ובנקיטת צעדים הוא מיידי".

אל עריאן סבור שהכל מתחיל ומסתיים בקבלת החלטות פוליטיות, כמו רבים אחרים שנמנים על הממסד הפיננסי ממנו החל למעשה המשבר המתגלגל הזה לפני 4 שנים בארה"ב. לדבריו, אחת המשימות המרכזיות של הממשל האמריקאי היא לפעול לייצור משרות חדשות ולשם כך לדאוג ששוקי האשראי ושוק העבודה יפעלו בצורה תקינה.

כמות המשרות הנדרשת בעיניו היא עצומה, משום שלמרות ששיעור האבטלה בארה"ב הוא 9.1%, אחוז הבלתי מועסקים מגיע לכ-20% מכח העבודה - "וזו בעיה פוליטית". גם את ההרגלים הרעים שוול סטריט החזירה כל כך מהר אחרי המשבר של קריסת ליהמן ברדרס, הם בעיה פוליטית מבחינתו.

בשנה שעבר טבע אל עריאן מושג: "הנורמליות החדשה". משמעותו היא הסתגלות הכלכלה העולמית לצמיחה איטית; שיעור אבטלה גבוה; הקטנת המינוף בחברות; יותר רגולציה והאצת המעבר של פעילות כלכלית מהמדינות מהמפותחות למתעוררות.

הוא אף אמר אז שבקרן פימקו נותנים סיכוי של 55% לחזרה לנורמליות הקודמת שאבדה אי שם בספטמבר 2008 ומאז לא חזרה. בינתיים, התחזית הראשונה נראית קולעת יותר. אל עריאן הסביר: "כשמשהו לא ריאלי נהפך למציאות, אתה צריך להבין שהמערכת מנסה להגיד לך משהו. כשמדינות מתעוררות נמצאות במצב שהן אלו שיכולות לסייע למדינות המפותחות - זה יוצא דופן. כשאתה צופה שהאבטלה תרד ואתה מגלה שהיא עולה - זה סימן רע".

אל עריאן הביע בפאנל שנערך בוושינגטון בסוף השבוע, דאגה מפני כניסת הכלכלה העולמית למיתון. "אני נמצא כרגע היכן שהוא בין דאגה לחרדה. יש משבר חובות של מדינות, יש משבר של בנקים, יש אבטלה גבוה וכל הדברים האלה קורים בו זמנית. החדשות הטובות הן - שהחברות הרב לאומיות נמצאות במצב טוב יחסית. אם נראה טיפול וצעדים מתואמים לפתרון בעיית החובות ובעיית הבנקאות, אני אעבור ממצב של חרדה לדאגה - משום שאם מיתון גלובלי הוא ודאי, זה מעורר חרדה".

יו"ר קרן המטבע טוענת כי העיכוב בקבלת ההחלטות בנוגע למשבר החובות באירופה נובע בין השאר מכך שגם החלטות שלמעשה התקבלו, עדיין לא יושמו, מכיוון שעליהן לעבור הליכי אישור בפרלמנטים באירופה: "זה המחיר של משטרים דמוקרטים", אמרה.

בעיניה, ובעיני רבים ממשתתפי הוועידה, המשימה העיקרית של המשק העולמי היא לייצר משרות חדשות. "זה צריך להיות בראש סדר העדיפויות. זה יקרה אם נצליח לבנות בטחון ואמון ביציבות השווקים.

בפאנל של ה-BBC השתתף גם יועצו הכלכלי לשעבר של הנשיא ברק אובמה, פרופ' אוסטין גולסבי שהתפטר לפני שלושה חודשים מתפקידו וחזר לשמש כמרצה באוניברסיטת שיקגו. כשגולסבי עזב את הבית הלבן, המטיר עליו הנשיא אובמה שבחים, בעיקר על "תרומתו ליצירת משרות חדשות". אלא שהמחמאות האלו היו מוקדמות מדי לנוכח העלייה בשיעור האבטלה בארה"ב.

גולסבי אמר כי "אחרי שחשבנו ששיעור האבטלה יורד, הוא שב ועלה ועכשיו רואים חזרה למשבר. אין בכלל ספק שארה"ב נמצאת במיתון ולכן שיעור המובטלים עולה. השאלה היא איך נחדש את הצמיחה. אנחנו לא נוכל לחזור לעידן של צריכה מוגברת והוצאות גדולות. החזרה לצמיחה צריכה להתבסס על יותר ייצור, יצוא והשקעות. מיתון כבד בדרך כלל יוצר תנאים לשינויים מבניים המאפשרים לצאת מהמשבר. זה מה שהיה בשנות ה-80' בארה"ב. באירופה המשבר הוא קשה - כולם שם על הקצה. לא נראה שאפשר לפתור את המשבר שם רק באמצעות הזרמת כסף. גם אם יפתרו לזמן קצר את בעיית יוון, זה לא מעיד על פתרון ארוך טווח. כדי לפתור את המשבר צריך לטפל בבבקים ובהון העצמי שלהם כדי שיחזרו לתפקד. המפתח ליציאת הכלכלה העולמית מהמשבר הוא שהמדינות המתעוררות ימשיכו לצמוח".