המחוזי יכריע בבוקר: האם עו"ד יעקב וינרוט נתן שוחד לשוקי ויטה

כמעט שנתיים לאחר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב האישום בעבירות שוחד נגד עו"ד יעקב וינרוט, ונגד פקיד השומה גוש דן לשעבר, שוקי ויטה, יגיע מחר בבוקר התיק לסיומו, או לכל הפחות ¬ הסיבוב הראשון שלו.

מדובר במאבק המשפטי הסוער והמסוקר ביותר בתקופה האחרונה. המשפט התנהל באולמו של השופט גלעד נויטל, כאשר במרכז הזירה התגוששו פרקליט הצמרת וינרוט בתפקיד הנאשם והתובעת מטעם הפרקליטות, עו"ד שרון כהנא.

במהלך המשפט שהיה עמוס בהתקפות אישיות ומאבקי אגו, הצהירה כהנא כי "וינרוט לא שם את האמת כנר לרגליו" וכי "על ראש הגנב בוער הכובע". בתגובה הטיח וינרוט בפרקליטה: "את מרעילה את האווירה בבית המשפט" ו"כשתחטפי ממני, אל תייללי".

בסוף דצמבר 2009 הגישה המדינה כתב אישום נגד וינרוט וויטה. חקירת השוחד החלה, לפי גישת מערכת אכיפת החוק, כשווינרוט זומן להיחקר על עבירה של אי דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון. תוך כדי החקירה במשטרה, בנוגע ללקוח שלו שכרת הסכם מס מול ויטה, פקיד מס בכיר, אמר וינרוט מיוזמתו כי כשייצג את ויטה נטל ממנו שכר טרחה.

אמירה זו הובילה את המשטרה לחשוד שבין השניים היו יחסי משחד-משוחד. בהמשך החקירה הוזהר וינרוט שהוא נחשד בעבירת שוחד. במשטרה היו בטוחים תחילה שווינרוט העביר כספים לוויטה, אך בדיקותיהם בחשבונותיו של פקיד השומה לא העלו דבר.

על העובדות במשפט אין מחלוקת גדולה. ויטה הורשע בכך ששפך מים על מבקרת מס הכנסה ב 1997. הוא רצה שווינרוט יסייע לו להתקדם בהיררכיה הניהולית במס הכנסה חרף הרשעתו. ב 2000 הגיש וינרוט בקשת חנינה עבורו, ללא תשלום. שלוש שנים לאחר מכן פנה וינרוט בשמו ליועץ המשפטי לממשלה בעניין הקידום ואף פנה בעניין זה לבית הדין האזורי לעבודה. ויטה שילם תמורת השירות 20 אלף שקל ב 20 תשלומים. במקביל ערך ויטה הסכמי מס חריגים ללקוחות גדולים של וינרוט ¬ מיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק.

אין גם מחלוקת על כך שהשניים שילמו לווינרוט באופן אישי 30 מיליון שקל ¬ סך התקבולים במשרד י. וינרוט במשך שנה תמימה. לטענת המדינה, שכר טרחה זה ניתן בעקבות הסכמי המס שערך ויטה. וינרוט טוען שהסכום העצום הגיע לידיו כתוצאה מפעולות משפטיות, שלפחות בעניין גאידמק לא ניתן לחשוף בשל חיסיון עורך דין-לקוח.

בנאום הפתיחה הודתה כהנא כי ויטה כנראה מעולם לא שוחח עם וינרוט ורקם עמו יחסי משחד-משוחד. עם זאת, לטענת המדינה, הנסיבות מביאות למסקנה שמדובר במקרה של יד רוחצת יד: ויטה רצה להשתמש בשם של וינרוט כדי להתקדם במערכת, ווינרוט רצה שוויטה ידאג ללקוחות שלו ולבני משפחתו במס הכנסה ונתן את שירותיו לוויטה בשכר טרחה מופחת. וינרוט מואשם בשוחד ובהלבנת הון, ויטה במרמה והפרת אמונים ובשוחד.

סוציליאסט שגובה סכומי עתק

לצד חילופי הדברים הקשים בין כהנא לוינרוט, התובעת לא חסכה מוינרוט מחמאות. "לא נחטא לאמת אם נאמר שהעובדה שווינרוט הוא מבכירי עורכי הדין במדינה, חכם ממולח, בעל יכולת אנליטית וניתוח סיטואציות, היא בבחינת ידיעה שיפוטית. שמו של וינרוט הולך לפניו", אמרה.

לטענתה, במהלך המשפט נפרשה אישיותו המורכבת של וינרוט. מחד, רצונו מילדות לתקן עולם, לעמוד לצד החלשים ולסייע בידם. מאידך, היותו לטענתה "בעל מקצוע המקדש את תופעת המפגש המנוצל לרעה בין הון לשלטון, כמייצגם של עשירים וגבירים שהסתבכו עם רשויות המדינה והעולם. אדם שיודע לגבות שכר טרחה בשיעורי עתק של עשרות מיליונים, על שירות זניח ברמת העשייה המקצועית עצמה, בתחום שכלל לא רכש בו מומחיות, והכל ללא הנד עפעף". כמו כן אמרה, "אדם שיודע לעשות לביתו, עד כדי הפקדת עשרות מיליונים שקיבל מלקוחות המשרד בחשבונותיו הפרטיים".

וינרוט, לפי התביעה, ניסה לשכנע את בית המשפט שהוא אאוטסיידר שאינו מקובל בעולם החילוני ובעולם החרדי, אלא שהתגלה כי יש לו קשרים ענפים בכל העולמות ¬ בצמרת המערכת הציבורית, העסקית והרבנית של המדינה.

"ה'אאוטסיידר', ינק מאלה וגם מאלה", טענה התובעת, "כשנדרש לכך הוא גייס את קשריו המסועפים עם אותם עולמות, וכשרוח גבית בדמות המוסכמה בדבר יכולותיו המקצועיות המשובחות מסייעת לו, ידע להפיק את מלוא התועלת בהבקעת נתיבים שפילסו את הדרך אל אותם הישגים מהם לקוחותיו ¬ והוא עצמו ¬ ידעו להפיק את מירב התועלת".

כדי לבסס את טענתה ציינה כהנא כי כשווינרוט נדרש לאישור של האוצר לרכישת החברה לישראל עבור גיאדמק, "לא היסס וינרוט להרים טלפון לשר האוצר". כשצ'רנוי נזקק לטיפול, הוסיפה, וינרוט "לא היסס לפנות לפרקליטה, יוכי גינסין, ולשר הפנים, מאיר שטרית, שהוא עצמו הרי יוצג על ידו בעבר".

צוות ההגנה של וינרוט, שכלל את עורכי הדין נבות תל צור, דוד ליבאי, דן שיינמן, נוית נגב ואיריס ניב-סבאג, לא נותר אדיש למשמע ההאשמות שהוטחו בוויינרוט. "גם לנאשם יש זכויות שחייבים לשמור עליהם", טענו פרקליטיו, "וינרוט מצא עצמו מול גבולות פרוצים לחלוטין. הוא נאלץ להוכיח שאינו גנב ורמאי".

לטענת וינרוט, הוא היה משוכנע שההסכמים של צ'רנוי וגאידמק ייעשו תחת עינם הפקוחה של הפרקליטות ורשויות האכיפה, ויתרה מזאת, הוא עצמו הלך לראשי רשויות האכיפה וסיפר להם על כך שגאידמק הולך לעשות הסכם עם רשויות המס. "התנהגותו של וינרוט בעניין זה היתה תמת לב. וינרוט היה משוכנע, כמו כל אדם הגיוני, שבתיקים כמו של צ'רנוי וגיאדמק, ויטה יפעל ביחד עם דרגים נוספים ברשות המסים", נטען.

לטענת ההגנה, שכר הטרחה המופחת שניתן לוויטה עבור ייצוגו על ידי וינרוט, איננו חריג במשרד וינרוט: "אצל וינרוט, הטיפול ללא שכר טרחה אינו ניתן ללקוחות שאין ידם משגת דווקא, אלא במקרים רבים, שבהם יש באפשרות הלקוח לשלם, אך וינרוט מזדהה עמו ועם עניינו", נטען.

התנהגות זו של וינרוט נובעת לטענת באי כוחו מזהותו היהודית ומתפישת העולם הסוציאלית שלו. וינרוט, לפי ההגנה, לא גבה שכר טרחה מוויטה אלא הפנה אותו לתרום תרומה, "כפי שנהג במקרים אחרים". להוכחת טענות אלה העידו לקוחות רבים של וינרוט שקיבלו שירות בשכר טרחה מופחת או ללא תמורה כלל.

הטיפול בויטה, נטען, היה מצומצם ולא משמעותי. וינרוט לא גבה שכר טרחה מויטה, "כשם שלא גבה מעולם שכר טרחה רק בגין מכתב. אצל וינרוט זה היה חלק מההתנהלות הכללית שעליה עמד צוות ההגנה. גם אצל עורכי דין אחרים מסוגו של וינרוט לא נהוג לגבות שכר טרחה על מכתב".

לטענת ההגנה, "בישראל קיים דפוס שבו עורכי דין פרטיים מספקים סיוע משפטי לאנשי ציבור כמעט בחינם או תמורת שכר טרחה צנוע ביותר. הם עושים זאת כדבר שבשגרה וחלילה לא מתוך מניעים של שחיתות". כדי להוכיח כי במשרד וינרוט נוהגים לגבות שכר טרחה שונה מלקוחות שונים הבהירו פרקליטי וינרוט כי מאז 91' ייצג כ 1,400 לקוחות ללא שכר טרחה.

התובעת ציינה כי אינה חולקת על העובדה שיש במשרדי עורכי הדין תופעה של פרו-בונו (מתן שירות משפטי ללא תמורה) וכי וינרוט עצמו טיפל בתיקים מסוג זה, אך במקרה זה מבקשת המדינה לקבוע כי "לווינרוט היו אינטרסים אישיים. מעבר לכך הטענה שווינרוט ומשרדים אחרים נותנים שירותים לאנשי ציבור היא טענה שהיתה צריכה להיות מוכחת על ידי משרדים אחרים ולא על ידי אנשי משרדו".