צפו בווידיאו: הפצצה הגרעינית שלא התפוצצה

"כל הילדות למדתי אמנות, ציור, אחרי זה בצבא הייתי חייל קרבי, נפצעתי אחרי שנתיים והלכתי לממר"ם. כאשר יצאתי מיד הלכתי לבצלאל, ללמוד אמנות. השנה היתה 1991, כמעט ולא היו אנשים בארץ שידעו גרפיקה תלת ממדית. עשיתי סימולציות בממר"ם, אז בעודי לומד שם התחלתי לתת שירותים. ככה זאפה קמה", כך סיפר אייל גבר, אמן טכנולוגי, בשיחה עם נתן ליפסון בכנס DLD, היום בתל אביב.

איך התחילה החברה?

היתה פלטפורמה, בהתחלה מולטימדיה, דיסקים, ואחרי זה טכנולוגיה למשחקים. נשאבתי לעולם עתידי של היי-טק. ב-2001 בועת הדוט.קום קרסה, התאומים קרסו, הייתי בניו יורק, הגעתי למסקנה שאקזיט שהיינו בטוחים שיקרה לא קרה. בזמן שכל החברים חגגו בשנות 20 שלהם אני בניתי חברה. התחלתי לכתוב תוכנה, סימולציה פיזיקלית מההיסטוריה שלי - כמו התנגשות מכוניות.

לא היה מצב שגרמת לדברים להתנגש בצורה פיזית, הכל סימולציה?

הכל סימולציה. ביצירה שלי, אני טוען שרוב העולם הוא סימולציה, המידע שאנחנו מקבלים הוא סימולייטד. כל העולם שאנחנו נמצאים הוא תהליך שכבר לועסים את המידע.

מה רואים בעבודות שלך?

זה מפל, בדרך כלל מקור של חיים, אבל גם נפילה והתרסקות. מאוד קשה להגיע ליצירה כזו באיכות גבוהה.

אתה בוחר פריים אחד מכל הדבר הזה ואותו מציג כפסל. אין מצבים שהצגת אחד ליד השני?

בהחלט כן. זה עניין של עלויות.

ממה זה עשוי?

סוג של פלסטיק. אבל הדפסתי בברונזה, אפשר היום להדפיס אפילו על טיטניום וזהב, הכל עניין של עלות וגודל. אני גדלתי בתל אביב, גלשתי רוב הילדות, גלים זה משהו שמאוד קרוב לליבי, עבדתי על מסה של גל שנה, מאוד קשה.