רבעון חלש לבז"ן: עברה להפסד של 25 מיליון דולר

לפני כחודשיים, רכב פרטי שנסע בשדרות גולדה מאיר בירושלים סטה מסיבה לא ברורה לנתיב הנגדי והתנגש ברכב פרטי אחר שהגיע מכיוון שכונת רמות. מעוצמת ההתנגשות נהרגו שני נוסעים וחמישה אחרים פונו לבית החולים במצב קשה.

תאונות דרכים בשכונות מגורים מהוות כשליש מכלל התאונות המתרחשות בדרכים עירוניות. תאונות אלה מאופיינות בדרך כלל במעורבות גבוהה יחסית של משתמשי הדרך החלשים - הולכי רגל ורוכבי אופניים.

אחת הדרכים המקובלות להתמודד עם הבעיה היא הנהגת אזורי מיתון תנועה. אלה נועדו לשפר את הבטיחות ואת איכות החיים, באמצעות הפחתת מהירות הנסיעה ומתן עדיפות לבטיחות - בעיקר של הולכי הרגל - על פני זרימת התנועה.

אחד האמצעים הנפוצים למיתון התנועה הוא התקנת פסי האטה המחייבים את הנהג להפחית את מהירות נסיעתו ולהתאימה לדרישות התכנון. פסי האטה הם אזורים מוגבהים מעל פני המסעה, המותקנים לרוחב הדרך. הפסים בנויים ממסעה מוגבהת העשויה מאספלט, מבטון, מגומי או מאבני ריצוף. יתרונם של פסי ההאטה הוא האכיפה העצמית ויצירת רושם חזותי לפיו הרחוב אינו מיועד לתנועת כלי רכב במהירות גבוהה.

פסי ההאטה פותחו בשנות ה-70 המוקדמות בבריטניה על ידי המעבדה לחקר התחבורה. בשנים מאוחרות יותר פותחו באירופה ובמדינות אחרות דגמים שונים של פסי האטה הנבדלים בגובה, באורך ובצורה; זאת במטרה להתאים את הפסים למגוון מצבים, מבחינת סוגי הרכב, המהירות המותרת ותנאי הסביבה.

כיום ניתן למצוא פסי האטה ב-15 מדינות, בהן אוסטרליה, בלגיה, קנדה, פינלנד, צרפת, גרמניה, בריטניה, הולנד, ניו זילנד, נורווגיה, דרום אפריקה, שוודיה וארה"ב. בדנמרק, למשל, נמצאים בשימוש פסים מעגליים באורך של עד 9.5 מטרים המאפשרים להפחית את מהירות הנסיעה של רכב קל עד ל-50 קמ"ש ושל אוטובוסים עד ל-35 קמ"ש. פסים בצורת טרפז באורך של 12 מטר מקובלים בהולנד ובאוסטרליה.

לישראל הגיעו פסי ההאטה בתחילת שנות ה-80. אורך הפסים המקובל הוא 4-3.7 מטרים. גובהם של הפסים המעגליים הוא 10-7 ס"מ ושל הפסים הטרפזיים - 12-8 ס"מ. במשרד התחבורה אומרים כי התקנת הפסים נעשתה עד היום בהתבסס על טיוטת הנחיות מ-83'. ואולם עם השנים חלו שינויים רבים שחייבו היערכות מחודשת של הרשויות.

לדברי מנהל אגף תכנון תעבורתי במשרד התחבורה, ישעיהו רונן, עם השנים התברר כי פסי ההאטה שהותקנו ברשויות רבות לא התאימו לדרישות; כך למשל הותקנו פסי האטה גבוהים מדי או שמיקומם היה בעייתי. לכן התחייב שינוי ההנחיות בהתבסס על הידע שנצבר לאורך השנים.

לדברי רונן, לצד היתרונות הגלומים בהנחת פסי האטה - האטת מהירות נסיעה, הקטנת נפח התנועה וביטול הצורך באכיפת החוק לגבי מהירות הנסיעה - הם טומנים בחובם לא מעט חסרונות. מסיבה זו נטען בספר ההנחיות כי לפני התקנת פסי האטה מומלץ לבחון סוגים אחרים של אמצעים למיתון תנועה.

כך למשל, פסי האטה יכולים ליצור רעידות בבניינים הסמוכים. זאת, כאשר מדובר בכלי רכב במשקל של יותר מ-7.5 טונות ובקרקע רכה. עם זאת טוענים במשרד התחבורה כי באף מצב, הרעידות לא מגיעות לרמה המהווה סיכון ממשי לבניינים הסמוכים.

זאת עוד, מאחר שפסי ההאטה מותקנים במרווחים גדולים, הם גורמים לנסיעה במתכונת של האטה/האצה. לכן, ברחוב בו מותקנים הפסים, היקף הפליטות של כלי הרכב גדל. עם זאת כאשר האמצעים למיתון התנועה מותקנים באזור רחב, מתקבלת ירידה בנפח התנועה וכתוצאה מכך ירידה בכמות הפליטות באזור כולו.

חיסרון נוסף של הפסים הוא שהם מאיטים את התנועה גם כאשר אין לכך סיבה, למשל בלילה. זאת ועוד, הפסים בעייתיים באזורים חשוכים וגורמים לסנוור ברחובות דו-סטריים; כמו כן התקנת הפסים יכולה ליצור בעיות ניקוז הדורשות התייחסות.

בספר ההנחיות שפירסם משרד התחבורה נטען כי התקנת פסי האטה במקומות בהם זוהתה בעיית בטיחות, תהיה יעילה בהנחה שמתקיימים כמה תנאים. כך למשל פסי האטה מיועדים להתקנה ברחוב מקומי שבו המהירות המותרת אינה עולה על 50 קמ"ש. פסי האטה אינם מומלצים להתקנה בקטעי דרכים עם עקומות ושיפועים חדים.

כמו כן לא מומלץ להתקים פסי האטה בשיפוע אנכי המספק מרחק נראות קטן מהדרישה המינימלית לעצירה בטוחה. מרחקי נראות אלו הם: 30 מטר במהירות נסיעה של 30 קמ"ש, 45 מטר במהירות של 40 קמ"ש ו-55 מטר במהירות של 50 קמ"ש. ניתן להתקין פסי האטה ברחובות עם שיפוע אורכי שאינו עולה על 8% בהתקרבות לפס.

פסי האטה אינם מיועדים להתקנה ברחובות שבהם יותר מ-5% מכלי הרכב הם גדולים, אלא אם כן קיימים מסלולים חלופיים לכלי רכב אלו. בנוסף אין להתקין פסי האטה ברחובות הנחשבים למסלולי גישה של רכב חירום. כמו כן, באופן כללי רצוי להימנע מהתקנת פסי האטה ברחובות שבהם עוברים אוטובוסים. אגב, תנועה ערה של רכב דו-גלגלי אינה מונעת שימוש בפסי האטה.

בספר ההנחיות מוצע לרשויות לבצע מעקב אחר השפעת פסי ההאטה על מאפייני התנועה ברחוב. במסגרת זו יש לבחון את מהירות הנסיעה ליד פסי ההאטה ולאורך הרחוב. בנוסף יש לבחון את התנהגות הנהגים, כדי לזהות תופעות חריגות כגון ניסיון לעקוף את הפס.