קומו, התנערו, שתו משהו

מרים את כוס האספרסו

בשעה טובה ומוצלחת, ולאחר גשם של חדשות רעות, היתה השבוע סוף סוף גם חדשה כלכלית טובה: כמה מאות ישראלים רגילים, אנשים מן השורה כמוני וכמוכם, הפגינו עמוד שידרה, והצליחו לאלץ את הנהלת "קופי בין" להכיר באיגוד המקצועי שלהם ולהגיע איתם להסכם עבודה קיבוצי.

לאט לאט, לאחר הטירוף הפרידמניסטי שעבר עלינו, אנחנו לומדים מחדש את הלקחים שנלמדו ביזע ודם בסוף המאה ה-19: שאנחנו לא יחידות יצור קלות להחלפה, אלא בני אדם; לא אמצעים, אלא מטרות; ושכאשר אנחנו מאוגדים, בעלי ההון לא יכולים לשבור אותנו. השובתים הכו את בעלי ההון במקום הכואב להם באמת: בתי הקפה עמדו שוממים זמן רב. התוצאה היתה המשך ההוצאות – שכר דירה ושכר עובדים, שאסור לפטר בעת שביתה – וקילוח דק בלבד של הכנסות.

זה לא היה קורה בלעדי נחישותם של העובדים, אבל העובדים לא היו מצליחים לעמוד בשביתה לבדם אלמלא גילה הציבור, כמו בשביתה הקודמת בקופי טו גו, נכונות להעמיד את הסולידריות עם השובתים לפני זכותו החוקתית לקפוצ'ינו מהיר. אולי אנחנו מתחילים להוציא את עצמנו מהבוץ. אולי.

מתחילים להתעורר

בהמשך למגמה המשמחת שצוינה לעיל, ולרגל יום הצרכן הבינלאומי שחל היום (שבת), הנה שורה של ממצאים מעודדים (אלא אם, כמובן, אתם מירב ארלוזרוב), שעולים מסקר שערכה רשות ההסתדרות לצרכנות.

התפיסה של השטרסלרים, על פיה רק כוחות השוק הנערצים הם (הם ולא מלאך, הם ולא שרף) שצריכים לקבוע את מחירי מוצרי היסוד, נהנית מתמיכה של 12.5% מהאזרחים בלבד. אחד משמונה. רוב מוחלט של הציבור - 75% - סבור שהממשלה לא מגינה מספיק על זכויות הצרכנים.

והנה נתון שמסביר את הצלחתם של עובדי קופי בין: 87.5% מהאזרחים (!) הודיעו שחשוב להם שבית העסק בו הם מבצעים קניות ישמור על זכויות העובדים. 70% מהם הצהירו שיפסיקו לקנות בבית עסק שלא עומד בתנאי הבסיסי הזה. לרוב אזרחינו יש דעה שלילית על בעלי עסקים: רק 24% חשבו שיש להם תרבות עסקית הוגנת.

כלומר, המדיניות הכלכלית מבית מדרשם של נתניהו וסילבן שלום ספגה נוק אאוט מהדהד בדעת הקהל. זה לא רע בתור צלצול השכמה, עכשיו הגיע הזמן לקפה. עכשיו צריך לזכור את זה בקלפי, ולהצביע בהתאם למה שמשפיע על חיי היומיום שלנו.

גאולה קטנה

המדור פסימי מטבעו, ונוהג להצטלם עם העורב הקבוע על כתף שמאל. אך השבוע, מה לעשות, יש גשם של חדשות טובות. עשרה קבין של נוכלות ירדו לעולם. תשעה לקחו הבנקים, והם משאילים אותם מדי פעם לחברות הסלולר.

השטיק המוצלח ביותר של חברות הסלולר היה לכבול את הלקוחות אליהם ל-36 חודשים מבלי יכולת שחרור. כלומר, אפשר לומר לא אהבתי את אדוני, ארצה לצאת חופשי – אבל אז ירצעו לכם את האוזן בקנס, שיכול להגיע ל-1,500 שקלים.

לא עוד. על פי תקנה חדשה של משרד התקשורת, שחושבה על פי אורך חייו הממוצע של מכשיר סלולרי, תהיו שפחות חרופות של סלפון, פלאקום וכל השאר ל-18 חודשים בלבד. התקנה תכנס לתוקפה ב-22 באפריל. סמנו את התאריך.

אה, ועוד משהו. המכשיר הישן שלכם? אל תשדרגו אותו. כל מפלצת קטנה כזו שאתם מחזיקים ליד האוזן מכילה כמות מפחידה של מתכות לא סימפטיות, שאחראיות ל-70% מכלל הזיהום הרעיל. סרבו בתוקף לשדרוג, כל מכשיר חדש שמיוצר, מקרב את קצו של הכוכב הזה, שהמדור שמע שהוא חולה גם כך.

נפילה חופשית

אם יש דבר שהמדור מודה עליו לאלוהים, בו הוא לא מאמין, הרי זה שהוא כבר לא מקבל משכורת בדולרים. הדולר ממשיך בצלילה חופשית, והוא הגיע השבוע לשפל של פחות מ-3.4 שקלים לדולר. נראה ששום דבר לא מצליח לעצור את הנפילה, גם לא ההחלטה של נגיד הבנק האמריקני להזרים מאות מיליונים למוסדות ההון האמריקנים, כדי למנוע את קריסתם. הנפט זינק בינתיים ל-109 דולרים, והזהב מפלרטט עם קו אלף הדולרים לאונקיה.

בדיחה על כלכלנים אומרת שהם חזו נכונה תשעה מתוך חמשת המיתונים האחרונים, אבל הפעם נראה שזה הדבר האמיתי. יש לקוות שהסופה האמריקנית, שפגעה גם בבורסה האמריקנית, לא תגרור את המשק שלנו יחד איתה.

נבלי השבוע

נבלי השבוע הם היצואנים. הם לא הצליחו לכופף את הכנסת ולהעביר חוק שיוריד, בפקודה, את הריבית, אז הם עשו שטיק אחר. שר האוצר רוני בר-און יעביר בקרוב 500 מיליוני שקלים מכספי המיסים שלי ושלכם כהלוואה ליצואנים, לשמירה על מצבם מול הדולר הקורס.

עכשיו, המדור חושב שזה די עצוב לראות מפעל סגור, והוא לא רוצה לראות עוד אלפי אנשים בתור לאבטלה. ככה שאם העברת הכספים הזו תציל עסקים – שיהיה. זה יותר טוב מלפזר את כספי המיסים שלו על עוד קרוואנים למשכב רחב יג'. מה שמרגיז אותו הוא שאותם אנשים עצמם שקוראים, שוב ושוב, לקצץ את הוצאות הממשלה – בחינוך, בבריאות, בסעד, בתשתית – שוכחים את כל העקרונות האלה כשהם מגיעים לכיס שלהם. אז, הם הופכים לסוציאליסטים נלהבים, הנשבעים בהתערבותה של הממשלה במשק. עוד יומיים, כשהמשבר יחלוף, הם יחזרו לצווח שאנחנו משקיעים יותר מדי בחברה. האנשים האלה מוציאים שם רע לקפיטליזם החזירי שלנו.

צדיקי השבוע

הצדיקים הם החרדים. אלה מחרימים את רשתות שפע ודור אלון, כי הבעלים שלהן, דודי וייסמן, הוא גם הבעלים של אמ-פמ, רשת החנויות המשובחת שפתוחה בשבת. המדור מתעב את הרעיון שיסגרו לו את האמ-פמ בשבת, אבל הוא נאלץ להסיר את השטריימל בהערצה חשוקת שיניים ליכולת המינוף הכלכלי של החרדים. הלוואי עלינו.

וכמובן, המדור זוכר היטב שכדי שהאמ-פמ יהיה פתוח בשבת, מישהו צריך לעבוד בו. ושיש סיכוי של 92% שבעלי אמ-פמ לא מעניקים לעובדים שלהם את זכויותיהם המוקנות להם בחוק. כגון, למשל, שכר של 375% על עבודה בימי מנוחה.