העצירה הפתאומית שבסוף
אחרי שנה של פליטת עשן מאיים, הר הגעש התפרץ – וכל כללי הקפיטליזם התפרקו פתאום, כשאנחנו מתבקשים לרחם על החתולים השמנים. אין משבר מים. הבנקים נתפסו בקלקלתם. וכמובן, נבלי וצדיקי השבוע
בום
הרעש הכבד שאתם שומעים הוא התרסקות הכלכלה העולמית, והצווחה הדקה מן הדק שגורמת לכלב שלכם לנבוח ללא הרף היא יללות האימה של ברוקרים ומנהלי השקעות. בית ההשקעות המכובד בר סטרנס, ששרד גם את משבר 1929 הנורא, קרס השבוע.
יחד איתו קרס כל האתוס הקפיטליסטי. הממשל האמריקני הזרים סכומי עתק לבית השקעות אחר, ג'י.פי. מורגן, וזאת כדי שהלז יוכל לרכוש את הענק הגווע. מניית בר סטרנס צנחה, בתוך שבוע, מכ-80 דולר למניה לשני דולר למניה. מחיר מציאה.
אבל, רגע רגע – מה פתאום הממשל האמריקני מלווה מאות מיליונים לבית השקעה, כדי שיקנה בית השקעה אחר? ומה פתאום נגיד בנק ישראל מתערב בכלכלה? מה קרה לתפיסת השוק החופשי? איפה מסתתרת היד הנעלמה?
אה, זה פשוט. היד הנעלמה היא דבר נהדר כשבאים לדבר על אנשים שלא סוגרים את החודש. השוק החופשי הוא דבר נהדר כשזה מגיע לטיפול בקשישים, חולים ועניים. אבל פה אנחנו מדברים על האוליגרכים, אנשים ששווים מאות מיליונים ואולי מיליארדים. הם, כידוע, שווים יותר. בשבילם, מכופפים את חוקי השוק – ואפילו בדה מרקר, מעוז הקפיטליזם החזירי, התחילו לדבר השבוע על "מצג השווא של השוק", שמצריך "תיקון".
החתולים השמנים
כשהתברר ששליש מעובדי ישראל נאבקים כדי להגיע לשכר מינימום, השוק היה מצוין, תודה ששאלתם. כשהממשלה חיסלה את עתידם של חלק גדול מהישראלים, והורידה גרזן על החינוך – נו, זה היה קיצוץ התערבות הממשלה במשק. כששנה אחרי שנה, השליך האוצר את הקשישים הישראלים אל הקור, וקיצץ את הקצבאות שלהם – זה היה טיפול ביחידות יצור שעבר זמנן ושלא הועילו עוד למשק. רק לפני חודש, עוד נהגו לספר לנו את האגדות על הגאונות העסקית של מנכ"לי החברות הגדולות, שמצדיקות שכר הגבוה פי 400 מזה של העובד הפשוט.
ועכשיו מתקרבת האש גם אל היכלם של החתולים השמנים, אלה שיכולים לשלוח את הפוליטיקאים שלהם לשבוע בלונדון שעולה יותר ממה שרוב הישראלים מרוויחים בשנתיים. עכשיו, כשקרב אל מאורות הגולה האלה מר המוות – או, לפחות, החשש מירידה ברמת החיים – עכשיו פוס ולא משחקים. עכשיו משעים את הכללים. עכשיו, כל הקפיטליסטים הגדולים נהיו סוציאליסטים. פתאום הם רוצים התערבות ממשלתית. פתאום, הם תומכים במערכת סעד – לעסקים גדולים, על כל פנים.
לזכור את הרגע הזה. לזכור ולא לשכוח. כי, כמובן, כשהכל יירגע – וזה תמיד נרגע בסוף – כל אותם האנשים ידרשו לחזור לכללים הישנים. השטרסלרים והארלוזרוביות ישאו שוב דרשות בשבח גאונותה החמקמקה של היד הנעלמה. לזכור – ולהזכיר. הזדמנויות כאלה לא חוזרות.
ואם כבר דיברנו על חתולים שמנים
רונית קן, האחראית על ההגבלים העסקיים, גילתה את מה שכל ישראלי מהשורה יודע מזמן: שהחנקן של המדינה, הבנקים, תיאמו ביניהם העלאת עמלות. בקצב הנוכחי, היורש של קן יגלה ב-2024 שחברות הסלולרי מתאמות מחירים.
עכשיו, אם אני הייתי פותח חנות מכולת ומתאם מחירים עם בעל המכולת ממול, כדי שנוכל לדפוק ביחד את תושבי השכונה, ומישהו היה עולה על זה, הייתי מוצא את עצמי בבית משפט לפני שהייתי מספיק לומר "שרי אריסון". אבל קן לא מעלה בדעתה להתחיל להגיש כתבי אישום על עשיית עושק שלא במשפט למשל, או – חס וחלילה – לשלול את רשיון העיסוק של הבנקים. ככה זה כשאתה חתול שמן ולא אזרח מן השורה.
מה שכן, יש פה אופציה יוצאת דופן לתביעה תקדימית. אם יש עורך דין שרוצה להרים את הכפפה – ואני יודע שעל עורכי הדין עברה שנה רעה מבחינת הכנסות – המדור ישמח לסייע.
איזה משבר מים?
החורף היה שחון מהרגיל, ומועצת רשות המים – תודו שלא ידעתם שיש גוף כזה – הודיעה כי בקרוב היא תתכנס כדי להעלות את מחיר המים שמשלמים משקי הבית. ומאחר והאזרחים לא אוהבים לקרוא על העלאת מיסים, המועצה כיבסה את המונח וקראה לו "תעריף חיוב דיפרנציאלי".
אבל האמת היא שבישראל אין משבר מים. הידרולוג גרמני שביקר כאן לאחרונה ציין שבברלין יש פחות ממטרים. הבעיה היא לא במים, אלא בשימוש בהם. המועצה תעלה את המחיר של המקלחות שלנו – אבל לא תעלה את המחיר לחקלאים.
האמת העגומה היא שישראל היא מדבר. תמיד היתה ותמיד תהיה. אפשר להלחם בעובדה הזו, ואפשר בהשקעה אדירה של מים להקים כאן חקלאות. אבל התוצאה היא שאנחנו מייצאים מים לאירופה – מים בצורת תפוזים, מים בצורת אבטיחים, מים בצורת דגים שגודלו בבריכות מים מתוקים – במקום לעשות את הדבר ההגיוני ולהפסיק לעודד חקלאות עתירת מים. חיטה? כן. חצילים, מלפפונים, בצלים ועגבניות? למה לא. פירות הדר ואבטיחים? בואו נהיה רציניים.
כל זמן שחקלאות בזבזנית מים תימשך, ימשיכו רוב הישראלים לשלם מס עקיף שמסבסד את החקלאות הזו. הגיע הזמן להפסיק.
נבלי השבוע
נזק, חברת הטלפון הלאומית שלנו, לא טורחת בחודשים האחרונים לשלוח ללקוחות חשבוניות. למה זה חשוב? מכמה סיבות. אם שידכתם בין בזק ובין חשבון הבנק שלכם, הנזק קטן יחסית: הכל משולם בזמן, אם כי – מניסיונם המר של המדור ושל כמה מחבריו – סביר מאד שבזק מגלחת ממכם כמה שקלים כל חודש על הוצאות לא ברורות שלא זכור לכם שהתחייבתם עליהן.
אבל זה בקטנה ובמסגרת התרבות העסקית המקובלת כאן. בישראל, התנהג כישראלי. הבעיה האמיתית מגיעה כשאתם נוהגים לשלם את החשבון עם קבלתו. אם לא קיבלתם אותו, אתם צוברים קנסות. לבזק, שטוענת שיש לה בעיה עם ספק דואר חדש, זה כנראה סידור די נוח. ולכם?
צדיק השבוע
ח"כ אלי אפללו (קדימה) עשה חסד ואמת עם עמו ישראל, והגיש הצעת חוק המגבילה משמעותית את הפרסומות באמצעות מסרוני SMS. אם ההצעה של אפללו תעבור, וזה יקח זמן, לא תשמשו כקהל שבוי של חברת הסלולר שלכם. וזו, פחות או יותר, החדשה הטובה היחידה בשבוע הקשה הזה.