היעילות שבהפרטה
שני הבנקים הגדולים בישראל הציגו הפסדים בשנת 2007 – והבנק המופרט משניהם הוא זה שהפסיד יותר. מקרה המבחן של חוק החמץ, ובשורות טובות לאמהות חד הוריות. וכמובן, נבלי וצדיקי השבוע
אותה יעילות מפורסמת
בכל פעם שחסידיו השוטים של דניאל פרידמן, במשרד האוצר ובין הפוליטיקאים, מדברים איתנו על מוסד ציבורי, אפשר לשמוע את הסלידה והגועל שבקולם. לעתים קרובות דומה שהם נמצאים על סף הקאה. מוסדות ציבוריים, הם מסבירים לנו פעם אחר פעם, הם לא יעילים. רק מוסדות מופרטים יעילים. למה? במופלא ממך אל תחקור. זו דוגמה.
אז הפרטנו את בנק הפועלים, והפכנו אותו לבנק אריסון, והתוצאה היא שהשירות לאזרח רק התדרדר. הפרטנו את הדואר והפכנו אותו לחברת הדואר – ופתאום אנחנו צריכים לשלם מאות שקלים על קבלת חבילה מחו"ל. ועכשיו מסתבר שבנק מופרט מפסיד יותר מבנק מולאם.
בנק אריסון רשם הפסד מרשים בשנת 2007 של 1.176 מיליארד שקלים כתוצאה ממשבר הסאב-פריים. בנק לאומי, לעומתו, הפסיד רק כ-27 מליון שקלים. כלומר, הבנק הפרטי הפסיד פי 43.5. זה, כמובן, נובע מכך שמנהליו המופרטים לעילא הם גאונים כלכליים, שמשאירים באבק כל מיני מנהלים ציבוריים מושמצים.
ומה עם הבונוסים?
אולי זה נובע מכך שמנכ"ל בנק לאומי חייב דין וחשבון לא רק לדירקטריון רופס, אלא גם לציבור. אולי זה נובע מכך שמשום שלא הופרט, יש עדיין שרידים של תפיסת שירות במחזור תאוות הבצע שלו. למותר לציין, כמובן, שמנכ"ל בנק אריסון, שגרף מיליונים כבונוסים בזמן שהבנק שגשג, לא מעלה על דעתו להחזיר אותם עכשיו, עם הנפילה.
ודווקא במולדתו של אדם סמית', בריטניה, לא היססה הממשלה להלאים בנק כושל, נורת'רן רוק. הם לא שמעו שם, כנראה, שצעד כזה יבריח מהם משקיעים. אולי בגלל שבריטניה היא גם מולדתו של ג'ון קיינס, שציין פעם ש"הקפיטליזם הוא האמונה יוצאת הדופן, שהאנשים הנבזיים ביותר, מהסיבות הנבזיות ביותר, יפעלו איכשהו לטובת הכלל".
החפיפה המסויימת הזו
בית המשפט בירושלים הפגין וירטואליות לשונית מרשימה השבוע, ופסל למעשה את חוק החמץ בטענה התמוהה שחנות איננה מקום ציבורי. יש לקוות שיהיה ערעור. המדור מתנגד לכפיה דתית – למעשה, הוא מתנגד לעצם קיומה של דת, אבל מוכן לסבול אותה כל זמן שהיא לא מציקה לו – ובמיוחד הוא מתנגד לחוק החמץ, שמאלץ אותו להוציא הרבה יותר זמן וכסף על השגת מזון הראוי למאכל אדם מדי אביב. עם זאת, המדור חושב ששופטת לא אמורה להיות נערת גומי ושאסור לה לעשות בטקסט מעשה מגונה בנוסח עדות דרידה.
ועדיין, מעניינת ההקבלה בין הימין הדתי הישראלי לימין הדתי האמריקני. שני הצדדים תומכים נלהבים בקפיטליזם חזירי, סבורים שהקפיטליזם הוא מתת האל ומתנגדים מושבעים לכל דבר שריח סוציאליזם עולה ממנו. אבל כשזה מגיע למוסר הפרטי שלהם, שאחרים לא חולקים – עד כאן. כאן, לכוחות השוק איו כניסה.
ציבור גדול תומך בלגליזציה של מריחואנה, וזה צעד מתבקש מבחינה ליברטריאנית: הסם לא מזיק – ודאי לא בהשוואה לאלכוהול או ניקוטין - ורבים רוצים לרכוש אותו. אבל כאן, בשם הפחד הפיוריטני שמישהו, איפשהו, עשוי להנות מהחיים, נעמדים הדתיים שלנו ושלהם על הטלפיים האחוריות ומונעים את הצעד המתבקש הזה. כנ"ל לגבי לגליזציה של זנות (מקרה שבו, לשם שינוי, יש טענות נגד כבדות משקל): צעד הגיוני מבחינה ליברטריאנית-קפיטליסטית, אבל כזה שמביא מיד את חמת זעמם של המפד"לניקים והרפובליקנים.
כך גם במקרה דנן: חוק החמץ הוא פגיעה ממשית בציבור גדול, בשם האיסור המוסרי של אנשים אחרים, והוא מנוגד לכל הגיון כלכלי – אבל כאן קמות המפד"ל וש"ס, שתמכו או לא התנגדו בכל מהפכת ההפרטה, וצועקות בקול גדול.
וזה משהו שרצוי לזכור לפעם הבאה. ותהיה כזו.
הוחזרה כבשת הרש
הכנסת אישרה השבוע בקריאה ראשונה, על אפו וחמתו של משרד האוצר, הצעת חוק, הקובעת כי אמהות חד הוריות הלומדות לימודים אקדמיים לא תאבדנה את קצבת הבטחת ההכנסה שלהן.
מדובר בקצבה לא גדולה, פחות מ-2,000 שקלים בחודש ברוב המקרים, וההיגיון שדורש שאנשים יוותרו על דגים ויקבלו חכות היה תומך בה. אחרי הכל, אשה משכילה יותר גם מרוויחה יותר – פחות מגברים משכילים, למרבה הצער, אבל יותר מנשים לא משכילות – ותוך כמה זמן היא היתה יוצאת מהמצב שבו היא נזקקת לקצבת הכנסה.
אז מדוע האוצר מתנגד להצעה? אולי בגלל שהוא אף פעם לא התכוון לחלק חכות, אלא רצה רק להיעצר בשלב הראשון, של הפסקת חלוקת הדגים.
נבלי השבוע
נבלי השבוע הם אנשי בנק לאומי. כן, ההוא היעיל מלמעלה. השבוע חשף מעריב כי בנק לאומי מסרב להעביר כ-147 מיליוני שקלים הנמצאים בקופותיו והשייכים לצאצאיהם של ניצולי שואה. בעקבות דו"ח ועדת החקירה של הכנסת שדן בשאלת ביזת ניצולי השואה על ידי הבנקים, הוקמה חברה ממשלתית, וזו חשפה בבנק לאומי 1,299 בעלי חשבונות מתקופת השואה, שהם או צאצאיהם עדיין נמצאים בחיים, ושהבנק מסרב להעביר להם את הכסף.
לפני כעשור, נכנסה ארה"ב למשבר דיפלומטי מודע מול שוויץ, לאחר שהתברר היקף ההונאה של הבנקים שם כלפי הניצולים. האיום בחרם אמריקני שבר את הבנקים השווייצרים. איום כזה לא צפוי במקרה של הבנקים הישראלים, שבנק לאומי הוא הידוע בשמצה מהם בתחום זה, אף שהם נוקטים באותה שיטה. הם דורשים מהניצולים הוכחה שבעל החשבון המקורי – בדרך כלל הורה – אכן נרצח. מה לעשות, ובאושוויץ לא נהגו להנפיק תעודות פטירה, ובבאבי יאר לא היה המנגנון הביורוקרטי הנדרש.
אם שאלתם עד לאיזו שפל מסוגל בנק לרדת, הנה התשובה.
צדיקי השבוע
צדיקת השבוע היא הכנסת. בית הנבחרים הישראלי קיבל השבוע בקריאה שלישית חוק דרקוני למדי, במובן הטוב של המילה, שקובע כי ספקי שירותים לא יוכלו עוד למשוך את הלקוחות באף. אם אתה רוצה להתנתק, הספק ייאלץ לוותר עליך תוך שלושה ימים מהרגע שהודעת לו על כך. אם הוא ימשיך לחייב אותך, הוא ישלם לך עד 10,000 שקלים – בלי שתצטרך להוכיח שנגרם לך נזק.
הספק ייאלץ להודיע ללקוח, בכתב ובעל פה, היכן יוכל לסיים את ההתקשרות באמצעות טלפון, פקס או כתובת אימייל. משלוח הודעה לאחד משלושת אלה יסיים את ההתקשרות באופן סופי, בלי צורך בדרך החתחתים הידועה של משא ומתן עם נציגי שירות לקוחות. כל מי שהותש בנסיון לסיים התחייבות לשירות שהוא אינו רוצה בו עוד – ומי לא? – יכול לחוש הקלה.
בנוסף, ועדת הכלכלה, בהנהגתו של הח"כ הפעלתן גלעד ארדן (ליכוד), אישרה השבוע לקריאה שניה ושלישית הצעת חוק, המחייבת ספקי שירותים להודיע ללקוח על תום תקופת ההתקשרות, ולא להאריך את ההתקשרות אוטומטית. לך בכוחך זה, ארדן!