חכו עם החשבוניות

כולנו ראינו את הכותרות המהללות, אודות פסק הדין התקדימי שהכיר בהוצאות השגחה וטיפול בילדים לצורך ניכוי מס. הפסיקה, שניתנה ביום חמישי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, קבעה שעו"ד ורד פרי זכאית לניכוי סכום משמעותי מההוצאות ששילמה למעון יום ולמועדונית בעבור שמירה על שני ילדיה. עו"ד פרי ערערה על פסיקת מוסד הערעורים של פקיד השומה, שסרב לראות בהוצאות אלה הוצאה לצורך ייצור הכנסה. ביררנו עבורכם עד כמה המקרה של עו"ד פרי ישפיע עליכם, ההורים העובדים, מה משמעותה משפטית והאם מותר לשמוח.

עו"ד רועי כהן, ממשרד א.ש. שמרון, י.מולכו, פרסקי ושות', מצנן את ההתלהבות. "ישנו ההבדל בין פסיקה תקדימית לבין הלכה. ישנם אמנם פסקי דין 'תקדימיים' שיש בהם חידוש משפטי (כמו פסק הדין במקרה הזה). יחד עם זאת, הם אינם בהכרח מחייבים את כל הערכאות השיפוטיות".

מחכים לעליון

מבולבלים? הנה ההסבר: ערעור על קביעה של פקיד שומה מתבצע בפני מוסדות של פקיד השומה עצמו. לכן, הפניה הראשונה למערכת המשפט הינה ישירות לבית המשפט המחוזי, ולא לערכאה נמוכה יותר, שכן הערעורים שכבר הוגשו לפקיד השומה ונידונו על-ידו מוגדרים כיחידות "מעין שיפוטיות". כל קביעה של בית משפט מחוזי "מקרינה" אמנם על בתי המשפט הנמוכים יותר, אך אלה כמעט ואינם דנים בנושאים הקשורים לפקיד שומה ממילא.

בנוסף, קביעת בית המשפט המחוזי אינה מחייבת לא את בתי המשפט המחוזיים האחרים, וודאי שלא את בית המשפט העליון, שיכול להפוך את ההחלטה. ואכן, גם במקרה של עו"ד פרי, הודיע פקיד השומה כי בכוונתו לערער לבית המשפט העליון.

מקורות משפטיים אמרו לצרכנות נענע 10, כי אמנם פסקי דין המעוררים תהודה ציבורית זוכים לבחינה מדוקדקת על ידי השופט בתיק, וזו בשל ההערכה כי יוגש ערעור על פסק הדין - אך עדיין, אין כל דרך לדעת כיצד יפסוק העליון בעניין.

מחייב ערכאות נמוכות

"המבחן האמיתי יהיה בערעור לעליון", מאשר עו"ד כהן. "לפי השיטה המשפטית בישראל, פסק דין של ערכאה מסוימת מחייב את הערכאות הנמוכות יותר, ולכן במקרה זה פסיקה של בית המשפט העליון היא הלכה שמחייבת את כל בתי המשפט בישראל", זאת מלבד העליון עצמו, שיכול להפוך את החלטתו-שלו (ט.א.).

בפסק הדין המדובר קיבל השופט מגן אלטוביה את טענותיה של עו"ד פרי, בדבר הנזק שיכל להיגרם לדבריה אם הייתה נשארת בבית עם ילדיה. פרי טענה שעזיבת העיסוק הרציף במקצועה (עריכת דין) הייתה פוגעת אנושות בקריירה שלה לו הייתה מחכה עד שיגיעו ילדיה לגיל בו ישלחו לגן ילדים ציבורי. זאת, בשל יציאתה ממעגל עורכי הדין הפרטיים, ששמם יוצא באמצעות המלצות "מן הפה לאוזן" ובשל מחיקתה האפשרית ממאגר נותני השירות בתחומה. לפיכך, מצא השופט שהכנסת ילדיה של פרי למעונות במהלך שעות עבודתה היו הכרחיים לצורך תעסוקה ופרנסה מצדה, ושעל רשויות המס להכיר בכך.

איפה הגבול?

כאמור, לא כולם שותפים לשמחה מפסק הדין. חיים אורן, רואה חשבון בכיר, אומר אף הוא שמוקדם לשמוח. "הפסיקה מאוד נחמדה אבל לעולם לא תעבור", הוא מעריך. "ההשלכות לפסיקה הזאת יעלו מאות מיליונים למדינה, אם לא יותר. וגם איפה הגבול? גם בגדים וגם רכב הם הכרחיים לעבודה במקרים רבים, יש כאלה שיטענו שבלי ארוחת צהריים הם לא מסוגלים לעבוד. אז למה לא מכירים באלה כהוצאה הכרחית לעובד?".

בנוסף, אורן מזכיר שמדובר בהחלטה לא ממש שוויונית: "אם הפסיקה הזאת תקבל תוקף חוקי רק מעטים יהנו ממנה. אלה שמרוויחים הרבה יקבלו זיכוי גדול יותר כי הם גם משלמים יותר מס. מי שמרוויח מעט, ולמרבה הצער אלה הם רבים מאוד מאזרחי ישראל, לא יראה את הזיכויים האלה".

במילים אחרות, הורה שמרוויח פחות מ-6,000 שקלים בחודש לא יהנה מסיוע בהוצאות הגנון או המעונית, ורק מי שמרוויח מעל 12,000 שקלים בחודש יהנה מהחזר מס משמעותי – כ-500 שקלים לילד בממוצע, על פי התיק בפסיקה.

במקביל, הצעות חוק רבות ממתינות להצבעות בכנסת, ומנסות להסדיר בחוק את נושא הסיוע לאמהות עובדות. פסק הדין הסתמך, בין השאר, על העמימות הקיימת בלשון החוק הנוכחית, וסרב לבקשת פקיד השומה להמתין למחוקקים הישראלים עד שיתנו את דעתם בעניין. כך שככל הנראה החגיגה מוקדמת מדי, וההורים העובדים יאלצו להמתין לפסיקת העליון, או למחוקקים בכנסת - מה שיפסוק קודם.

הפסיקה המקורית