לקראת עצמאות

דובשו ועוקצו

ישראל חוגגת, ברוח נכאים, 60 שנה לקיומה. לרגל המאורע, מגישה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כמה סיבות מהוססות למסיבה.

נתחיל עם החדשות הטובות. בימים הרעים ההם של הצנע, בתחילת שנות ה-50, המזון היווה מרכיב מרכזי של הוצאות משק הבית – 40% מההוצאה. היום הוא עומד, בממוצע, על 16% מההוצאה. את הכסף שאנחנו חוסכים על מזון, שהוא אמצעי קיום בסיסי, אנחנו מוציאים על תקשורת ותחבורה (5% בשנות החמישים, 21% כיום). ל-87% ממשקי הבית יש לפחות טלפון סלולארי אחד, ולראשונה עקפו הסלולארים את הטלפון הנייח (שבו מחזיקים 85% ממשקי הבית).

ב-1950, היתה ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש 2,817 דולרים. היום היא עומדת על 25,762 דולר. מי שהיה צריך הוכחה לכך שישראל עוקפת את שכנותיה בסיבוב, יקבל אותה: בירדן, עומדת ההכנסה הממוצעת לנפש על 4,700 דולר, וברפובליקה הסוציאליסטית הסורית על 4,300 דולר. במצרים, הגדולה שבמדינות הערביות, ההכנסה היא 5,400 דולר. סוריה, ירדן ומצרים, יש להזכיר, זכו לעצמאות לפני שכנתן.

כוח העבודה בישראל גדל בממוצע ב-3% מדי שנה. ב-1955 היו 631 אלף עובדים. כיום יש כ-2.9 מיליון. מספר הנשים העובדות זינק: בשנות ה-50, 27% מהנשים עבדו. היום, המספר הוא 51%. וזה טוב, כי נשים עובדות הם גם נשים משכילות יותר – ונשים משכילות מורידות את מספר הילדים למשפחה, מה שבתורו מוריד את שיעור העוני. מצד שני, נשים הן רוב (65%) בקרב העובדות החלקיות.

אך שיעור הגברים העובדים הוא אור אדום מהבהב: בשנות החמישים, כ-80% מהגברים עבדו. בשנת 2003, שיעור הגברים העובדים צנח ל-60%. ב-2007, הוא עלה ל-62%. מכאן ניתן להסיק, בזהירות, שהירידה במספר הגברים העובדים נובעת מגדילת המגזר החרדי, שעל גבריו נאסר לעבוד כל זמן שהם לומדים בישיבה. גם השינוי אחרי 2003 מצביע על כך; הקיצוץ החד בקצבאות הילדים, עליו נשענות המשפחות החרדיות לקיומן, אילץ חרדים לצאת לעבוד. בעיה חמורה נוספת היא שיעור העבודה החלקי. ב-1955 עבדו 78% מהישראלים במשרה מלאה; ב-2007, עשו כן רק 64%. רק נתון אחד נשאר קבוע: מי המגזר הדפוק ביותר בישראל.

צמיחה? אין כניסה לערבים

מאז 2003, החלה הכלכלה הישראלית – לאחר ההלם הנורא של האינתיפאדה השניה, שהובילה לצמיחה שלילית – לזחול כלפי מעלה. המדור הצביע פעם ועוד פעם על כך שהצמיחה איננה נחלקת באופן שוויוני בין האזרחים. אך גם הוא לא שיער עד כמה עמוקה הבעיה.

המגזר העני ביותר בישראל, המגזר הערבי, הופך בעקבות הצמיחה לעני יותר. דו"ח מיוחד של מכון אדווה שפורסם השבוע מציין שורה של נתונים מדאיגים: מספר המובטלים הכללי ירד מ-279.8 אלף ב-2003 ל-211.8 אלף ב-2007 – אך במגזר הערבי הוא דווקא עלה, מ-34.1 אלף ל-38.3 אלף. שיעור המובטלים באוכלוסיה הכללית ירד ל-7.3% ב-2007 - בקרב הערבים הוא נותר כמעט קבוע, על 10.9%.

ההכנסה החודשית של שכירים ערבים עירוניים ירודה משמעותית יחסית לממוצע: ב-2003 היא עמדה על 73% מהממוצע, ובשנת 2006 – השנה האחרונה שבה יש נתונים – היא עמדה על 70%. מאז 1997, ניכרת גלישה של משקי בית ערביים לעבר קו העוני.

בין השנים 2001-2007, עלה שיעור העניים בקרב הערבים הישראלים ב-29%. העוני בקרב החרדים עלה, באותה תקופה, בתשעה אחוזים. מן הראוי לזכור כי בקרב החרדים העוני הוא בחירה מרצון. אף אחד לא חקר את הנושא לעומק, אבל בהחלט יתכן שהרדיקליזציה בקרב ערביי ישראל נובעת, בין השאר, מכך שהחברה הישראלית, כרגיל, השאירה אותם מאחור גם בתחום הכלכלי.

נבלי השבוע

עשרה קבין של נוכלות ירדו לעולם, תשעה לקחו הבנקים הישראלים, והם משאילים אותם לחברות הסלולר מדי פעם. השבוע הם בידי חברות הסלולר.

השבוע הוגשה בקשה לתביעה יצוגית בסך 50 מיליון שקלים כנגד פלאפון, סלקום ואורנג'. לטענת התובעים, שלוש החברות נהגו לחייב לקוחות על שיחות לחו"ל – גם כשהשיחה חויגה אך לא הגיעה ליעדה. כאן אנחנו רואים שוב את "שיטת מצליח" בפעולה – הספק שלכם סומך על כך שלא תרגישו בחיוב של עוד כמה שקלים. אם תרגישו, הוא בדרך כלל יתנצל ויחזיר. בדקו את חשבונות הסלולר שלכם – יתכן שגם אתם נדפקתם. ואם אתם ממש חייבים לבצע שיחה לחו"ל, מומלץ לא לבצע אותן באמצעות טלפון סלולרי: המחירים תמיד גבוהים יותר. יש תחליפים זולים בהרבה ברשת.

צדיקי השבוע

המועצה לצרכנות. האנשים הטובים שם שמו לב שמחירי המזון מתחרים בשבועות האחרונים במחירי הפלטינום, והחליטו לעשות מעשה. הם קוראים כעת למע"מ מדורג על מוצרי מזון, היינו מע"מ נמוך יותר עליהם מאשר על שאר המוצרים. במועצה ציינו ששיטה כזו קיימת ב-15 מדינות אירופאיות.

עוד קראו שם - באוצר לא יאהבו את זה - להגביר את הסבסוד על מוצרי יסוד ולכלול ברשימה מוצרים כמו שמן ופסטה. המדור, שמשכן כליה לפני שבוע כדי לקנות קצת אורז, מסכים בהתלהבות.