ההאטה כבר כאן

החבטה העמומה שבסוף

כמו כל אופנה אמריקנית, גם ההאטה הכלכלית העולמית הגיעה לישראל באיחור ניכר, אבל היא כבר כאן. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בין פברואר לאפריל עלה מדד המחירים לצרכן ב-4.4%. הנתון הזה כולל את מחירי הדיור - בלעדיהם, עולה המדד ב-5.3%.

מה המשמעות של זה? פירוש הדבר שבממוצע, כל אחד מאיתנו שילם יותר – 4.4% יותר – על כל מה שהוא רכש. המשכורת שלנו, מצד שני, כנראה לא עלתה. העליה הניכרת במחירי המזון כבר משתקפת: ברבעון האחרון, לא חלה עליה ברכישה של מוצרי מזון, לעומת עליה של 3.4% (נמוכה כשלעצמה) במכירות רשתות השיווק. המשמעות: המזון עולה יותר, ואנשים קונים פחות ממנו. בחודשים פברואר-אפריל נרשמה עליה של 5.3% ברכישה באמצעות כרטיסי אשראי, מה שעשוי להצביע על כך שלצרכנים אין כסף ביד ושהם מקווים שעד שיגיע מועד פרעון התשלומים כבר יהיה להם.

היצוא ממשיך לעלות, אבל בקצב איטי מבעבר: בחישוב שנתי, עלה ייצוא ההייטק ב-13.7% בעוד יצוא התעשיות הישנות עלה ב-10.9%. הבעיה האמיתית היא לא ביצוא אלא בייצור: מגזר ההייטק עלה ב-10.7% לעומת החודשים הקודמים, אבל הייצור הכללי עלה רק ב-8.5% - והייצור בתעשיות הוותיקות ירד ב-1.7%.

הדו"ח של הלמ"ס שוחרר ביום רביעי. בתחילת השבוע שרו כל העיתונים את תהילתו של נגידנו, סטנלי פישר (שאף זכה לנצחון אישי נאה השבוע). המדור יורד לדפוס (הא!) לפני צאתם של עיתוני הסופ"ש, אבל הוא מעז לנחש שהכותרות יהיו מעריצות פחות. המדור תומך בהחלטתו של פישר לקנות דולרים – בנק ישראל ממשיך לקנות מיליונים מהם מדי יום – בנסיון לייצב את עליית השקל מול הדולר, אבל לא חושב שזה יעזור. הכלכלה האמריקנית בבעיה עמוקה, מדד אמון הצרכנים שם ירד לשפל של כל הדורות, והדולר ירד השבוע לשפל שלא נראה... אה, המשפט הזה מופיע כמעט בכל טור בחצי השנה האחרונה. תשלימו לבד.

המוח המוקרן ממציא לנו פטנטים

להוציא את היין ומיני תופינים: בסוף השבוע שעבר פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר משפט שנמשך שלוש שנים, שאם חברת הסלולרי רוצה לתקוע אנטנה מעל הראש שלכם, היא צריכה רשיון מהעיריה.

כבוד ויקר לראש עירית הרצליה, יעל גרמן, שהובילה את המאבק באנשים שרוצים שיצמחו לכם אנטנות משלכם. על פי חוק, מחויבות הסלולריות לקבל היתר בניה מהעיריה על כל אנטנה שהן מציבות על בניין. לפני כמה שנים, החליטו הסלולריות – כל אחת לבד, כמובן; המדור לא מעלה על דעתו את האפשרות שהעסק הזה תואם ביניהן, כפי שהן, כידוע, לא מתאמות מחירים – שנמאס להן מכל העניין הזה של רשיונות, אגרות ופיקוח ציבורי, ומצאו פטנט.

במקום כמה עשרות אנטנות גדולות – מתקן הדורש רשיון בניה, שאין לטעות בו – הן הציבו מאות אנטנות קטנות, סגורות בקופסה, על גגות הבתים. בשנתיים האחרונות, הווה אומר תוך כדי המשפט, הותקנו יותר מאלף מהן. ואלה, טענו הסלולריות, לא אנטנות אלא "מתקן גישה אלחוטי", הפטור מאגרה, רשיון או פיקוח.

בית המשפט לא קיבל את הטענה, והורה לסלולריות להודיע על כל ה"מתקנים" שלהן, ולשלם עליהם אגרה. לא הוטל קנס, כמובן.

הספאם לפחית וחסל

בשעה טובה ומוצלחת, הצטרפה השבוע ישראל לשורת המדינות המתוקנות, והכנסת העבירה בקריאה שניה ושלישית חוק הקובע כי אין לשלוח לאזרח דואר זבל, ספאם בלעז, בשום אופן אלקטרוני. לא כפקס, לא כדוא"ל, לא כמסרון SMS, לא בהודעה קולית – פשוט לא.

ואם חפצה חברה מסוימת ברשות להרעיל את זמנו של אזרח, היא תצטרך לבקש את רשותו מראש. כן, כן – מראש. אז בפעם הבאה שחברת הסלולרי שלכם תשלח לכם מסרון שיודיע על המבצע החדש שלהם, התקשרו אליהם, הקליטו את נציגת שירות הלקוחות, סורו עם ההקלטה אל עורך הדין הקרוב למקום מגוריכם – ותעשו קצת כסף על חשבונם. חוק שהוא אות מתה לא ישרוד, ואין כמו חבל התלייה – או, במקרה שלנו, פיצויים על הפרת חוק – כדי לחדד את המחשבה.

נבלי השבוע

חברת אורנג'. האנשים שמבטיחים לכם שהעתיד יישמע טוב יותר יצאו בנובמבר האחרון במבצע, על פיו לקוחות החברה הרוכשים מכשיר חדש יוכלו לבחור יעד אחד ולחייג אליו ללא הגבלה במשך שנה. לאחרונה, מדווח נרג', החלו חלק מלקוחות החברה לקבל מכתבים מנומסים, שמודיעים להם שמעתה הם מוגבלים ל-500 דקות שיחה בלבד בחודש ליעד הנבחר.

אורנג' מסרה בתגובה ש"לצערנו, אותרו מקרים רבים שבהם נעשה שימוש לרעה בהטבה זו, בדרך שאיננה מתיישבת עם שימוש הוגן וסביר". שמעו, אורנג', מה אני אגיד לכם – הביטוי "ללא הגבלה" הוא ביטוי עברי די פשוט: שימוש "הוגן וסביר" בו פירושו שיחות למספר הזה מתי שבא לי, כמה שבא לי. עולה לכם כסף? תחיו עם זה. ממילא כבלתם את הברנש האומלל ל-36 חודשים, וההטבה הזו נגמרת תוך 12. שינוי חוזה תוך כדי פעולה הוא נוהג פסול, ספק-חוקי, ואם בקרוב תוגש נגדכם תביעה ייצוגית – אל תהיו מופתעים.

צדיקי השבוע

מכירים את השטיק, שבו אתם מחנים את עגלתכם המקרטעת בשטח שהיה פעם פרדס והיום הוא חניון, משלמים לגזלן המקומי 20 שקלים, מדלגים לכיוון יעדכם, חוזרים אל הטרנטה לאחר שעה ושלוש דקות, רק כדי לגלות שחויבתם ב-20 שקלים נוספים?

לא עוד. במהלך אנטי-קפיטלסטי נתעב, שצפוי להזכיר לפרשנים רבים (במיוחד אלו שכותבים בדה מארקר) את תקופת סטאלין האפלה, התערבה הכנסת בגסות בהליכים המקודשים של השוק, וקבעה השבוע שבוזז המרחב הציבורי יוכל לגבות ממכם, מעתה, כסף רק עבור רבע שעה נוספת, וכי החיוב יחושב מעתה לפי רבעי שעות ולא שעה שלמה, החל מסוף שעת החניה הראשונה. מוסרים שהיד הנעלמה – זו שאיכשהו תמיד נתחבת לאזרח הקטן לכיס – כה נדהמה מההפרעה הבוטה לסחר החופשי בין השודד והצרכן, שהיא נכנסה להלם. אין ספק, אנחנו בדרך לאלבניה.