מה הקשר בין מחדל הכרמל לששינסקי? אנחנו

בתזמון שנראה יותר מהכל פרי מעשה ידי שטן, אוזכרו אתמול שני אירועים, לכאורה חסרי קשר ממשי, מעבר לזירה בה הם התרחשו - הציבוריות הישראלית.

מצד אחד, היה זה ציון חודש בדיוק לאסון השריפה בכרמל, אותו לא שכח רה"מ נתניהו לאזכר בהספד לאחד ההרוגים בטרגדיה. מצד שני, פרופ' ששינסקי פירסם, לאחר 9 חודשי לידה, את הדו"ח הסופי של הוועדה בראשה עמד לקביעת שיעור המס שיוטל על הטייקונים המושקעים במרבצי האנרגיה של ישראל. ואולם, קו אחד נוסף מחבר בין שני האירועים המכוננים - קו הרכבת הקלה מדי - המוביל אל מדינת חלם.

ההבדל בין פיקח לחכם, אומרת האימרה הידועה, הוא בצרה אליה הראשון ישכיל לא להכנס. ואולם, ממשלות ישראל לדורותיהן, מתברר, מעדיפות תמיד את משל הצפרדע והעקרב - למות ולהמית אותנו הצפרדעים - איתו.

רבות כבר דובר על השערוריה הכרוכה בחוסר הטיפול המשווע לאורך שנים בשירותי הכבאות תחת המטרייה המוכרת לעייפה של קלישאת תרבות "הסמוך" הישראלית, ובצדק. קצת פחות נכתב על הטימטום הקולוסאלי שנגע לעצם קיומה של הוועדה לקביעת נתח הרווחים אותו יקבל הציבור במידה ותמצא כמות אוצרות אנרגיה טבעיים שיאפשרו להגדיל את הקופה הציבורית השמנה ממילא.

לא מדובר כאן בשברירי אחוזים אלא במיליארדים שלמים שישראל היתה קרובה כפסע מלאבד אותם בשל מתן זיכיונות לבעלי הון, זאת מתוך התרשלות וחוסר רצון לבצע מהלך רגולטורי מקדים - ככל הנראה מתוך החשש לעימות חזיתי עם המשקיעים הפוטנציאליים. והתוצאה, כנהוג בחלם? מאבק עם המשקיעים הפוטנציאליים - תוך ניצחון צפוי עד כאב של האחרונים

חשוב לזכור, המסקנות הן רק קו הזינוק של המאבק האמיתי - והגמיש הרבה יותר ללחצים פוליטיים וכלכליים - הליכי החקיקה בממשלה ובכנסת. הזכות העומדת לששינסקי - שנהנה מהדרת הכבוד והאינטגרטי של כלכלן מהמעלה הראשונה, לא תעמוד - בצדק - לחלק מחברי הכנסת בוועדת הכלכלה שידרשו להצביע על חוק שנרקם תוך המלצות וקווי מתחם כלליים מדי