חלוץ מרכזי

טיטאניק השקעות: כך קרא דורון רוזנבלום לחברה שאמור היה דן חלוץ לנהל אחרי פרישתו מצה"ל. בפועל, כידוע, הלך חלוץ לנהל את קמור מוטורוס. השבוע התבשרנו שהוא היה מנהל מוצלח, כל כך מוצלח שבעוד ערך המניה של החברה שלו שקע כמו הטיטאניק - מ-11.79 ₪ למניה ביום כניסתו לתפקיד ל-7.21 ₪ למניה ביום צאתו ממנו - חלוץ דווקא יצא מהעסק עם שכר של יותר מחמישה מיליוני שקלים. השכר שלו שווה 150% מכלל הרווח הנקי של החברה בתקופת המנכ"לות שלו.

חלוץ, כמובן, לא לבד בסיפור הזה. תחקיר קצר שפרסם כלכליסט השבוע מצא שבחלק ניכר מהמקרים אין שום קשר בין שכרם של המנהלים ובין התפקוד של החברה. לעיתים קרובות יש מתאם הפוך: ככל שהחברה כושלת יותר, כך מרקיע שכר הבכירים. הם נוטים לקבל בונוסים דווקא בשנים שבהן החברה קורסת.

על העלת שכרם של העובדים מן השורה - חלוץ השתכר כמו תשעה עובדים ממוצעים של חברתו, וסביר מאד להניח שכל עובד של החברה גרם לה פחות נזק ממנו - אין כמובן מה לדבר. הצמיתים צריכים להמשיך לעבוד בשכר נמוך, כדי שלרוזנים ולדוכסים יהיה ממה לחיות. השאלה היא כמה זמן מבנה פיאודלי כזה יוכל להחזיק מעמד בחברה מודרנית.

על העלת שכרם של העובדים מן השורה - חלוץ השתכר כמו תשעה עובדים ממוצעים של חברתו, וסביר מאד להניח שכל עובד של החברה גרם לה פחות נזק ממנו - אין כמובן מה לדבר. הצמיתים צריכים להמשיך לעבוד בשכר נמוך, כדי שלרוזנים ולדוכסים יהיה ממה לחיות. השאלה היא כמה זמן מבנה פיאודלי כזה יוכל להחזיק מעמד בחברה מודרנית

סיציליה כבר כאן

המשטרה עצרה בשבוע שעבר שורה של עבריינים מוכרים, והאשימה אותם בכך שהם היו מעורבים בסחיטה וגביית דמי פרוטקשן מעסקים ברחבי הארץ - לדברי המשטרה, באור יהודה לא היה כמעט עסק אחד שלא נסחט.

מה שמדהים כאן - בהנחה, כמובן, שיש אמת בטענה המשטרתית - הוא שמסע כבד כזה של פרוטקשן מתנהל זמן רב מבלי שאיש יתריע בפני המשטרה, עד שנחקר אחד נשבר ומוכן להיות עד מדינה. כתבנו כאן על הסכנה של הון שחור; התייחסנו אליה בעיקר ביחס למנהג הרווח במגזר החרדי, להעסיק עובדים מבלי לדווח על כך לרשויות ומבלי לשלם מיסים.

אבל הון שחור הוא גם הון של פשע ממשי. אחת הבעיות החמורות של איטליה היא העובדה שהדרום שלה מרושת, מזה מאות שנים, בכנופיות של פשע מאורגן - המאפיה הסיציליאנית, הקאמורה הנפוליטנית, ועוד. הצפון האיטלקי הוא זה שמאפשר את ההתייחסות לאיטליה כאל מדינה מערבית, מתועשת ועשירה - ואם הפריפריה הישראלית נושרת למצבו של הדרום האיטלקי, מצבנו חמור.

ספין השבוע: הקבלנים

לאחר לחץ כבד שלהם, הסכימה ועדת הכלכלה של הכנסת להחיל עליהם אחריות לפגמים בסיסיים במבנה שבנו רק במשך 20 שנה, במקום 30 השנים שתכננה. המשמעות היא, במיוחד בימים שבהם מדברים כולם על רעידות אדמה, שמי שיצטרך לשאת בהוצאות הפאשלות של הקבלנים יהיה, כרגיל, הציבור. בית איננו גאדג'ט; הוא אמור להחזיק זמן רב ולהיות נכס שעובר בירושה. לא בישראל, כמסתבר.

צדיקי השבוע: חברי הכנסת

הללו גילו עמוד שדרה - אל דאגה, זה יעבור להם - והודיעו לשר האוצר שטייניץ שאם הוא רוצה את הקולות שלהם בהצבעה על הפיכת מסקנות ועדת ששינסקי לחוק, הוא יצטרך לייעד את הכסף שידיע מהגז לעוד כמה דברים חוץ מאשר תקציב הבטחון וצמצום הגרעון.

כמו, למשל, הגדלת תקציב הרווחה ותקציב החינוך.

מצד שני, שוב, אנחנו חיים בישראל - מדינה שבה חוקים הם, מבחינת משרד האוצר, רק המלצה.