ימים לבנים
למה הקוטג' הוא הסימפטום וממש לא הבעיה • איך משרד התחבורה עומד לתקוע את משתמשי התחבורה הציבורית • ומתי האוצר יפסיק לעכב את בניית תחנת הכוח החדשה • וכמובן, הספינים והצדיקים • סיכום שבוע בכלכלה
מחיר הקוטג' מרקיע שחקים, ואזרחים זועמים בישראל מארגנים מרד. הקריאה היא להפסיק לרכוש קוטג' - הגבינה הפופולרית ביותר בישראל, למרות שאם מישהו יסביר לי מה מקור המשיכה של קוטג' 5%, אודה לו מאד - בתחילת חודש יולי, במשך חודש שלם.
התקשורת הכלכלית רוכבת על הגל. ב-ynet השוו בין מחירי הקוטג' בישראל ובין מחיריהם בעולם, והמסקנה הלגמרי לא מפתיעה היא שבישראל משלמים מחיר דומה או גבוה יותר מזה של ארה"ב או אירופה - אבל שם ההכנסה גבוהה הרבה יותר, לעיתים גבוהה פי שלוש. בנרג כבר בדקו ומצאו שרכישת קוטג' עשויה להגיע לעד ארבעה אחוזים ממשכורת מינימום.
הקוטג' הוא הסימפטום, לא הבעיה. הבעיה היא הוצאה שקטה של מוצרים מפיקוח והפסקת הסבסוד שלהם. לאוצר, שמקדם את הנושא - ראו "ספין השבוע" - יש שורה של סייענים: אחד מהם הוא השר העאלק-חברתי אלי ישי, שבשעתו עשה הכל כדי להוציא את הלחם מפיקוח.
כל זמן שהמאבק יתמקד בקוטג', לא בצורך להחזיר את המסגרת החברתית של ישראל, ברוני המזון פשוט יחייכו, יורידו את המחיר של הקוטג', יוציאו את האוויר ממפרשי המחאה, ופשוט יעלו בשקט את המחיר על חלב, גבינה ומוצרי חלב אחרים; כדי שהמאבק יצליח, הדרישה צריכה להיות לחזרה למדיניות שמעמידה את האזרח, לא את השורה התחתונה של האוליגרך, במרכז תשומת הלב של הממשלה.
ולא נראה שזה יקרה, כל זמן שבנימין נתניהו בשלטון וכל זמן שמשרד האוצר לא הולאם.
רפורמות השוקולד של ישראל כץ
שר התחבורה, ישראל כץ, הוא אחד הערמומיים והנכלוליים ביותר שבשרי ישראל. הוא יצק מים בשעתו על ידיו של גדול הציניקנים שבראשי הממשלה, אריק שרון.
הוא יודע שאין לו שום סיכוי לצאת בשלום ממשרד התחבורה - אף שר לא הצליח לצאת מהמדבר הפוליטי הזה. אז הוא לפחות מנסה לצמצם נזקים.
בעוד כשבועיים יתחיל משרדו מה שהוא מכנה "רפורמה" בתחבורה הציבורית בגוש דן. רפורמה היא בדרך כלל דבר חיובי: משהו שהתקלקל או הסתאב עובר תיקון.
בישראל למילה הזו יש גוון יחודי - הפטנט הוא של משרד האוצר - שמשמעו שעומדים לדפוק את הציבור עוד קצת.
כל זמן שהמאבק יתמקד בקוטג' ברוני המזון פשוט יחייכו, יורידו את המחיר של הקוטג', יוציאו את האוויר ממפרשי המחאה, ופשוט יעלו בשקט את המחיר על חלב, גבינה ומוצרי חלב אחרים; כדי שהמאבק יצליח, הדרישה צריכה להיות לחזרה למדיניות שמעמידה את האזרח, לא את השורה התחתונה של האוליגרך, במרכז תשומת הלב של הממשלה
אין כוח לעוד תחנה
השבוע התכנסה ישיבה כדי לקדם את הקמתה של תחנת כוח נוספת בישראל, בשל משבר האנרגיה שלנו. התחנה הזו, שאושרה כבר ב-2002, היתה אמורה לקום כבר ב-2008. בנייתה התעכבה עקב עתירות של הירוקים, שטענו שאין שום סיבה לאשר הקמת תחנת כוח פחמית נוספת.
האוצר שלף שפן: חברת החשמל, שאמורה לבנות את התחנה, הגיעה להסכמה עם הירוקים על כך שזו תהיה תחנה דואלית, שמשתמשת בשני סוגי דלק: גז בהתנהלותה השוטפת ופחם במקרי חירום. האוצר, שלא מוכן שחברת החשמל תהיה זו שבונה את התחנה - הוא הרי רוצה להפריט אותה, לא לתת לה עוד כוח - הוריד את תחנת הכוח מסדר היום של הישיבה, בתואנה שיש הפרשי מחיר גדולים בין הגז ובין הפחם.
המשמעות היא דחיה של ההצבעה על הקמת התחנה בעוד כמה חודשים. בינתיים יהיה קיץ, ויהיו הפסקות חשמל, כי בעוד נערי האוצר משחקים לפנינו, האוכלוסיה רק גדלה ובהתאם גדל הצורך שלה בחשמל. כשיהיו הפסקות חשמל, האוצר ינצל אותן כטיעון לכך שחברת החשמל לא עושה את העבודה שלה, ושהבעיה היא בכך שמדובר במונופול ממשלתי. הפתרון, כרגיל, יהיה הפרטה.
נשמע לכם מוכר? זה בדיוק התרגיל שעשה האוצר עם הכבאים. זוכרים את השריפה הגדולה ההיא בכרמל? עשרות הרוגים? מניעת תקציבים במשך שנים על ידי האוצר, כדי לטעון שהכבאים לא עושים את תפקידם? לא זוכרים? נהדר. ככה האוצר רוצה אתכם.
ספין השבוע: משרד האוצר
בעוד המדינה נתקפת עווית עקב עליית מחירי הקוטג', נפגשו השבוע (רביעי) נציגי משרד האוצר עם שרת החקלאות בדרישה להוציא עוד מוצרי חלב מפיקוח. הוצאתם של מוצרי חלב מפיקוח משמעותה אחת: העלאת מחיריהם, כי ברוני המזון שלנו סוחטים כל שקל אפשרי. השרה אמרה שתתנגד, כמובן, אבל היא מסיעת איסתקלל של אהוד ברק, כך שהסיכוי שלה להצליח מול הברנשים מהאוצר לא משהו.
צדיקת השבוע: ועדת הכספים של הכנסת
האוצר, שבעבר דפק את הרשויות המקומיות עד העצם בכך ששלל מהן את תקציבי האיזון, רצה להחזיר מהכסף שנבזז מהן, כ-182 מיליוני שקלים. נשמע טוב, עד שמגלים מה המקור של הכסף: הקרן לרווחת ניצולי השואה. לא ברור מה יש לפקידי האוצר נגד ניצולי השואה; אולי מישהו שם חובב סרטי סאדו מאזו נאציים. קשה למצוא הסבר אחר לשורת ההתעללויות של האוצר בניצולים בעשור האחרון. על כל פנים, חברי הכנסת נעמדו על הרגליים האחוריות ואמרו "לא", והאוצר נסוג עם הזנב בין הרגליים. עד הפעם הבאה.