רוצים שינוי?

ביום חמישי שעבר, התחילו להגיע כמה עשרות צעירים ולנטוע אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, במחאה על חוסר היכולת המעשי להגיע לדיור במחיר סביר בעיר.

 

התגובה התקשורתית הראשונית היתה לתאר אותם כחבורת מפונקים, כאילו יש משהו מפונק בכך שמישהו רוצה לגור סמוך למקום העבודה שלו.

 

הממשלה גערה בהם ושלחה אותם לפריפריה. כאילו מישהו משריה גר שם. אמרו שזו אווירה, שזה יחלוף.

 

היום, שבוע אחרי, יש כבר מחאות אוהלים בכל רחבי הארץ. גם החרדים מתחילים להצטרף: ערי אוהלים קמו גם באלעד. מחירי הדיור כבדים על כולם. אי אפשר כך יותר. ממשלת נתניהו העבירה את חוק ה"סופרטנקר", שלכאורה מיועד לפתור את בעיות הדיור אבל בפועל פשוט יעביר עוד מאדמות המדינה לאוליגרכים.

 

הקואליציה הפילה ביום רביעי תיקון של חבר הכנסת שלמה מולה, שקבע שאחוז מסוים מכלל האדמות שיוקצו לחוק הסופרטנקר ישמש לדיור בר השגה לצעירים ומי שאינם עשירים. אם למישהו היה ספק איפה עומדת הקואליציה של נתניהו, ההחלטה הזו אמרה הכל.

יכול להיות שלראשונה מאז מחאות הפנתרים השחורים בשנות השבעים, יקרה פה משהו. המחאות מגיעות בכל מקום, מכל שכבות הציבור. הממשלה וסייעניה - מירי "את סתומה" רגב, אם תרצו - מנסים לתאר אותן כמחאה של "שמאל קיצוני". יש לקוות שהפעם זה לא יעבוד. יש לקוות שהפעם אשכרה יגיע שינוי. אבל קשה להאמין שזה יקרה

קרטל? בכיף

אם מישהו היה צריך עוד הוכחות למקום שבו נמצאת ממשלת ישראל, הנה סיפור קטן. הכנסת אישרה השבוע תיקון לחוק ההגבלים העסקיים, שמאפשר לממונה על ההגבלים העסקיים להכריז על קבוצה קטנה ששולטת בענף - למשל, הבנקים; למשל, חברות הסלולר - כעל קבוצת ריכוז, כלומר כעל מונופול.

 

הממשלה נבהלה, ובלחצה תוקן החוק: הממונה על ההגבלים יוכל להכריז על קבוצות ריכוז - אבל רק לאחר שקיבל את אישורם של משרד האוצר ובנק ישראל. כלומר, לעולם לא. ככה זה עובד. זה לא רק הקוטג', זה לא רק הדיור, זה לא רק המים, זה לא רק החשמל, זה לא רק התחבורה הציבורית: זו הממשלה כולה, על כל האידיאולוגיה שלה. היא חייבת ליפול, ולא - השלטון לא צריך לעבור לידי תאומיה האידיאולוגיים ממפלגה אחרת. השיטה כולה צריכה ללכת, והמדינה צריכה להתחיל לשרת את האזרח, לא את בעל ההון. מה שמביא אותנו ל...

 

תספורת מארינס

דיווחנו בשבוע שעבר על אלון בן דב, הטייקון שמחזיק את אורנג', שרוצה לבצע "תספורת" לבעלי אגרות החוב שלו בחברת טאו. ראה יצחק תשובה, טייקון הגז, כי טוב, ורצה גם הוא. בעוד חברת דלק שלו מנסה לגייס כעת אגרות חוב חדשות, חברת דלק נדל"ן - גם היא שלו - עומדת להודיע שהיא לא תוכל לשלם את אגרות החוב שלה, ואשר על כן בעלי החוב יצטרכו לעבור תספורת, כלומר לקבל הרבה פחות ממה שמגיע להם.

 

אגרות חוב? נשמע משעמם? ובכן, אגרות החוב - כתוצאה מ"רפורמה" של איזה אשליין (הוא מעדיף להקרא קוסם) כלכלי, בנימין נתניהו שמו - הן חלק מרכזי מקופות הגמל והפנסיה היום. פעם, עד שנתניהו העלה אותן על מזבח השוק, הן רכשו רק אגרות חוב ממשלתיות, שהן דבר יציב מאד. עכשיו הן נאלצות לקנות אגרות חוב של חברות.

 

כשתשובה רוצה תספורת, הוא דופק את הפנסיה שלך. זה לא רק הוא, כמובן: זה נכון גם ללבייב, לבן דב ולשאר הנוכלים שהצליחו לפצח את השיטה: החובות עלינו, הדיבידנדים שלהם. למרבה המזל, אחרי התרגיל של בן דב והזובור שחטפו הקופות אחריו, הן למדו את הלקח: הן הודיעו ביום רביעי לתשובה שאם הוא חושב שהן יסכימו לקנות את אגרות החוב של יד שמאל שלו בעוד יד ימין שלו דורשת תספורת, שיחשוב על זה שוב. עכשיו נראה אם יהיה להן האומץ לעמוד מאחורי ההחלטה הזו. 

ספין השבוע: יאיר לפיד

האיש והערכת היתר פרסם השבוע מאמר ב"ידיעות אחרונות", שבו טען - במידה של צדק - שיש מערכת של עבדות בישראל, ושכולנו רכושם של הטייקונים. הוא הגזים, עם זאת, כאשר טען שגם הוא אחד מאותם עבדים.

 

מדובר בפרזנטור לשעבר של בנק הפועלים, שעשה איזה מיליון מהקמפיין ההוא, ושמרוויח כמה עשרות אלפי שקלים על הטור שלו בידיעות אחרונות ועוד כמה עשרות אלפי שקלים על מהדורת סוף השבוע של ערוץ 2. עבד הוא לא.

 

אם לפיד רוצה להכנס לפוליטיקה, כנראה שאי אפשר לעשות שום דבר בנידון, אבל שיפסיק להעמיד פנים שהוא מחוץ למשחק - ושיפסיק להעמיד פנים שהוא ישראלי ממוצע. אין שום דבר ממוצע בו.

צדיקי השבוע: הרופאים

אחרי יותר מ-100 ימי שביתה, ואחרי שהרופאים הבכירים ניסו למכור את המתמחים לאוצר, הכריזו הרופאים המתמחים על מרד. הם פשוט יצאו מהמחלקות, והם לא יהיו עוד עבדי המדינה.

 

רופא מתמחה עובד שעות בלתי סבירות בשכר בלתי סביר.

 

מי שמתלונן על יחס לא אישי - נראה איך אתה היית מרגיש אחרי משמרת של 24 שעות. לנהג משאית אסור לנהוג, אם לא ישן שש שעות לפחות; אבל מרופא שצריך לבצע ניתוחי חירום דחופים אפשר לדרוש 24 שעות עירות. הרופאים החלו לחסום כבישים.

 

כך צריך. רק כך מנצחים פה.