טעות בבורסה: שטר ההון של דיסקונט ייפרע רק בעוד 100 שנה
אחד התנאים לניירות ערך הוא טווח לפדיון עד 30 שנה. שטר ההון ההברידי החדש של דיסקונט הצליח לבלבל את המשקיעים ואת הבורסה והוא תקף עד ל- 2106. המשקיעים עלולים להפסיד במקרה שהבנק יחליט להמיר את השטר למניות
בימים האחרונים ריכז שטר הון של דיסקונט הנסחר בבורסה מחזורים מאוד גבוהים של כ-20-30 מיליון שקלים ביום, לעומת מחזור של כ-2 מיליון שקלים בממוצע מתחילת השנה. המחזורים הערים לוו בתנודות חדות בנייר, שהגיעו לירידה של 2.3% ביום.
ניתן היה אולי לחשוב שמדובר בתגובה למשבר העולמי, שהביא לחששות גוברים מפעילות מהמגזר הבנקאי, אלא שמסתבר כי סיבות אחרות עמדו מאחורי העניין בנייר.
ראשית, בימי רביעי וחמישי ערך דיסקונט הרחבה של סדרה זו, שהיקפה כמיליארד שקלים, ב-120 מיליון שקלים (הבנק רצה לגייס 200 מיליון שקלים אך לא הצליח). במסגרת ההנפקה הציע הבנק את שטרי ההון במחיר מינימום של 91.7 אגורות לכל 100 אגורות ערך נקוב, כשמחיר הנייר בבורסה הוא 93.4 אגורות. ייתכן שהמחזיקים בנייר מכרו אותו בבורסה ורכשו אותו בהנפקה.
סיבה נוספת היא שהיום (א') צפוי שטר ההון של דיסקונט לצאת ממדדי תל בונד 40 ו-60 בעדכון החצי-שנתי של הבורסה. מסיבה זו ייתכן שהמשקיעים העדיפו למכור אותו בימים האחרונים.
הנייר שבלבל את כולם
הסיפור מאחורי היציאה של שטר ההון של דיסקונט מהמדד מעניין במיוחד: רגע לפני העדכון דיווחה הבורסה כי טעתה בהרכב המדדים, וכי שטר ההון צפוי לצאת מהמדד. זאת, לאחר שהתברר כי הנייר אמור להיפרע ב-2106 ולא בסוף 2021, כפי שמציגות מערכות המידע המוזנות מנתוני הבורסה.
מה גורם לבורסה ולמשקיעים המוסדיים שרכשו את הנייר לטעות במועד פדיון נייר? אפשר שהטעות נובעת מכך שזהו נייר מזן חדש בבורסה הישראלית.
ב-2007 הנפיק בנק דיסקונט לראשונה כתב התחייבות הקרוי "שטר הון היברידי" (או הון ראשוני מורכב). המכשיר מונפק לרוב ל-99 שנה, כשהוא נושא מנגנון הקרוי סטפ-אפ המעודד לפרוע את ההתחייבות אחרי 15 שנה (שכן אם לא ייעשה כך, ייאלץ הגוף להעלות את הריבית). ואולם הוא מתיר לבנק להמיר את שטר ההון למניות כשיש הידרדרות בחוסנו הפיננסי.
למעשה, שטר ההון עשוי להיפרע ב-2022, אבל הפירעון הסופי והוודאי הוא ב-2106. הבנק אמנם התחייב לתוספת ריבית של 1% אם לא יפרע מוקדם יותר את שטר ההון, אך עדיין לא בטוח שמדובר בתוספת שהופכת את הריבית שישלם הבנק על שטר לפחות אטרקטיבית בעבורו. קיים גם סיכון שהבנק יחליט להמיר את השטר למניות - מה שעשוי לחשוף את המשקיעים להפסדים.
כך מצא עצמו בתל בונד נייר שאינו עומד בתנאים הבסיסיים של המדד - טווח לפדיון עד 30 שנה, מועדי תשלום ריבית וקרן ידועים ואג"ח שאינו ניתן להמרה. כפי שהבורסה טעתה, ייתכן שהמשקיעים שרכשו את הנייר לא הביאו בחשבון את המרכיבים המסוכנים שלו ביחס לאג"ח סטרייט. ייתכן שההבנה הזו גרמה ללחץ על הני"ע.