הדולרים יוצאים

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, שייצא השבוע למפגש השנתי של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי בניו יורק, יכול להירגע. הפעם, כנראה לא יבלבלו לו את המוח עם שער השקל ולא ישאלו מדוע השער נותר במקום גם לאחר שרכש בשנים האחרונות כמעט 60 מיליארד דולר בשוק הפתוח.

יש לכך שתי סיבות. ראשית, כל תשומת הלב של הנשיאים, הנגידים, ושרי האוצר תתמקד במאמץ לעצור את ההתמוטטות הפיננסית של אירופה. בעת הזאת, כל עניין אחר נראה זניח. פישר יתבקש להביע את דעותיו בנוגע לפתרונות אפשריים לבעיה הזו. שנית, השקל הציג באחרונה ירידה חדה: מ-9 ביוני, אז נסחר ברמה של 3.35 שקלים, נחלש השקל בכ-10% עד לאמצע השבוע שעבר - לפני שהתחזק בכ-1% בימים חמישי ושישי.

אלא שהסיבות להיחלשות השקל צריכות להדאיג את הנגיד. מכיוון שגם שר האוצר יגיע לכינוס, וגם ראש הממשלה בנימין נתניהו ישהה בניו יורק לרגל נאומו שבאו"ם, אולי כדאי לשלושה לקבוע ארוחת ערב שתעסוק במצב הכלכלי.

לכאורה, סיבת הירידה בשער השקל ברורה: מתחילת הקיץ סובלת המערכת הפיננסית הגלובלית ממשבר אמון, שתוצאה אחת שלו היא בריחה של השקעות וכספים ספקולטיביים אל הבונקרים הפיננסיים המוכרים.

זהו ריטואל קבוע. בכל פעם שהשווקים חוששים ממפולת, הכסף החם יוצא משוקי המניות ושוקי ההון של המדינות המתפתחות - ונכנס לקומץ של אפיקי מקלט. אלה כוללים, בין השאר, את הזהב, הפרנק השוויצי ואיגרות החוב של ממשלת ארה"ב.

כך, לא רק שער השקל צנח. הריאל הברזילאי, מדינה הנחשבת לסיפור הצלחה והבטחה כלכלית, נחלש בשלושת החודשים האחרונים ב-7%. הראנד הדרום אפריקאי ירד ב-8%, המטבע של הונגריה ירד ב-9%, והרובל הרוסי איבד כ-8%. מדד המניות העולמי MSCI איבד 11% מתחילת השנה, מול ירידה חדה יותר של 17% במדד הבורסות של המדינות המתפתחות. ואילו מולם עלו איגרות החוב לעשר שנים של ארה"ב מאז תחילת יולי בכ-6%. הזהב עלה ביותר מ-20%.

המגמות האלה מזכירות את 2008, אך העוצמה שלהן עדיין מתונה יותר. לכאורה, ברגע שהשווקים יתייצבו, ישוב הכסף למדינות שצומחות בשיעור מהיר יותר - וגם לבורסה ולשקל הישראלי.

אבל מתחת לירידה של השקל יש עוד סיפור, והוא הרבה יותר משמעותי. לאחר יותר משלוש שנים שבהן דולרים נכנסו לישראל באופן רציף וקבוע, הם החלו לזלוג אל מחוץ למדינה.

את האישור הרשמי לכך קיבלנו בשבוע שעבר מנתוני סחר החוץ של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: ברבעון השני של השנה רשמה מדינת ישראל גירעון בחשבון השוטף של 560 מיליון דולר.

בשורה בטווח הקצר, סכנה בטווח הארוך

מה זה אומר? לאחר שמסכמים את כל המט"ח שנכנס לישראל ומשווים את הסכום למט"ח שיוצא ממנה - חשבון הכולל את הסחר, השירותים, ההכנסות מהון וההעברות החד צדדיות - נהנתה ישראל בשנים האחרונות מעודף גדול של מיליארדי דולרים מדי שנה. ב-2010 היה העודף הזה 6.7 מיליארד דולר, ובנק ישראל חזה במארס השנה שמגמה זו תימשך, עם עודף של 5.3 מיליארד ב-2011 ועודף של 3.4 מיליארד ב-2012.

ביוני עודכנה התחזית כלפי מטה, ל-3.4 מיליארד דולר עבור ב-2011 ו-1.2 מיליארד דולר ב-2012. אלא שעכשיו נראה שגם העדכון מטה היה אופטימי מדי, ולא רק שהעודף קטן - הוא הופך לגירעון. בתוואי הנוכחי, בהנחה של גירעון בסך כ-600 מיליון שקל לרבעון, ייצאו מישראל עד סוף 2011 כ-1.5 מיליארד דולר. זוהי מציאות שחדרי העסקות לא מכירים.

מי אשם במצב הזה? מבט על המרכיבים השונים של החשבון השוטף מראה שעיקר הבעיה הוא הקיפאון של היצוא מול העלייה החדה ביבוא. הגירעון המסחרי של ישראל עלה ברבעון השני ל-2.6 מיליארד דולר, לאחר שהיה מאוזן ברבעון המקביל. במלים אחרות: בקצב הזה, תהיה ישראל בתוך זמן לא רב דומה לארה"ב מהבחינה הזו יותר מאשר לסין.

בטווח הקצר יש במגמה הזאת בשורה ליצואנים ולקומץ הספקולנטים בתחום המט"ח שממתינים זה שנים לנפילה של השקל: במדינה שבה הדולרים זולגים החוצה, המטבע בדרך כלל נחלש. אבל בטווח הארוך זוהי סכנה - משהו לא טוב קורה ליצוא הישראלי, ואפילו ההעברות החד צדדיות של יהודים, רוכשי דירות ומשקיעים מחו"ל כבר אינן מאזנות את תמונת המט"ח.