3,300 הדולרים הכי משתלמים שיש

 LIMRA, חברת מחקר בתחום הפנסיה השייכת לאיגוד חברות הביטוח האמריקאיות, בדקה באחרונה את מידת ההיערכות של משפחות בארה"ב לגיל הפרישה שלהן. באורח לא מפתיע, התברר כי חלק ניכר מהמשפחות האמריקאיות כלל אינן ערוכות לגיל פרישה ולא קיבלו כל ייעוץ פיננסי מתאים. לא מפתיע אפוא שמשפחה אמריקאית ממוצעת מגיעה לפרישה עם חיסכון של 64 אלף דולר בלבד; ל-15% מהמשפחות כלל אין חיסכון.

"גיל הזהב בדרכו להיהפך לגיל הברונזה, אם לא למטה מכך", כותב דן דוברי, ממנהלי חברת היועצים דוברי-לרון המייצגת את LIMRA בישראל. המסקנה מהמחקר האמריקאי היא הנחיצות העצומה בייעוץ פנסיוני מובנה ומסודר לאוכלוסייה כולה. בארה"ב כבר מתנהל דיון ציבורי על אחריותה של המדינה לספק ייעוץ כזה, ועל הדרך שבה יש לעשות זאת.

על פניו, ישראל מקדימה בתחום זה את ארה"ב בשנות דור. בתוך כל המהומה של ועדת בכר, נשכח כי אחת ממטרות הוועדה היתה להפריד את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים כדי לאפשר לבנקים להיהפך ליועצים פיננסיים ופנסיוניים. יועצים אמיתיים, שבהיותם נטולי ניגודי עניינים - הבנקים הרי אינם מנהלים יותר קופות וקרנות - יוכלו להעניק ייעוץ מקצועי, אובייקטיבי וחינם לציבור הרחב.

זה לא קרה. בעוד שבתחום קרנות הנאמנות נחל הייעוץ של הבנקים הצלחה, בתחום הפנסיוני הוא נחל כישלון חרוץ. הבנקים כמעט אינם מייעצים בתחום הפנסיוני, ולאחר השקעות גדולות ותנופת פרסום בתחילת הדרך, גם זה דעך. גורם בכיר במערכת הבנקאות הודה בשיחה עם TheMarker כי תוכניות העבודה של הבנקים ל-2012 כבר אינן כוללות המשך השקעות בייעוץ הפנסיוני. לעת עתה, הבנקים הרימו ידיים.

הבנקים תולים את האשם בפיקוח על הביטוח במשרד האוצר, בטענה שהמגבלות שהטיל עליהם אינן מאפשרות לייעוץ הפנסיוני להתרומם. מדובר במגבלות תפעוליות, כמו היעדר קשר מחשובי בין הבנקים לבין מנהלי החיסכון הפנסיוני, ובמגבלות מהותיות, האוסרות על הבנקים לגשת למעסיקים כדי להעניק לעובדים של אותו מעסיק ייעוץ חינם.

מאחר שכמעט כל החלטות הפנסיוניות של השכירים בישראל מתקבלות ברמת המעסיק - בדרך כלל סוכן הביטוח או מנהל ההסדרים, המועסק על ידי המעסיק, הוא זה שקובע לעובד כיצד ייראה תיק הפנסיה שלו - הרי שההגבלה האוסרת על הבנקים לגשת למעסיקים מונעת מהם לפתח את הייעוץ הפנסיוני. "גם אם הצלחנו להגיש ייעוץ לעובד מסוים", מתלוננים בבנקים, "הרי שהעובד מגיע עם ההמלצות שלנו למעסיק, המעסיק שולח אותו למנהל ההסדרים כדי שזה יישם את הדברים, ובשלב הזה מנהל ההסדרים כבר מוצא דרך להעביר את העובד בחזרה לטיפולו. אנחנו מאבדים את העמלות שלנו בדרך".

האיסור על הבנקים לגשת למעסיקים נובע מהחשש ל"התניית שירות בשירות", כלומר שהבנקים ינצלו את כוחם מול המעסיקים, למשל באמצעות רמיזות לגבי תיק האשראי של המעסיק, כדי להכריח את המעסיקים להעביר את כל עובדיהם לייעוץ בבנקים, ובכך לדחוק את רגליהם של סוכני הביטוח ומנהלי ההסדרים.

הבנקים טוענים כי ניתן לפקח עליהם כדי לוודא שהם אינם מתנים שירות בשירות, ובכל מקרה, הנזק של התניה כזו (אם תהיה) קטן מהנזק הקיים כיום שבו הציבור הרחב פשוט אינו מקבל ייעוץ פנסיוני. גם המפקח על הביטוח וגם המפקח על הבנקים אינם מסכימים עמם. שני המפקחים מסכימים כי היעדר ייעוץ פנסיוני בבנקים הוא טרגדיה לאומית, אך שניהם אינם מוכנים לפתוח פתח של "התניית שירות בשירות" בפני מכונת השיווק הדורסנית של הבנקים בישראל.

התוצאה, לפיכך, היא שאין ייעוץ פנסיוני בישראל. הרוב המוחלט של החלטות הפנסיה בישראל מתקבלות כיום בעיקר בידי מנהלי הסדרים. מנהלי ההסדרים הם סוכני הביטוח הגדולים ביותר בישראל - מתוך שבע הסוכנויות המובילות שש בבעלות חברות הביטוח. משמע, מי שמקבל את עיקר החלטות הפנסיה של הציבור בישראל הוא מי שנמצא בבעלותם של יצרני הפנסיה עצמם. ייעוץ מקצועי, אוביקטיביות או העדפת האינטרס של העובד על פני האינטרס של חברת הביטוח בוודאי שאין כאן.

סוכנויות ההסדרים אמנם טוענות כי הן פועלות רק על פי סטנדרטים מקצועיים, ועל פי טובת העובד, אבל הנתונים הססטיסטיים מלמדים כי כל סוכנות הסדרים מוכרת בעיקר פוליסות ביטוח חיים או קרנות פנסיה של חברת הביטוח שהיא נמצאת בבעלותה. "אין ספק שחברות הביטוח קנו את מנהלי ההסדרים כדי להבטיח לעצמן תפוקה של מכירות", הודה בפני TheMarker המנכ"ל של אחת מסוכנויות ההסדר הגדולות ביותר בישראל. הוא הודה עוד כי 48% מהיקף תיק הפנסיה שהוא ממליץ עליו מושקע במוצרים של חברת הביטוח שהוא נמצא בבעלותה.

חרף הכוונות הטובות של ועדת בכר, לפיכך, המצב בפועל הוא שהציבור בישראל נותר מופקר ללא ייעוץ פנסיוני. מאחר שצדק חברתי אינו נעצר, כידוע, בחינוך לגיל הרך או במחאת העגלות - הקשישים זקוקים לצדק חברתי עוד יותר מהצעירים - הרי שכיום הצדק החברתי אינו ממומש בכל הקשור להגדלת סיכוייו של הציבור לחסוך נכון לפנסיה.

מה עושים? בפיקוח על הביטוח עדיין מאמינים כי הפתרון מצוי בבנקים. שם מזכירים כי בכל העולם הפך הייעוץ הפנסיוני למוצר-להיט בבנקים, לאחר שהתברר לבנקים כי זאת דרך מצוינת לרכוש לעצמם לקוחות לטוווח הארוך - הייעוץ הפנסיוני חייב להיות ייעוץ מתמשך. בפיקוח מאמינים, לכן, כי הבנקים יתעשתו, יחדלו מה"שביתה האיטלקית" בתחום הייעוץ, שכל מטרתה לחלץ מהפיקוח היתר לגשת למעסיקים, ויחזרו לייעץ. עד אז, בפיקוח עומלים על הקמת מסלקה פנסיונית כדי לפתור את הבעיות המחשוביות, וגם שוקלים מתן היתר לבנקים לגשת באופן מוגבל למעסיקים.

פתרון נוסף, מרחיק לכת אך מלהיב, הוא לבצע שינוי מבני בנוסח ועדת בכר, לחייב את חברות הביטוח למכור את אחזקותיהן בסוכנויות ההסדרים, ולהפוך את מנהלי ההסדרים ליועצים אובייקטיביים. מנכ"ל של אחת מסוכנויות ההסדר הגדולות אמר ל-TheMarker כי אינו שולל את הרעיון על הסף.

הפתרון האחרון הוא שהציבור בישראל ילמד לנהוג כמו הציבור בעולם, ובמקום לצפות לקבל מהבנקים ייעוץ חינם (שלא ניתן), יתרגל לשלם ליועצים פנסיוניים פרטיים. מחקר נוסף של חברה בינלאומית העלה כי בעולם משלמים בממוצע 3,300 דולר עבור ייעוץ פנסיוני ראשוני. אלה הם בדרך כלל 3,300 הדולרים הכי משתלמים שיש.