חזירים קפיטלסטים שומרים לנו על הדמוקרטיה

>> תרשו לנו להיעלב. להיעלב אישית ואינטלקטואלית. אנחנו עובדים שנים ארוכות כעיתונאים. אנחנו רואים בעיתונות תפקיד בעל שליחות ציבורית. בתור שכאלה, אנחנו נלחמים, כבר שנים, על הגנת האינטרס הציבורי, על חשיפת שחיתויות, על תיקון עיוותים, על פרסום של דעות מקובלות ומקובלות פחות, על קידום השיח הכלכלי-חברתי בישראל. אנחנו מגינים על זכות הציבור לדעת, לחשוב ולהשפיע. אנחנו נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית.

וכן, את כל זה אנחנו עושים כעובדי עיתון "הארץ". כידוע, קבוצת "הארץ" היא קבוצה פרטית, בבעלות משפחת שוקן, וכמו כל חברה פרטית אחרת היא שואפת להשיא רווחים לבעלי המניות שלה. האם זה מתקבל על הדעת שגוף פרטי, שכל מטרתו להרוויח, יחזיק בידיו את נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית?

כמובן, לא חשבתם על זה מעולם. אם חשבתם, בוודאי הרגעתם את עצמכם בכך שבכל העולם החופשי התקשורת מוחזקת בבעלות פרטית ומשגשגת תחתיה. למעשה, דווקא מדינות לא חופשיות מתאפיינות בבעלות ממשלתית על ערוצי תקשורת, ובכלל לא צריך ללכת רחוק. במדינת ישראל מתקיימות, זו לצד זו, מערכות תקשורת פרטיות (כל העיתונים, מרבית ערוצי הרדיו והטלוויזיה) וממשלתית (רשות השידור). לאור הפרסומים בימים האחרונים על הדחתה של קרן נויבך מהגשת תוכנית ברשות השידור, אולי בשל התערבות פוליטית, די ברור שבמדד החופש אין לגופי התקשורת הממלכתיים יתרון על פני הפרטיים. לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות משלו.

אז הנה לכם פרדוקס: גופים פרטיים, שכל מטרתם להשיא רווחים, מרכזים בידיהם בעולם החופשי את השירות הציבורי הקריטי של חופש הדיבור, ועושים זאת היטב. מוזר, לא? זה הרי ברור שגופים פרטיים אינם מעוניינים בדבר פרט לרווח, ולכן בהכרח ישאפו למזער עלויות, לנצל את עובדיהם, לדפוק את הלקוחות, לרמות את הציבור, ובלבד שהרווח שלהם יגדל. הרי ברור שגופים פרטיים הם חזירים קפיטליסטיים, אז איך ייתכן שחזירים יתפקדו גם ככלבי השמירה של הדמוקרטיה?

כאמור, תרשו לנו להיעלב. להיעלב מכך שבהיותנו עובדים בגוף פרטי, אנחנו בהכרח אמורים להיות נבלים שמוצצים את דמו של הציבור ולא מתענינים בדבר פרט לשורת הרווח. תרשו לנו להיעלב מכך שאנחנו, שעובדים בגוף רווחי, הופכים אוטומטית לחזירים. תרשו לנו להיעלב מכך שבמדינה דמוקרטית, עם כלכלה חופשית, אדם צריך להתנצל על כך שהוא עובד (או שהוא בעלים) של חברה פרטית - כאילו מדובר בסוג של פשע חברתי.

תרשו לנו להיעלב מהצהלות שנשמעו בתקשורת על כך שמדינת ישראל הלאימה אתמול מחדש את ההוסטלים לניצולי שואה, לאחר שהתברר שהם נוהלו בצורה מחפירה ופגעו פגיעה קשה בזכויות המטופלים. "תקדים חשוב נגד הפרטת השירותים החברתיים", צהלה התקשורת, ואנחנו לא יכולנו שלא לשאול את השאלה הפשוטה: מה פסול בהפרטת שירותים חברתיים?

ההוסטלים של ניצולי השואה, שבעליל נוהלו בצורה מחפירה - וטוב עשתה המדינה שהלאימה אותם - נוהלו בידי עמותה שלא למטרות רווח. למרות זאת, העדויות מלמדות כי העמותה כשלה כישלון חרוץ בניהולם. לעומתה, עמותות אחרות מגישות שירותי חינוך ורווחה מצטיינים למטופלים שלהן, ועושות זאת בהצלחה כבר עשרות שנים.

החינוך לגיל הרך במדינת ישראל מופקד מאז תחילת המאה הקודמת בידי ויצ"ו ונעמ"ת. בטיפול בקשישים בולטת כבר שנים ארוכות עמותת משען, ולצדה פועלים גם בתי אבות רבים למטרות רווח שעושים עבודה לא פחות טובה ממנה. כמה מהאוכלוסיות החלשות ביותר בישראל מטופלות באהבה בידי עמותות מתמחות - איל"ן, אקי"ם, אלו"ט. הביטוח הרפואי של כולנו מופקד בידי קופות החולים. הפינוי הרפואי מטופל בידי מד"א.

כל הגופים הללו הם גופים חוץ ממשלתיים, הניזונים מכספי ממשלה, אבל הממשלה אינה שולטת בהם ואינה מנהלת אותם. לפיכך, לכל דבר ועניין מדובר בהפרטה - ועוד הפרטה של שירותים ממשלתיים רגישים במיוחד. אלא שזוהי הפרטה שכולנו חיים עמה בשלום, משום שכולנו יודעים כי הגופים הללו ממלאים את תפקידם נאמנה. חלקם מוצלחים יותר, חלקם מוצלחים פחות, אבל כולם משרתים את הציבור ואת האינטרס הציבורי.

נו, אז הפרטת שירותים חברתיים זה רע או טוב? התשובה היא תלוי. תלוי בארגון, תלוי באתיקה ובתרבות הארגונית שלו, תלוי בפיקוח עליו, תלוי בסטנדרטים שנקבעו לו, תלוי בתקציב שהועמד לרשותו, תלוי גם בתחום הטיפול. יש הפרטות מוצלחות, משום שהן נוהלו נכון, וישנן הפרטות גרועות מאוד (כמו הפרטת ההוסטלים של ניצולי השואה). באותה מידה יש גם לא מעט שירותיים ממשלתיים לוקים בחסר שאינם מתחשבים בצורכי הציבור או ברצונותיו. כולנו הרי בוגרי מערכת החינוך הישראלית, ויודעים איזה שירות בינוני אנחנו מקבלים ממנה. אז האם המסקנה היא ששירות ממשלתי פסול מעיקרו?

הפרטה דורשת מדיניות לאומית מדוקדקת, דבר שמדינת ישראל מעולם לא הצטיינה בו, אבל הפרטה בוודאי אינה פסולה מעיקרה. לפסול הפרטה פירושו לפסול את המגזר הפרטי כולו, כאילו המגזר הפרטי אינו מסוגל להגיש שירות מצטיין ואתי ללקוחותיו. קביעה כזאת אינה עולה בקנה אחד עם ההצלחה של הכלכלה החופשית במאות השנים האחרונות, ועם קיומן של חברות פורצות דרך וחדשניות כמו גוגל או אפל, שקידמו את הרווחה האנושית חרף היותן חברות רווחיות.

אין סתירה עקרונית בין רווח ורווחה, וההצלחה של הדמוקרטיות המערביות היא ההוכחה לכך. מצד שני, ישנם מצבים שבהם החתירה לרווח תבוא על חשבון רווחת האזרח. לכן חשוב לנהל את ההפרטות נכון, חשוב לקבוע מדיניות הפרטה רצינית, וחשוב לפקח היטב על כל מגישי השירות הממשלתי, בין אם הם מופרטים ובין אם הם בבעלות הממשלה. כל ההכללות הגסות האחרות חוטאות לאמת, ומסיטות את הממשלה מלעשות את עבודת הניהול והפיקוח הרצינית הנדרשת ממנה.