דלק ונובל יקדימו לשלם עשרות מיליוני דולרים בגין היטל ששינסקי
ניו יורק של היום משוועת לכסף; יותר אנשים נזקקים לסיוע בתלושי מזון, פחות אנשים יוצאים למסעדות יוקרה ומחליפים מכוניות. ובצד הקלחת הכלכלית הקודרת מתקיימת גם החרדה מפני פיגועים * נבחרה תוכנית לבנייה מחדש של מרכז הסחר העולמי בניו יורק
ניו יורק
רבבות מתושבי ניו יורק, שעמדו לצאת בשבוע שעבר לחופשת "יום הנשיאים", נתקעו בשדות התעופה, בדרכים או במקרה הטוב בבית. הסערה האחרונה שפקדה את העיר היא שיאו של אחד החורפים הקשים בעשור האחרון, וגם לאחר ששככה נזקיה מורגשים היטב. בסך הכל ירדו מאז החלה 50 ס"מ שלג; עלות ניקוי הרחובות היא מיליון דולר לכל שני סנטימטרים וחצי, וראש העיר מייקל בלומברג עדיין לא יודע מהיכן ישיג את הסכום הזה.
הסוחרים בניו יורק שוב הוכו מכה קשה. "יום הנשיאים", המציין את תרומתם של נשיאי ארצות הברית למדינתם, אינו חג חשוב, אבל בעלי החנויות חיכו לו בתקווה גדולה. לנוכח המצב הכלכלי הקשה, קיוו הסוחרים שהמכירות המיוחדות לקראת החג ימשכו את הלקוחות. אלא שסערת השלגים הביאה לסגירת רוב החנויות, ואלה שבכל זאת היו פתוחות נותרו שוממות.
ניו יורק של היום משוועת לכסף. לאחר הפיגוע במגדלי התאומים הבטיח הממשל לתת כ-20 מיליארד דולר לבנייתה מחדש של מנהטן התחתית, אלא שהכסף מגיע בינתיים טיפין טיפין. תנופת הבנייה שהיתה אמורה להזניק את כלכלת העיר מתעכבת.
כלכלת ניו יורק הוכתה מכה קשה יותר מהרבה ערים באמריקה. נכון לסוף 2002, עלתה רמת האבטלה בעיר ל-8.4%, לעומת ממוצע ארצי של 6% ו-5%-4.5% במדינות הגובלות לניו יורק. חלק ניכר מן המובטלים הם אנשי צווארון לבן. עורכת דין ותיקה שפוטרה באחרונה מעבודתה עובדת כמתלמדת ומקבלת שכר בהתאם. היא נחשבת לבת מזל. יותר ויותר בני אדם נזקקים לסיוע בתלושי מזון. "ניו יורק טיימס" מדווח על גידול ב-20%.
ירידה בתיירות
אחת הסיבות הבולטות לקושי הכלכלי היא הירידה בתיירות. כ-35 מיליון תיירים מבקרים בממוצע בניו יורק והרבה תעשיות - החל במסעדות ובבתי המלון וכלה במוסדות התרבות והחנויות - תלויות בהם. כיום רבים חוששים להגיע. בינואר 2003 היתה תפוסת בתי המלון בעיר 63% לעומת 66% בדצמבר 2001 , חודש לאחר הפיגוע במגדלי התאומים.
גם להתפוצצות בועת ההיי-טק יש השפעה ניכרת על ניו יורק. הניו יורקרים, כמו כל האמריקאים, הפסידו כסף בבורסה. אמנם תעשיית ההיי-טק של ניו יורק קטנה יחסית, אבל בסופו של דבר הניו יורקרים הפסידו יותר. כ-5% מכוח העבודה בניו יורק עובדים בוול סטריט ותופסים יותר מ-15% מעוגת ההכנסה של העיר. בשנתיים האחרונות פיטרה וול סטריט כ-23 אלף עובדים, שהם כ-12% מכלל עובדי שוק ההון. לאנשים האלה אין סיכוי רב למצוא עבודה חלופית בזמן הקרוב.
ואולם, וול סטריט אינה רק מקום עבודה חשוב אלא גם מנוע השפע המרכזי של ניו יורק. הבונוסים של וול סטריט הם אלה המאפשרים לרכוש דירות יוקרה, ללכת למסעדות יקרות ולרכוש בגדים של טובי המעצבים בעולם. כאשר וול סטריט חוגגת היא יוצרת תגובת שרשרת והרבה תעשיות בתחום הצריכה נהנות. הפגיעה בה הנחיתה מכה אנושה גם עליהן.
זקוקה לעשרה מיליארד דולר בשנה
בשנת השיא של הבועה חילקה וול סטריט בונוסים בסך 19.4 מיליארד דולר לעובדיה. שנה לאחר מכן ב-2001 היא חילקה רק 12.6 מיליארד דולר. ב-2002 חלה ירידה דרמטית נוספת וחולקו בונוסים בשיעור של 7.9 מיליארד דולר. אלה עשרה מיליארדי הדולרים לשנה שניו יורק זקוקה להם כדי לחזור לעצמה ולהניע את הכלכלה המקומית. זו הסיבה המרכזית לכך שניו יורקרים אמידים קונים כיום פחות דירות יוקרה, הולכים פחות למסעדות יוקרה, דוחים את החלפת המכונית ויוצאים פחות לחופשות.
המצב הכלכלי בעיר גם מסבך את עיריית ניו יורק מבחינה פיננסית וזו נאלצת לקצץ בשירותים. כאשר חברות גדולות הפועלות בניו יורק מפסידות כסף, הן משלמות פחות מסים. ככל שמספר המפוטרים גדל, אנשים משלמים פחות מסים. וכך, כמו שוול סטריט יוצרת תגובת שרשרת בתחום השפע בעיר, היא יוצרת עתה תגובת שרשרת הפוכה.
מייקל בלומברג, שקיבל לידיו עירייה בעלת תקציב מאוזן, נקלע לצרה צרורה. הגירעון של העירייה צפוי להגיע השנה ל-4.5 מיליארד דולר ובלומברג נאלץ איפוא להכניס שורה של קיצוצים בכל תחום - מהמשטרה ומכבי האש ועד טיפול בחסרי הבית.
שוב קשה לחיות בניו יורק
לאחר עשור של שפע, שוב קשה היום לחיות בניו יורק. לתושב ניו יורק הממוצע יש הרבה פחות כסף בכיס, ולא רק בגלל האבטלה והקיצוץ בבונוסים. לפני הבחירות הבטיח בלומברג כי לא יעלה את המסים, אבל הוא עשה זאת. לא היתה לו ברירה. הוא העלה את מסי הרכוש העירוניים ב-18.5%. הוצאות אחזקת דירה בניו יורק עלו בכ-10%. ולא מדובר בכסף קטן: עלות אחזקת דירה טובה בעיר נעה בין 1,000 ל-2,000 דולר. ובכל זאת בשוק הדירות המטורף של ניו יורק החלה ירידת מחירים של 15%-10%. מי שמחפש לשכור דירה, בדרך כלל דירת סטודיו ושני חדרים, יגלה כי בעלי הבתים עשויים לתת לו חודש חינם ובלבד שישכירו את הדירה. זו תופעה שנעלמה לפני עשר שנים.
המצב הכלכלי הקשה בא לידי ביטוי גם בתחום התרבות. בשנתיים האחרונות החלו מוסדות תרבות רבים בעיר לקצץ בפעילותם באופן משמעותי. על פי התכנון היה אמור לינקולן סנטר, המרכז התרבותי החשוב של העיר, לעבור הרחבה ושיפוץ בהיקף של כ-1.5 מיליארד דולר. התוכניות הוקפאו עד שהמצב ישתפר. במוזיאון גוגנהיים תיכננו לפתוח מוזיאון שני בעיר בעיצוב של הארכיטקט פרנק גרי, אך הוחלט להכניס את התוכנית למגירה לעת עתה. מוזיאון המטרופוליטן, הוויטני, המוזיאון לאמנות מודרנית והאקדמיה למוסיקה של ברוקלין מקצצים כולם בפעילות. יש מהם שסוגרים תערוכות, אחרים סוגרים אגפים או מבטלים העלאה של אופרה. כולם מפטרים עובדים.
אבל המכה הגדולה היא הירידה בתרומות. מוסדות התרבות של ניו יורק מסתמכים במידה רבה על תרומות של עשירי העיר, והמצב הכלכלי הקשה הפוקד היום את אמריקה גורם לרבים לסגור את הארנקים שלהם.
בצד הקלחת הכלכלית הקודרת מתקיימת גם החרדה מפני פיגועים. ארצות הברית כולה נתונה בכוננות גבוהה מחשש להתקפת טרור, אך ניו יורק וואשינגטון נמצאות בכוננות גבוהה במיוחד. מומחי ביטחון מעריכים, כי אוסאמה בן לאדן ישמח לרשום לעצמו הישג נוסף במלחמה נגד אמריקה בעזרת פיגוע ראוותני בשתי הערים הללו.
כך, בניינים מרכזיים בניו יורק - למשל, בניינים פדרליים וכן בנייני אייקון כמו האמפייר סטייט בילדינג ומגדל קרייזלר - זוכים בימים אלה לשמירה מוגברת. הכניסה אליהם נהפכה אטית בהרבה ובשעת שיא היא עלולה להימשך גם 20 דקות. בודקים תעודות זהות; מבררים אם אורח המגיע לבניין באמת מוזמן לבקר בו. הציבור הרחב נאלץ לבזבז זמן רב.
מי שמחליט להיכנס לניו יורק במכונית מגלה שזו משימה מעצבנת. גם בימים כתיקונם היו הכניסות לעיר פקוקות; כיום חששם של אנשי משטרה מפגיעה בגשרים ובמנהרות המובילים למנהטן וסידורי הביטחון מעכבים עוד יותר את הנכנסים לעיר והופכים את העניין לבלתי נסבל.
ואולם, החשש הגדול ביותר הוא מפני פגיעה ברכבת התחתית. לא כבר צירף אליו ראש העיר, הנוסע לעבודה בכל יום ברכבת התחתית מהאפר איסט סייד לבניין העירייה בדאון טאון, צלמי עיתונות כדי להוכיח לציבור הרחב שאין מה לפחד. ולמרות זאת, הרבה ניו יורקרים נמנעים מנסיעה ברכבת התחתית. החשש ממתקפה ביולוגית או כימית במקום הסגור הזה - זרמי האוויר בתוך מנהרות הרכבת יכולים להפיץ במהירות לכל עבר חיידקים וחומרים ביולוגיים - אינו חסר בסיס. כחמישה מיליון בני אדם משתמשים במערכת הרכבת התחתית ביום, וטרוריסט אינו זקוק אלא למזוודה קטנה.
אלפי שוטרים פרוסים בימים אלה בכל תחנות הרכבת התחתית. החשש הגדול הוא מפני חזרה על ההתקפה על רשת הרכבת התחתית בטוקיו ב-1995. אז נהרגו 12 בני אדם ו-5,000 נפצעו. תוצאותיה של פגיעה ברכבת התחתית בניו יורק עלולות להיות טרגיות הרבה יותר מאלו של הפיגוע במגדלי התאומים.
מתכוננים למתקפה
כאשר הזהירו הרשויות מפני התקפה העשויה להתרחש בזמן הקרוב - אתראה שהתבררה כמבוססת לפחות בחלקה על מידע מוטעה - צבאו רבים מתושבי ניו יורק על החנויות ורכשו כמויות גדולות של מים ושימורי מזון. מלאי יריעות הניילון וסרטי ההדבקה נעלם, ולא מעט אנשים רכשו להם מערכות הגנה אישית במחיר של 1,000 דולר. טום רידג', השר לענייני ביטחון פנים, הבין שרמת החרדה גבוהה מדי והודיע לאוכלוסייה שבשלב זה אין צורך לאטום את הבתים. די לשמור בבית את הציוד לשעת חירום של ממש, אמר.
כיום כבר אפשר למצוא מלאי גדול של סרטי הדבקה ויריעות ניילון בכל החנויות. נראה שניו יורקרים רבים פיתחו גישה פטליסטית. הם לא מאמינים שסרטי ההדבקה יעזרו להם בשעת התקפה, ורוקמים לעצמם תוכנית חירום קטנה משלהם. יש הנותנים תשר מיוחד לעובדי מגרשי החניה כדי שיחנו את המכונית שלהם במקום קרוב לשער היציאה. במקרה חירום הם ינסו לצאת מן העיר מהר ככל האפשר. זו גישה אופטימית. אם חלילה יתרחש עוד פיגוע גדול התנועה תיפסק, או שייווצרו פקקי תנועה ענקיים.
ובכל זאת, למרות הקושי הכלכלי, החרדות והעצבים המרוטים רוב הניו יורקרים נשארים בעיר ושומרים על מורל סביר. פה ושם מסתמנת תנועה של עוזבים לכיוון ערים שקטות יותר בקונטיקט או בניו ג'רסי, אך מעטים יודו שהסיבה לעזיבה היא החרדה מפני המצב הביטחוני. לפעמים, כשרמת הכוננות עולה, יש מי שמוציאים את המשפחה והילדים לבית ההורים מחוץ לעיר או מקדימים חופשה. ואולם הרוב המכריע של הניו יורקרים נשאר ומקווה לימים טובים יותר. גם בימים אלה אפשר למצוא לא מעט ניו יורקרים שיגידו כי למרות הכל, עירם היא המקום הכי טוב לחיות בו.