הרופאים הורידו את השאלטר ואכזבו את הציבור

מאז שנות ה-80, ועד עובדי חברת החשמל ידוע לשמצה כמי שנמצא עם "היד על השאלטר". הכוונה היא לוועד עובדים שלא ניתן להתנגד לדרישותיו, כי הוא תמיד יכול לנתק את המדינה מזרם החשמל.

ייאמר לזכותו של ועד עובדי חברת החשמל, עוד מתקופת יו"ר הוועד המיתולוגי יורם אוברקוביץ', כי הוא מעולם לא הוריד את השאלטר. ייתכן שמעולם לא היה לו צורך בכך, מפני שעצם האיום עשה את שלו והנהלות חברות החשמל לדורותיהן פשוט ניגפו באופן אוטומטי בפני כל דרישות הוועד, וייתכן כי הוועד השכיל להבין שיש איומים שלא מממשים; יש איומים מרחיקי לכת כל כך, שעדיף לכולם שיישארו בארסנל.

לא כך הם פני הדברים עם הרופאים, שהורידו השבוע על השאלטר - והתפטרו בהמוניהם, תוך שהם יודעים כי ההתפטרות ההמונית תגרום לקריסת המערכת. בתי החולים אינם יכולים לתפקד ללא רופאים, גם לא ניתן להחליף מאות רופאים בהתראה קצרה. ההתפטרות ההמונית תביא לקריסת בתי החולים. נקודה.

הרופאים מימשו את האיום האולטימטיבי ביודעם שהמהלך מסכן חיי אדם, ויודעים גם שהם סוחטים את מערכת הרפואה הציבורית, משום שלמערכת אין כל מענה להם. כשוועד עובדים מוכן לנהוג באלימות כלפי מעסיקו עד כדי קריסת המעסיק, אין למעסיק ברירה אלא להיכנע.

יש לציין כי זו הפעם הראשונה מעולם שהרופאים נוהגים כך. כל שביתות הרופאים הקודמות התנהלו במתכונת שבת, משמע בתי החולים המשיכו לפעול במתכונת מצומצמת. ההתפטרות הפעם אינה מצמצמת את פעילות בתי החולים, אלא מסכנת את עצם פעולתם. זהו השאלטר שהורד.

בכך, העמידו עצמם הרופאים בעמדה מוסרית נחותה מזו של ועד עובדי חברת החשמל. האחרונים מושמצים, אבל השכילו להכיר בגבולות הכוח ובגבולות האחריות הציבורית. הראשונים, ממש כמו ועד עובדי הנמלים שמטיל סגר ימי על ישראל בגלל סטייקים, פורצים את כל גבולות הכוח המוכרים. הם נוהגים לפי כל ד'אלים גבר, משמע מי שמוכן למוטט בכוח את המערכת - בהכרח ישיג את מבוקשו.

"בישראל מבינים רק כוח", התבטאו בשלב מסוים נציגי המתמחים. הם צודקים, כוח בלתי מרוסן כפי שהם מפעילים המדינה בהחלט תבין. אין לה ברירה אלא להבין, ולא - חולים ישלמו בחייהם. ממש כך.

אז נכון, הרופאים ישיגו בוודאי את שלהם. המדינה תיכנע לדרישותיהם והם יחגגו על כך ששוב הוכח שבישראל רק הכוח מדבר. זאת גם בדיוק הבעיה עם ההתנהלות של הרופאים - מבחינתם אין כל פסול בהכנעתה של המדינה, היא הרי אינה חשובה. רק הם חשובים. הם, והכיס שלהם.

לא זה המקום לדון שוב בתביעות השכר של הרופאים - אם הן מוצדקות ואם לאו. כבר עברנו מזמן את שלב הוויכוח על המספרים. כרגע אנחנו נמצאים בשלב המאבק על הערכים. מה יותר חשוב - טובת המדינה או טובתי שלי? האם בעבור טובתי שלי ניתן לפגוע בכל, העיקר שאצא מנצח?

כן, הרופאים פוגעים במדינה. הם פוגעים בה בכך שהם מפקירים חיי חולים, על מזבח המאבק המקצועי שלהם. הם פוגעים במדינה בכך שהם פועלים באלימות בלתי מרוסנת שאין למדינה ברירה אלא להכנע לה. הם פוגעים במדינה כי הם מפוררים את הבסיס הערכי שעליו היא עומדת: סולידריות, התחשבות בטובת הכלל ולא רק בטובת הפרט, עמידה בכללים הנדרשים ממי שעוסק בשליחות ציבורית.

גרוע מכל, הרופאים פוגעים במדינה כי הם משמשים דוגמה הרסנית. הרופאים הם אחת האליטות המובילות בישראל. הם גם משכילים מאוד וגם מחזיקים בידם את אחד השירותים הציבוריים הרגישים והחשובים שיש. הרופאים הם מי שהציבור נושא אליו עיניים בהערצה - ועתה מושא ההערצה הזה עסוק בלהכניע את המדינה עד היסוד. אם האליטה חושבת שזוהי מצווה להכניע את ישראל, וכי בשם המטרה של הכנעת המדינה כל האמצעים כשרים - לרבות הפקרת בתי החולים - איזה לקח ילמדו מכך אזרחי ישראל?

משום כך, הרופאים הם אליטה מאכזבת, שבמו ידיה תורמת להרס הלכידות הפנימית של אזרחי ישראל. לא נורא, העיקר שהרופאים יקבלו עוד 30% תוספת שכר.