בג"ץ קבע: מתמחים שיבקשו להתפטר באופן אישי - יוכלו לעשות זאת

הזעזוע לאחר אסון ורסאי, שבו קיפדו את חייהם 23 בני אדם, הביא לתודעה הציבורית את הליקויים ו"עיגולי הפינות" המאפיינים את ענף הבנייה. ואולם הזעזוע אינו מונע מאלפי משפחות לבצע מדי שנה בבתיהן עבודות שיפוץ הכוללות שבירת קירות, הסרת עמודים ובניית תקרות, בסיוע קבלני שיפוצים חסרי הכשרה, שאינם מוכרים על ידי רשם הקבלנים.

ניתן היה לצפות שאת המאבק בתופעה המסוכנת ינהלו נציגי הציבור שעלול להיפגע ממנה, או לפחות משרדי הממשלה האמונים על שמירת הציבור. ואולם כמו בענפים אחרים, גם כאן, כל עוד לא מתרחש אסון - אלא נגרם נזק כספי בלבד ללקוחות - יכולים אלפי "חאפרים" להמשיך ולפעול באין מפריע.

הגוף היחיד שנלחם כיום בתופעה והגיע במאבקו עד לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, הוא דווקא איגוד קבלני השיפוצים. באיגוד חברים כ-1,000 קבלני שיפוצים, כמעט כולם מגוש דן. האיגוד, באמצעות עורכי הדין דב המפל ויסמין קשת, הגיש באוגוסט 2002 עתירה לבג"ץ בגין אפלייתם לרעה של קבלני השיפוצים לעומת קבלני הבנייה בהעסקת עובדים זרים. פרקליטות המדינה ביקשה לדחות את העתירה על הסף, בטיעון שהשיפוצניקים הם מפירי חוק, המבקשים "להכשיר את השרץ בדיעבד".

עתירה דומה הגישו לבג"ץ קבלני שיפוצים החברים בהתאחדות הקבלנים. המדובר בקבלנים רשומים, שהחלו את דרכם בענף הבניין, ובהמשך פנו לענף השיפוצים. העתירה נדונה באחרונה, ובמסגרתה ניתנו לאותם קבלנים היתרים להעסקת עובדים זרים.

קבלני השיפוצים הלא רשומים התאגדו רק ב-2002. המטרה העיקרית של האיגוד, בראשות ערן סיב, היא לאפשר הקצאה של עובדים זרים לקבלני השיפוצים, בדומה להקצאת עובדים זרים לקבלני בניין וחברות בנייה. תוצר הלוואי של צעד זה יכול להיות שינוי של ממש בענף השיפוצים.

דרושים כ-10,000 עובדים זרים

סיב אומר כי בעיית כוח האדם בענף השיפוצים החלה עם פרוץ אינתיפאדת אל אקצא, שהביאה להפסקת עבודתם בענף של אלפי עובדים מהשטחים. לדבריו, הוא פנה לשירות התעסוקה במשרד העבודה בבקשה לקבל היתרים להעסקת עובדים זרים במקום העובדים מהשטחים שהוקצו לו כחוק - אך שם נאמר לו כי לפי הנהלים, ומאחר שאינו קבלן רשום, אין הוא זכאי להקצאה.

השיפוצניקים, כמו מעסיקים בענפים אחרים, ניסו לפנות לפועלים ישראלים. לדברי סיב, הפנייה לא הועילה. סיב אומר כי ניתן לשלם לעובד ישראלי בענף השיפוצים משכורת של 5,000 שקל נטו בחודש, שכנראה אינה אטרקטיווית דיה לעבודה פיסית מסוג זה. לפיכך, הישראלים מעדיפים לחתום בלשכת העבודה.

גם עם הישראלים שמוכנים לעבוד, מוסיף סיב, יש בעיות. בדרך כלל, לאחר תקופה לא ארוכה, העובד הישראלי מרגיש שלמד מספיק ומעדיף לפרוש לטובת הקמת עסק עצמאי - כלומר, העובד נהפך לקבלן מתחרה הנאבק מול מעסיקו הקודם על העובדים המעטים בשוק.

התוצאה היא שבענף פועלים כיום אלפי פועלים זרים, כמעט כולם עובדים לא חוקיים או עובדים שהגיעו לישראל כחוק אך עזבו את מעסיקיהם לטובת עבודות שיפוצים; כנראה משום שהם נוחים יותר מאלה של פועל בפרויקט בנייה.

לדברי סיב, העסקתם של עובדים לא חוקיים למעשה נכפתה על השיפוצניקים, שכן בלעדיהם הענף היה משותק. לפי נתוני האיגוד, בישראל פועלים כ-15 אלף קבלני שיפוצים. למעט כמה עשרות שהתחילו את דרגם המקצועית בענף הבנייה, רובם המכריע אינם רשומים כקבלנים.

להערכת סיב, לענף דרושים כ-10,000 עובדים זרים. המספר עשוי להשתנות בהתאם ליכולתם של העובדים להתנייד בין קבלני שיפוצים - בהתאם לביקוש לעבודה.

לשפץ את התדמית

פרקליטות המדינה טוענת כי השיפוצניקים מפירים את החוק בשני מישורים: העסקת עובדים זרים בלא היתר, וביצוע עבודות בהיקפים גדולים. על פי החוק, קבלני שיפוצים לא רשומים רשאים לבצע עבודות בהיקף המסתכם לכל היותר ב-29 אלף שקל לעבודה. מי שביצע שיפוץ בביתו, יודע כי מדובר בסכום מגוחך.

בתשובתה לבג"ץ טוענת הפרקליטות כי הדרך הנכונה להסדרת הענף היא רישום קבלני השיפוצים כחוק אצל רשם הקבלנים - דבר שיביא לשיפור הגנתו של הציבור המזמין מהם עבודות. לדעת הפרקליטות, קבלני השיפוצים יכולים להירשם בקטגוריה של עבודות הנדסה בנאיות, הכוללת גם עבודות פנים, כלומר שיפוצים.

רישום השיפוצניקים אצל רשם הקבלנים יחייב אותם בקורס מקצועי מקדים במשרד העבודה והרווחה. קורס כזה אמור להעשיר את הידע המקצועי שלהם ולצמצם את האפשרויות לבצע טעויות, שנזקן יכול להסתכם בפגיעה קלה בלבד בגימור הצבע - אך עלול גם לגרום להתמוטטות של גרם מדרגות על דיירי הבית.

בנוסף, רישום הענף יאפשר לממשלה לפקח על הפועלים בתחום ולהטיל סנקציות - החל בקנס כספי וכלה בעונש מאסר - על מי שימשיך לפעול בלא רישום. כך ייצאו מהשוק "חאפרים" ונוכלים למיניהם, שלדברי סיב אחראים לשם הרע שיצא לקבלני השיפוצים.

סיב מקווה כי הרישום יאפשר גם להגביר את פעולות האכיפה נגד עובדים זרים, המבצעים עבודות שיפוצים במחיר נמוך בהרבה מזה שגובים קבלני השיפוצים. המדובר בפועלים שניתן, במקרים רבים, לאסוף ברחוב ולשלם להם כמה עשרות שקלים לעבודה על בסיס יומי.

באיגוד קבלני השיפוצים רוצים להירשם כחוק, אך מבקשים לעשות זאת בקטגוריה עצמאית משלהם. לדברי סיב, דרישת המדינה לרישומם כקבלני עבודות הנדסה בנאיות שקולה לדרישה לתואר בראיית חשבון ממי שרוצה לעסוק בהנהלת חשבונות. הוא מסביר כי מדובר בקורס מתיש שאורכו 1,100 שעות, ובו משתלם הקבלן בבניית בית בן ארבע קומות, פיצוצים, תוספות בנייה, ביסוס קרקע וחפירות באדמה. זאת, על אף שהשיפוצניקים מבצעים עבודות פנים בלבד בבתים קיימים, בלי לבצע כל שינוי חיצוני.

להשתלט על התאחדות הקבלנים

סיב וסגנו באיגוד, שלומי נחמיאס, נפגשו בשבוע שעבר עם רשמת הקבלנים מלי ישראל. ישראל השתכנעה בדבר הצורך ברישום קבלני השיפוצים, ואמרה כי תמליץ למועצת הקבלנים להביא לרישום הענף. הרישום יחייב כמובן גם קורס מיוחד, אך יש להניח כי הוא יהיה קל יותר וקצר בהרבה מהקורס לקבלני עבודות הנדסה. עם זאת ישראל מדגישה כי בכל מקרה, קבלת הרישוי תהיה מותנית בקורס רציני שיכלול גם לימודים כלליים, כמו יציבות מבנים.

במועצת הקבלנים 17 חברים - 5 קבלנים המייצגים את התאחדות הקבלנים ו-12 נציגי ציבור וממשלה. ניתן להניח כי נציגי הקבלנים יפעילו לחצים כדי לשנות את המלצת ישראל. בהתאחדות הקבלנים לא רוצים לקבל 15 אלף קבלני שיפוצים, ואפילו לא 5,000, שייהפכו מיד לרוב בהתאחדות וידיחו את החברות הגדולות מההנהלה.

בהתאחדות הקבלנים לא מסתירים את העובדה שאין להם עניין בחברות של קבלני השיפוצים. נשיא ההתאחדות, שמואל אולפינר, אמר ל"הארץ" כי לשיפוצניקים אין מקום בהתאחדות וכי מדובר בענף שרבים מהעובדים בו הם "חאפרים".

ואולם מה שיכול למנוע את הצטרפות השיפוצניקים להתאחדות הקבלנים הם לא העלבונות, אלא הכיס: החברות בהתאחדות כרוכה בתשלום דמי חבר שנתיים בסך 7,000 שקל. מבחינת חברות כמו שיכון עובדים או מליבו, מדובר ב"כסף קטן" - אך מבחינתו של קבלן שיפוצים המבצע עבודות במחזור כספי שנתי של כמה מאות אלפי שקלים, מדובר בסכום משמעותי.

בהתחשב במכשול זה, השיפוצניקים יכולים לפנות להקמת גוף עצמאי שיוכל להפוך לגוף היציג של ענף הבנייה, אם יהיה הגדול בענף. לתואר הגוף היציג יש משמעות רבה מכיוון שהארגון הנושא בו זוכה לייצוג בגופים ממלכתיים ובוועדות שונות.