המסע הקולינרי של ניב גלבוע • חלק ב': עכו

וידיאו

טקסט

לעכו הקולינרית יש אבא, אורי ירמיאס, הידוע בכינויו "אורי בורי". הוא זיהה כבר לפני 18 שנים שבעיר המוזנחת, שפעם ידעה אבירים ומסעות צלב, מסתתרת פנינה. "בשנים האחרונות משתנה באופן מאוד דינאמי הנושא הקולינרי" מספר ירמיאס "עכו מתפתחת בקצב אדיר עם מקומות חדשים שנפתחים מידי חודש בחודשו, חלקם ערבים וחלקם יהודים והכל במערכת יחסים מאוד הרמונית". היום, בעיקר דרך העיניים של מלון אפאנדי המפואר, ניתן לקבל הצצה לאיך עכו נראתה פעם - לפני שדת, סכסוכים ופחדים קמאיים מן האחר הפכו אותה לצל של העיר הנוצצת מן העבר.

עלאא מוסא, אחד מצעירי עכו שעבד במסעדות בתל-אביב ובמסעדה מכוכבת מישלן בשוודיה, פתח את מסעדת "אל מרסא" עשרה מטרים מהים. "כשחזרתי לעכו לפני חמש שנים העיר נראתה כאילו היא תקועה בשנות ה-80" מספר מוסא "מאז שפתחתי לפני שלוש שנים יש תחושה שכולם מנסים משהו חדש, יש אווירה חדשה, רוח חדשה של אוכל ערבי מקומי אבל עם טאץ' אחר".

אוהד הורוביץ ודן שמולביץ' פתחו בעכו את "סבידה" - ספק דוכן, ספק בר, ספק מסעדה. "בהתחלה הסתכלנו עלינו ושאלו 'מה האשכנזים האלה עושים פה?'" מספר הורוביץ בחיוך "לא באנו לכאן לעשות משהו שונה, ולכן האווירה הכללית היא מאוד טובה ומקבלת ומבינה שצריך שיקרו דברים מהסוג הזה בשביל ההמשך". המתכון של סבידה פשוט: דגים טריים, ידע, אהבה לאוכל וצניעות.

אוסמה דלאל היה צריך להיות ב"מאסטר שף". רק בן 24 וכבר מנהל מסעדה, מבשל ומדריך תל-אביבים אוהבי קולינריה בסמטאות השוק. "בשנים האחרונות ניתן לראות בעכו יותר תעוזה" מספר דלאל "הדגים הנאים שאני מוציא הם לא 'מטבח מקומי' במהות שלהן, אבל יש בה את כל חומרי הגלם המקומיים. וזו השאלה: מה מאפיין את המטבח המקומי, חומרי הגלם או הטכניקה שהשתמשנו בה?"

נכון, התיירים מתל-אביב מגיעים לשעה, אוכלים ובורחים; התיירים מחו"ל באים ליום אבל עסוקים במרדף אחרי היסטוריה ודת. אך אם רק תתנו סיכוי לעכו, יש מצב שפשוט לא תצליחו לעזוב.

לחלק הראשון במסע הקולינרי של ניב >> גלבוע מבקר בנצרת
רוצים לספר לניב מה חשבתם על הכתבה? >> בקרו בעמוד הפייסבוק שלו