שלישלך

בבוקר שבת שטוף שמש בבריסל, במהלך ריצת בוקר, ניל גורנפלו חווה הארה. "עבדתי אז כאסטרטג גלובלי של DHL בסן פרנסיסקו, נסעתי בכל העולם ופחות או יותר גרתי במלונות", הוא משחזר. "באותו בוקר מסלול הריצה שלי עבר בפארק משרדים בבריסל, וכשעליתי לגבעה הראשונה במסלול קרה משהו לא צפוי: התחלתי לבכות. הבנתי שאני לא עושה את הדבר הנכון בחיים ולא ממצה את הפוטנציאל שלי".

את המשך הריצה הקדיש גורנפלו (Gorenflo) לסקירה של חייו. "הבנתי שאני עובר את החיים לבדי. הופעת סולו. למרות שעל הנייר הייתי הצלחה, הרגשתי בודד וחסר כוח. בו בזמן הבנתי גם שהרבה אחרים מרגישים כמוני, או שמצבם אף גרוע יותר. זה נגע בי באופן עמוק, וידעתי שאני זקוק לשינוי מיידי. באותו רגע, בוכה במגרש חנייה, נשבעתי לעשות כל מה שאני יכול כדי ליצור חיים עם מטרה, חברויות, קהילה שקל למצוא בה אהבה ולקיים קשר. רצתי בחזרה לחדר המלון, שלחתי מכתב התפטרות ותפסתי את הטיסה הראשונה לסן פרנסיסקו. זה היה סוף הקריירה התאגידית שלי ב־DHL".
. צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב 12 שנה חלפו מאז, ו"האתגר הקולקטיבי" שגורנפלו נטל על עצמו עדיין מנחה אותו. כיום הוא מנהל Shareable, ארגון ללא מטרת רווח שהוא היה בין מייסדיו, שמנסה לקדם את חזון כלכלת השיתוף ברחבי העולם. "להעצים את כולם לשתף וליצור עולם עמיד, שמח ושוויוני יותר", בניסוחו. ההארה של גורנפלו (52) היתה מדויקת בתזמון שלה. כלכלת השיתוף היתה לאחד המונחים הלוהטים של העשור, והוא עצמו היה ליועץ ודובר מבוקש בתחום, שהיה מעורב בין היתר בפרויקטים באמסטרדם, בסיאול ובסן פרנסיסקו. בשבוע הבא יגיע גורנפלו לישראל, כאורח המרכזי של כנס "קיימות עירונית – איך אפשר?", שמכון ירושלים לחקר ישראל יערוך ביום חמישי הבא בבת ים.
אלא שהדרך שבה התפתחה כלכלת השיתוף רחוקה מהחזון של גורנפלו. המהפכה שלו נחטפה, לא פחות. במקום להתבסס על אינספור יוזמות מקומיות, כלכלת השיתוף מתגלמת כיום בשתי חברות חסרות מעצורים המצויות במסע התרחבות גלובלי: Airbnb ו־Uber, שהולכות ומשתלטות על תחומי שיתוף הדירות וההסעות כמעט בכל העולם. גורנפלו שומר עבור שתי החברות האלה את הדימוי האפל ביותר שניתן להדביק לחברה בעמק הסיליקון, כזה שלקוח היישר מסדרת מלחמת הכוכבים. "אפליקציות השיתוף הפופולריות האלה", הוא אומר, "הן כמו כוכב המוות".
תסביר בבקשה. "כוכב המוות הוא הנשק הכי חזק של אימפריה שיש לה אמביציה חסרת גבולות, וזה מתאר את אובר ו־Airbnb. טקטיקות העסקים שלהן חסרות מעצורים והשאיפות שלהן בלתי מוגבלות. הן רוצות ליצור מונופול עולמי בנישה שלהן, ואז ליצור עוד מונופולים בתחומים סמוכים. כשאתה מגייס יותר מעשרה מיליארד דולר זה לא כדי לפתח טכנולוגיה חדשה. זה כדי לשווק ולעשות לובי. הטכנולוגיה הרי לא יקרה, אבל ליצור מונופול גלובלי זה מאוד יקר.
גורנפלו. "ריכוז העושר והכוח עלול לגדול עוד יותר" . "אפשר להשוות את המצב הנוכחי למהפכה התעשייתית ולטקטיקות האגרסיביות והלא חוקיות של חברות הרכבות והנפט אז", ממשיך גורנפלו. "כמו סטנדרד אויל בזמנו, אובר מבינה מה מונח על כף המאזניים. כי עם המעבר מכלכלה תעשייתית מבוססת מוצרים לכלכלת שירותים מבוססת רשתות, הופיעה הזדמנות חדשה וחסרת תקדים ליצירת מונופולים עולמיים. זה סימן אזהרה: אם אתם חושבים שהעניינים גרועים עכשיו עם כל הכוח שמרוכז בידי התאגידים, אז הם יכולים להיות גרועים יותר ולהידרדר לריכוז עושר וכוח גדול אפילו יותר".
המהפכה נחטפה גורנפלו אינו מסתפק רק בקינה על השיתוף שנחטף על ידי התאגידים, אלא מתאר את ההתפתחות שעשויה, אולי, להציל את חזון כלכלת השיתוף. למשל האופן שבו השיתוף בא לידי ביטוי בחייו הפרטיים: "אני שילבתי את השיתוף במארג החיים שלי ככל שניתן, גם מתוך העדפה אישית וגם כניסוי. הילד שלנו ג'ייק בן השש הולך לבית ספר קואופרטיבי. אנחנו משתמשים ב־Get Around (שירות להשכרת מכוניות מאנשים שגרים בסביבתך), ואנחנו גם משכירים את המכונית שלנו באמצעות שירות שנקרא Relay Ride, להשכרת המכונית שלך כשאתה משאיר אותה בשדה התעופה - כך שניתן להרוויח כסף במקום לשלם על חנייה. אני עושה פופ־אפ co-working בביתי, ואנשים באים ועובדים - גם אנשים שאני לא מכיר. אנחנו עובדים יחד, הולכים לצהריים יחד, וככה יש גם נטוורקינג וזה כיף. בנוסף, יש לי משרד ב־Impact Hub (חלל עבודה משותף בסן פרנסיסקו), וגם התחלנו להשכיר את הבית שלנו ב־Airbnb כשנחנו בחופש".
Airbnb? "כמוצא אחרון".
זו נקודה כאובה עבור גורנפלו. כשהקים את שיירבל ב־2009 מטרת הארגון היתה "לחבר את הנקודות", לחזק את תנועת השיתוף המתהווה ואולי גם להשפיע על הכיוון שבו תלך. לנגד עיני המייסדים עמד חזון של שיתוף שמגיע מלמטה, של "קוד פתוח, קואופרטיבים, כלכלה חדשה". בפועל, Airbnb ואובר, שהתמקדו בצמיחה בסדרי גודל, "לקחו את כל החמצן ותשומת הלב, למרות שבמציאות יש הרבה דרכים לשתף והרבה פלטפורמות שיתוף". בדיעבד, גורנפלו אומר, 2009 היתה "הסערה המושלמת", שבה חברו יחד מגמות כמו הופעת הסמארטפונים ועליית דור ה־y (שמעדיף לגור בערים, בהן מתרחש רוב השיתוף) עם משבר כלכלי בממדים היסטוריים. "כל הדברים האלה השתלבו כדי ליצור עניין אדיר בכלכלת שיתוף". אלא שההתפתחות הזאת לא נעלמה מעיני המשקיעים והיזמים בעמק הסיליקון. עבורם, מסביר גורנפלו, המעבר משיתוף תמונות וסרטונים ברשת לשיתוף חדרים ומכוניות בעולם האמיתי היה כורח המציאות. "כל הפירות שתלויים נמוך בתעשיות עתירות מידע כבר נקטפו. הם היו חייבים לעבור ל'לבנים וטיח'".
טרביס קלניק, מנכ"ל אובר. "אם אתה Asshole שעומד בראש פלטפורמה לשיתוף, אתה פשוט הדמות הלא נכונה לחיקוי" . צילום:רויטרס כדי לעבור לעידן החדש, אומר גורנפלו, "היזמים והמשקיעים היו חייבים לפתח טקטיקות חדשות. מכיוון שמדובר בעולם האמיתי, אתה צריך להחליט לשבור את החוק כאסטרטגיה ולגרום לאנשים להסכים לכך".
למה בדיוק? . "כי אחרת הם לא יכלו לעשות עסקים. לא הייתי אומר שהם התחילו עם כוונה פלילית, זה מרחיק לכת. הם פשוט גילו שהם מתחככים במציאות רגולטורית לא נוחה בעולם האמיתי. אובר ו־Airbnb אינן חוקיות ברוב המקומות. אנשים שוכחים את זה, כי הם מתעוורים מול הנרטיב של עמק הסיליקון, כאילו החברות האלה מייצגות את העתיד ומי שלא יצטרף יישאר מאחור. זה הסיפור ש־Airbnb ואובר מספרות לראשי ערים ולמחוקקים כדי ללחוץ ולהעביר חוקים שנוחים להן".
מקום של כבוד ליד שולחן הרשע של השיתוף התאגידי שמור אצל גורנפלו לטרביס קלניק, המנכ"ל הדורסני של אובר. "קלניק הוא התגלמות ה־'Tech Bro'", אומר גורנפלו. "זה מונח של עמק הסיליקון שמתאר הופעת זן חדש של עובדי הייטק. להבדיל מההייטקיסט בסגנון סן פרנסיסקו שאולי הולך לפסטיבל ברנינג מן ויש לו ערכים פרוגרסיביים, טק ברו'ז הם חברי אחווה מהקולג' שגם יכולים לכתוב קוד. קלניק הוא כזה: חסר רגישות, אגרסיבי, קשוח. ובנוסף, אולי לא באופן מפורש, פוטנציאלית גם סקסיסט וגזעני. ואם אתה Asshole שעומד בראש פלטפורמה לשיתוף, אתה דמות לא נכונה לחיקוי".
דרושים אבירי ג'דיי אז מאיפה תצמח האלטרנטיבה? מי יהיו אבירי הג'דיי שיקומו נגד "כוכב המוות" וימנעו מצב שבו "יש לך מספר מועט של מונופולים רבי עוצמה, כפי שקרה בכלכלה הדיגיטלית עם אמזון, אפל, מיקרוסופט, גוגל ופייסבוק"? גורנפלו מסמן שני נדבכים אפשריים לביסוס החזון שלו. הראשון הוא הערים עצמן. "כלכלת השיתוף מתעוררת לחיים בערים משום שצפיפות האוכלוסייה, בשילוב עם הטכנולוגיה הניידת, יוצרות הזדמנויות לחיבור ושיתוף משאבים. המחשבה היא ליצור מערכת שבה ערים מפרשות את רעיון כלכלת השיתוף בהתאם לצרכים ולתרבות שלהן. בסיאול, למשל, העיר תומכת ומקדמת חברות מקומיות בכלכלת השיתוף. כחלק מהחזון של ראש העיר, לשלטון המקומי בסיאול יש צוות חדשנות של 60 אנשים שתומך ביוזמת Sharing city Seoul. יש בעיר 'אינקובציה' לסטארט־אפים של כלכלת שיתוף, למיזמי חלוקת ארוחות, שיתוף מכוניות ומגורים. יש חברה שנקראת kozaza שמאפשרת שיתוף מקומות מגורים מקומיים. זו דוגמה מעולה לאיך לעשות דברים שמותאמים לתרבות ולכלכלה המקומית". בשלב השני, אומר גורנפלו, "אפשר לקשר בין הפרויקטים השונים וליצור שיטה פדרטיבית עם שיתוף פעולה בין ערים. אלא שהעושר שנוצר נשאר בערים ולא נשאב לסיליקון ואלי".
הנדבך השני הוא הקואופרטיבים. בשיטה הנוכחית פלטפורמות השיתוף הן רק מתווכות: מקשרות בין הנהג לנוסע, בין בעל הדירה לשוכרים, ולוקחות נתח נכבד מהעסקה. במקום זאת גורנפלו מדבר על שילוב בין הרעיון החדש של פלטפורמות שיתוף לרעיון הישן של קואופרטיב, כך שלספקי השירות תהיה בעלות על הפלטפורמה והם יהיו שותפים להחלטות ניהול. "ככה יש שיתוף מבחוץ, בפלטפורמה, וגם שיתוף מבפנים, במבנה העסקי". כדוגמה הוא מביא את fairmondo הגרמנית, שהיא "eBay שפוגש קואופרטיב, משום שזה שוק מקוון שבו המוכרים הם גם הבעלים. הם פועלים כבר שלוש שנים ועכשיו רוצים להתרחב כך שיהיה פיירמונדו ארצות הברית, פיירמונדו איטליה וכו'. תהיה פדרציה של קואופרטיבים שכולם תומכים בפלטפורמה אחת".
יתגלה כעוד אנרון? אלא שכאן מתעוררת תהייה. בעוד שהסטארט־אפים מעמק הסיליקון הם מכונות משומנות היטב שדורסות את כל מה שבדרכן, קואופרטיבים אינם בהכרח סמל ליעילות חסרת פשרות. האם יש כאן סיכוי למודל הקואופרטיבי? "מצד אחד זו קריקטורה, אבל מצד שני יש בזה גם אמת", עונה גורנפלו. "העיתונות הכלכלית לא מדווחת מספיק על המגזר הקואופרטיבי, ולפעמים אף מתעלמת ממנו. קואופרטיבים הם לא הדבר הראשון שאתה חושב עליו בהקשר של ארצות הברית למשל, אבל המגזר הזה שם ענקי, במיוחד באזור החקלאי של המערב התיכון. המגע של רוב האנשים עם קו־אופ הוא חנות המכולת הקואופרטיבית ההיפית בפינה, אבל למעשה מדובר בתעשייה של טריליון דולר, מגזר גדול מספיק שיהיו לו בנקים, חברות ביטוח, עורכי דין, אקו־סיסטם מתוחכם".
מי בונה כיום פלטפורמות שיתוף קואופרטיביות? "יש מיזמים שנולדים מהשוליים בהובלת אנשים ללא הרבה ניסיון עסקי. מצד שני יש יוזמות של יזמים מאוד מנוסים ועשירים שיכולים לממן אותן בעצמם. למשל stocksy, מאגר צילומים שבו הצלמים שתורמים תוכן הם בין בעלי הקואופרטיב, והוא הוקם על ידי אנשים שבעבר מכרו אתר צילומים ורצו הפעם לעשות משהו שונה.
"עוד דוגמה היא ג'ונו" - אפליקציית ההסעות שמקים היזם הישראלי מרקו טלמון יחד עם שותפיו להקמת אפליקציית המסרונים ווייבר, שאותה מכרו ב־900 מיליון דולר. "הם מקצים 50% מהמניות לנהגים והרטוריקה שלהם מעניינת: אנחנו כבר עשירים, אנחנו לא עושים את זה רק בשביל הכסף, אבל יש כאן הזדמנות. ואגב, זה לא עולה כסף להיות נחמדים".
ויש להם סיכוי? "אובר היא ענק שגייס 10 מיליארד דולר ומולה עומד סטארט־אפ, כך שאפשר להסיק שאין סיכוי. אבל בשיתוף נסיעות אתה לא צריך בהכרח להקים מונופול עולמי. אפשר להתחיל בשוק מקומי אחד, להצליח ולהיות רווחי בו, ואז להמשיך משם ולהתחרות על בסיס סלקטיבי. לא צריך לחקות את תוכנית הפעולה של אובר. ובכנות, אנחנו לא יודעים איך זה ייגמר. החברות האלה (אובר ו־Airbnb) נשארות פרטיות למשך יותר זמן מהרגיל ומי יודע למה ומה מסתתר מתחת למכסה המנוע. זה עשוי להיות סיפור הצלחה עסקי אדיר, וזה עשוי להתגלות כעוד אנרון".